שמות לט, לב

ויעשו בני ישראל. את המלאכה ככל אשר צוה ה' וגו':

וּשְׁלִים כָּל פָּלְחַן מַשְׁכְּנָא מַשְׁכַּן זִמְנָא וַעֲבָדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה כֵּן עֲבָדוּ:

וּשְׁלִימַת כָּל עִיבִידַת מַשְׁכְּנָא מַשְׁכַּן זִימְנָא וַעֲבָדוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל הֵיכְמָא דְפַקֵּיד יְיָ יַת משֶׁה הֵיכְדֵין עֲבָדוּ

ותכל. כמשקל ותרב משאת בנימין:

ותכל - כמו: ותרב משאת בנימין.

ותכל. ויעשו בני ישראל. הפעולה כולה על שלימותה נעשתה על ידי כל ישראל, כי קצתם התנדבו ממון וקצתם עשו המלאכה בנדבת לבם לעשות רצון קונם:

כן עשו. לא פחות ולא יותר:

ותכל כל עבדת משכן בגי' בעשרים וחמשה בכסלו נגמר:

ותכל אית לומר כי עתה כלה מלאכת כל העולם:

ותכל כל עבדת פי׳ רבותינו בעשרים וחמשה בכסלו כלתה, וכן יסד הפייט בקרובץ של פורים.

ותכל כל עבודת וגו׳. פרוש, לא הם כלו, שאם היה ה׳ מצוה עוד בעבודתו יתברך יעשו בני ישראל בכל אות נפשם, אלא שכלתה המלאכה אשר צוה ה׳.

עוד ירצה באמרו ותכל, לצד שהיה בה מלאכות שנעשו מעצמן, שהיא מנורה שאמרו זכרונם לברכה (במדבר רבה פט״ו) שנעשית מעצמה, לזה לא כנה הכל עליהם, כי יש חלק במלאכה שהוא לא נעשה אלא הכאה בקורנס והיא מעצמה כלתה.

עוד ירמז על דרך אמרו (תהלים פד:ג) ״נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳״, כי עשו כל העבודה חשוקה וכלילת יפי.

ויעשו בני ישראל וגו׳. והגם שלא עשה אלא בצלאל וחכמי לב, שלוחו של אדם כמותו וכאלו כל ישראל עשו. והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה׳ ולא הם שלחוהו, אף על פי כן הרי הסכימו עליו.

עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה, והתורה נתנה להתקים בכללות ישראל, כל אחד יעשה היכלת שבידו ויזכו זה לזה. ואולי כי לזה רמז באמרו (ויקרא יט:יח): ״ואהבת לרעך כמוך״, פרוש, לצד שהוא כמותך, כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלמותך, ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך.

ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה׳ צוה תרי״ג מצות, ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כלם. וזה לך האות: כהן ולוי וישראל ונשים – יש מצות עשה בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם, ויש מצות לישראל שאינם בכהנים, וכן בלוים, וכן בנשים. ומה מציאות יש ליחיד לקימם להשלים תקון לרמ״ח איבריו ושס״ה גידיו אשר יכונו להם? אלא ודאי שתתקים התורה במחברת הכללות ויזכו זה מזה. והוא מה שאמר הכתוב כאן ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה׳ – כנה לכלם יחד מעשה כלם, הגם שמהם הביאו הנדבה, מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו הכל. וסמך מאמר זה למלאכת הבגדים אשר עשאום יחידים מישראל, להעירך כי על פרט זה יאמר שעשאוהו בני ישראל באין הבדל. ומעתה כל אחד מישראל הביא כל הי״ג מינים שבנדבה ועשה כל המלאכות האמורות.

ככל אשר וגו׳. נתכון בזה להסיר החשד מהם, כי יראה הרואה שצוה ה׳ על המשכן ונעשה וקפלוהו שלשה חדשים (שמות רבה נב,ב), יאמר כי היתה סבה מצד המעשה שהיה בו דבר בלתי הגון או שישראל עכבו דבר מכל האמור במצותו, לזה אמר ותכל וגו׳ ויעשו בני ישראל ככל. ומה טעם המתין הקדוש ברוך הוא עד חדש הראשון שהוא חדש המשבח שנקרא ראשון, והוא אמרו בגמר המלאכה (שמות מ:ב) ״ביום החדש הראשון תקים״ וגו׳. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (שמות רבה שם) לצד שנתבשר אברהם ביצחק.

אשר צוה וגו׳ כן עשו. טעם אמרו עשו ולא הספיק במאמר ״ויעשו״, אולי כי העלה עליהם הכתוב שקימו כל מה שצוה ה׳ את משה בתורה, וזה שעור הכתוב ויעשו בני ישראל ככל וגו׳ האמור בענין, ובזה העריכם הכתוב כאלו ככל אשר צוה ה׳ את משה ככל התורה כן עשו, ובזה נשרף ונפזר אפרו של חטא העגל.

עבודת משכן א״מ. כאן אין משמעות משכן הפרטי שהוא היריעות של שש. אלא בכלל נקרא משכן מלשון ונתתי משכני בתוככם. והיינו שמפרש משכן אהל מועד. שבו נתוועדו הקב״ה משה וישראל. ומיושב קושיית התוס׳ שבת דכ״ח א׳ ד״ה ויפרוש יע״ש:

ויעשו בני ישראל ככל וגו׳ כן עשו. באשר ידוע שישראל נתאוו מאד שיהי׳ השכינה שרויה בתוכם כמש״כ בפ׳ תשא. היה עולה עה״ד שבשביל זה השתדלו לעשות הכל מש״ה פי׳ הכתוב שרק כאשר צוה ה׳ כן עשו:

ותכל כל עבודת, כל מה שעשו האומנים נקרת מלאכה, אולם המעשה בעצמה שקיימו בה כל ישראל מצות ה' היתה עבודה לה', וזה נתייחס אל העם כולו שעשו עבודה זו של נדבת המשכן העסק בו לשם ה' ובכוונה הראויה וזה קורא עבודת משכן וזה מיחס לכלל ישראל, ועז"א ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה שקיימו מצות ה' כראוי בכל פרטיו:

כ הוסיף מלת המלאכה דהא כבר כתיב ותכל כל עבודת משכן אם כן בודאי כבר עשו את המלאכה אם כן מאי ויעשו וגו' לכ"פ המלאכה ככל וגו' כלומר לא שינו המלאכה אלא עשו ככל אשר צוה ה' את משה: