שמות לז, כט

וַעֲבַד יָת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא קוּדְשָׁא וְיָת קְטֹרֶת בּוּסְמַיָא דְכֵי עוֹבַד בּוּסְמָנוּ:

וַעֲבַד יַת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא קוּדְשָׁא וְיַת קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא דְכֵי עוֹבַד בּוּסְמָנוּ

ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור לא פירש באלו כאשר פירש באחרים, שעל דרך השאר ראוי שיאמר 'ויקח בשמים ראש מר דרור וגו' ויעש אותו שמן משחת קדש ויקח סמים נטף ושחלת וגו' ויעש אותה קטרת רקח מרקחת מעשה רוקח'. והטעם: כי בעבור שלא נאמרה בהם הצואה בתשלום המעשה כאשר פירשתי שם (לעיל ל, כה; שם, לד), ובקטרת לא הזכיר גם כל הסמים, וסמך עליהם במה שאמר 'מעשה רוקח' - לא הזכיר במעשה כלום, אבל אמר שעשוהו על דעת הרקחים, וזה טעם קדש טהור מעשה רוקח.

ויעש את שמן המשחה קדש. בכונת היותו בלתי נפסד, כאמרו קדש יהיה זה לי לדורותיכם:

ואת קטרת הסמים טהור. בבשמים מנוקים מפסולת, כאמרו ממולח טהור:

ויעש את שמן המשחה חז״ק למה נקבע כאן פס׳ זה הואיל וממנו עתיד למשוח כל כלי המשכן ועדין לא נגמר מלאכת מזבח העולה והכיור ושאר כלים.

קטרת הסמים טהור שצריך טהרה כדכתיב זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח.

קטורת הסמים. טהור שלא נתערב בו שום דבר דמעט טנופת מקלקל שמן וסמים כדכתיב (קהלת י׳:א׳) זבובי מות יבאיש יביע זמן רוקח,

רוקח. לשון בושם:

ואת קטרת הסמים טהור. לא כתיב כאן קודש. וכבר כתבתי לעיל ל׳ ל״ה. שלא נתקדשו אלא במכתשת שהיה ממולח. וזה לא היה בעצם מעשה האומנים. שהרי אין בזה אומנות ויותר טוב שלא יכתשו עד סמוך למעשה הקטרה. ולא עשה בצלאל אלא העירוב שיהא נצרך לכתוש עם המעלה עשן שהיה בזה אומנות יתירה. ומש״ה כתיב לעיל ל״א י״א ואת קטרת הסמים לקודש. פי׳ שיהא מוכן לקדש. אבל לא שיהא בצלאל מקדש במכתשת. ומש״ה כתיב כאן ואת קטרת הסמים טהור היינו בלי שום עירוב ד״א שהוא חוץ לצורך הקטרה. דבזה לא יהיה הקטרה טהור. אבל בשמן המשחה היה גמר האומנות הריקוח על האש ואז נצטוו לעשות קודש כמש״כ ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח וגו׳: