שמות ד, יז

וְיָת חֻטְרָא הָדֵין תִּסַב בִּידָךְ דְתַעְבֵּד בֵּהּ יָת אָתַיָא:

וְיַת חוּטְרָא הָדֵין תִּיסַב בִּידָךְ דִתַעֲבֵיד בֵּיהּ יַת אָתַיָיא

ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות לא נזכר עדיין במטה רק אות אחת שיהיה לנחש (לעיל פסוק ג) אבל אשר תעשה בו את האותות אשר אומר אליך ויראה בעיני כי כאשר אמר ה' למשה בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו (לעיל ג כ) הודיעו אותן בפרט אבל הכתוב יקצר וזה טעם אשר תעשה בו את האותות

ואת. טעם האותות שהפך לנחש לעיני ישראל ולתנין לפני פרעה ולהכות בו את היאור. ולהעלות הצפרדעים ולהוציא הכנים. ולהוריד הברד. ולהביא הארבה. ולהיות החושך:

ואת המטה הזה. ואף על פי שאינו ממין עץ חשוב, הנה קדשתיו להיות לך לאות.

תקח בידך. לשבט מושל, שמניתיך לשנות את הטבע במצותך:

אשר תעשה בו את האותות. שתצוה לטבע במצותי מצד מה שמניתיך לזה:

המטה ה' תגין על הה"א (נ"א על הטי"ת). לומר שהוא צדיק תשיעי שהיה המטה בידו אדם חנוך נח שם אברהם יצחק יעקב יוסף:

ואת המטה הזה תקח בידך יש בזה ספקות: הספק הא' מה צורך לתת לו מטה לעשות אותות שבזולתו יעשה אותם: הספק הב' אחר שרצה השם לתת לו מטה לעשות האותות היה ראוי שיאמר לו כן קודם שיאמר לא איש דברים אנכי שיאמר והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות. והנכון בעיני לפי ששלשה פעמים הפציר משה שלא ללכת בזה השליחות בראשונה אמר מי אנכי ואח"כ אמר והן לא יאמינו לי ובודאי תואנה הוא מבקש שאחר שא"ל הקב"ה ושמעו לקולך איך אמר והן לא יאמינו לי ולזה אז"ל שנענש בצרעת ונחש שהורה לו שלפי שדיבר לשון הרע מישראל כנחש לכן השיב ידו מצורעת שהמצורע הוא לפי שהוציא שם רע ולכן לא השיבה ספיריית או מראה גוון אחר ואחר כך אמר לו לא איש דברים אנכי שטען שלשה טענות אחת שאינו ראוי מצד עצמו וזהו מי אנכי ואח"כ טען מצד ישראל ואמר והן לא יאמינו לי ואח"כ טען מצד לשונו ואמר לא איש דברים אנכי וכשהשיב הקב"ה לכולן ולא מצא טענה אז אמר בלא שום טענה שלח נא ביד תשלח כלומר בקש שליח לשליחותך שאיני רוצה לילך וכוונתו שלא מצא עצמו מוכן ולזה אמר שלח נא ביד תשלח שאין אדם בעולם שלא יהיה יותר מוכן ממני וביד מי שתמצא עתה כרגע הוא יותר מוכן ממני לזה אמר לו הקב"ה לא תאמר איני מוכן איני ראוי שאפילו עץ יבש שהוא דומם אעשה בכחי הגדול שיהיה ראוי ומוכן והעץ עצמו יעשה האותות ולכן לא נתן לו המטה קודם זה עד שהפציר תכלית ההפצר זהו דעתי ולא ראיתי במפרשים מי שהרגיש אלו הקושיות:

ואת המטה הזה. אמר הזה, לפי מה שאמרו בזוהר (זוהר חלק ב כח) כי היו שני מטות, אמר ״הזה״ לשלול אחר.

ואומרו תקח בידך פרוש בתמידות, והטעם לסימן כי יש בידו מטה עז תפארה, וכן חק לשררה הממנים על דבר מלכות. וזה לך האות דכתיב (שמות ד:כ) ״וישב ארצה מצרים ויקח וגו׳ מטה האלהים בידו״, הרי שתכף לבש כלי זין שנתן לו ה׳, שאם היתה כונת הלקיחה הוא שלקחו להוליכו עמו לא היה לו לומר בידו.

ואמרו אשר תעשה בו את האתות, אולי שרמז למטה שני של אהרן שבו עשה האותות שנהפך לנחש (שמות ז:י), וכאמרם שם בזהר שזה יקרא מטה אהרן, שצוה גם עליו שיהיה מוכן ביד אהרן. עוד ירמז על דרך אמרם זכרונם לברכה (תרגום יונתן שמות ב:כא) שהמטה היה סנפרינון, ולא היה אדם יכול להסיטו אלא משה, וכפי זה לקיחתו יגיד כי הוא בו יעשה את האותות, וזה לך האות כי לא יקרב אל המטה איש זר זולת משה.

את המטה וגו׳. באשר הייתי סבור דשוב אין צריך לאותות אלה. שהרי לא בא אות המטה אלא בשביל שהיה קשה להאמין שנראה ה׳ למשה ולא לאהרן. משא״כ עתה שאהרן עצמו נמשך אחריו. מש״ה הוצרך ה׳ לומר דגם עתה יקח המטה ולעשות אותותם אותות לישראל. פן יהי נמצא מ״מ מי שחכם בעיניו מאהרן. מש״ה נצרכו להאותות ואהרן יסביר עומק הכונה של האותות. והא שאמר האותות ולא האות של הנחש לבדו. משום שנכלל בשם אותות גם המופתים שהם המכות שהרי המה ג״כ לאות על אמיתותו:

ואת. וגם בעשית האותות יהיה גרעון שאם היית אתה לבדך שליח אל העם היית עושה האותות בלי כלי ובלי מטה, רק בדבורך לבד היו נפעלים האותות, שבכל האותות שנעשו ע"י אהרן היה משה המדבר והפועל לא אהרן כמ"ש דבר אל אהרן קח את מטך וכמש"ש, אבל ע"י שצרפת אליך בשליחות זה את אהרן, כמו שיהיה הדבור ע"י אמצעי כן הפעולות יהיו ע"י אמצעי. ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות, לא יעשו האותות רק באמצעות המטה, שזה מדרגה נמוכה ממה שהיה אם היו נעשים בדבורו של משה כמו שהתבאר בחטא של מי מריבה: