שמות לט, לז

יָת מְנַרְתָּא דָכִיתָא יָת בּוֹצִינָהָא בּוֹצִנֵי סִדְרָא וְיָת כָּל מָנָהָא וְיָת מִשְׁחָא דְאַנְהָרוּתָא:

וְיַת מְנַרְתָּא וְיַת בּוֹצִינָהָא בּוֹצִינֵי סְדוּרָא דִמְסַדְרִין כָּל קְבֵיל שִׁבְעָתֵי כּוֹכְבַיָא דִנְהִיגִין בְּשִׁטְרֵיהוֹן בִּרְקִיעָא בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא וְיַת מִשְׁחָא דְאַנְהָרוּתָא

את נרותיה נרות המערכה יתכן שדרך המנורות להיות בהן נרות לנוי או להרבות בהן אור לפרקים ואין כן במנורת הקדש כי לא היו בה רק שבעת הנרות ועל כן פירש נרות המערכה כי הן אשר יערוך אותן בין הערבים

את נרותיה נרות המערכה. על דרך הפשט הוסיף נרות המערכה כדי לבאר כי נרותיה הם שבעה אותם שיערוך אהרן ובניו בין הערבים ובא ללמד שאין להוסיף בהם ולא לגרע מהם. ועוד אפשר לומר שירמוז הכתוב כי שבע נרות הן כנגד שבעה כוכבי לכת שהם נרות ברקיעים לכך הוסיף לומר נרות המערכה לבאר כי נרות המנורה הטהורה כנגד נרות המערכה העליונה, וכבר בארתי מזה בסדר ויקחו לי תרומה.

ודרך הקבלה בענין המנורה כבר כתבתיו במקומו שם בדרך הרביעי.

את המנרה הטהרה על שם שלא היה מזין עליה שום דם.

נרת המערכה על שם יערוך אותו אהרן ובניו, אי נמי על שם שמאירות על מערכת לחם הפנים.

המנורה הטהורה. שהיה מזהב טהור ואע"פ שכל זהב הכלים היה כמו כן טהור מ"מ לא היה שם כלי כולו של זהב שלא היה בו עץ חוץ מן המנורה דכתיב ועשית מנורת זהב טהור ולכך קרא אותה טהורה:

נרות המערכה. לפי הפשט נקראו כך משום דכתיב ביה יערוך אותו אהרן וגו׳. אבל עדיין קשה שהרי לא נזכר זה הלשון בשום מקום דחשיב המנורה ונרותיה. אלא מכאן דרשו חז״ל בפסיקתא פ״ו ר״ח א׳ ההבאה של מלאכת המשכן היתה בימי חנוכה. והיינו שלמדו מכאן שהביאו בזמן שנתחזק כח המנורה והיינו בימי חנוכה וזהו לשון המערכה לרמז בעת שהיה מערכת השמים והשגחה העליונה תלוי על כח המנורה שבא להאיר על כח התלמוד ופלפולה ש״ת כמו שביארנו ר״פ תצוה. והיו אותן הימים מסוגלים לזה מכבר. והגיע בפועל לאחר כמה שנים בימי בית שני :