שמות מ, כג

וְסַדַר עֲלוֹהִי סִדוּר דִלְחֵם קֳדָם יְיָ כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:

וְסַדֵּר עֲלוֹהִי סִדוּרִין דִּלְחֵם קֳדָם יְיָ הֵיכְמָא דְפַקֵּיד יְיָ יַת משֶׁה

וּסְדַר עֲלוֹהִי לְחֵם סְדַר אַפַּיָא קֳדָם יְיָ:

ויערוך עליו ערך לחם וגו׳ כאשר צוה ה׳ וגו׳. כבר נתבאר בתוספתא הנ״ל שהעריך בש״ק הבאה בזמנו. וממילא היה המעריך אהרן וכן כל פרטי הפ׳ בנרות וקטרת והעלאת העולה הכל ע״י אהרן. וכ״כ הרשב״ם בפשיטות. והרמב״ן פי׳ שמשה הקטיר כל שבעת ימי המלואים ומשה העריך לחם הפנים ושארי עבודות וכ״ז נגד התוספתא והנה הביא הרמב״ן לשון רש״י על ויקטר עליו אהרן קטרת שחרית וערבית וגו׳. וסיים הרמב״ן ז״ל ולא ידעתי אם הוא טעות סופרים. ולפנינו ליתא בפרש״י כ״ז. ולפי פרש״י עה״פ ויעל עליו אף ביום השמיני למלואים שהוא יום הקמת המשכן שמש משה כו׳ מבואר להיפך ממה שהביא הרמב״ן ז״ל בשמו. וברור שהיו שני מהדורות בפרש״י. ומה שראה הרמב״ן הוא מכת״י רש״י שחזר בזקנתו ואחריו הלך הרשב״ם וזהו עפ״י התוספתא וקבלת חז״ל מכריע:

ויערך. יום שמיני למלואים היה ביום ראשון ואיך ערך את הלחם, וי"ל שכבר ערך הלחם בשבת שלפניו, או ביום ראשון של ימי המלואים כמו שמשמע ממ"ש (ל"ט ל"ו) שהביאו לחם הפנים, והדין הוא שאם סדר הלחם לאחר השבת יניחנו לשבת הבאה (מנחות ק') ואף שפרק המשכן לא נפסל הלחם כמש"ש (דף צה) שבמסודר על השלחן כ"ע לא פליגי דאין נפסל במסעות, ועיין זבחים (דף ס) תוד"ה אע"פ ודף קיז ד"ה אימא, ועל חידוש זה אמר כאשר צוה ה' את משה שכן אמר לו והבאת את השלחן וערכת את ערכו: