שמות לה, לד

ואהליאב. משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקים מה שנאמר (איוב לד יט) ולא נכר שוע לפני דל:

וּלְאַלָפָא יְהַב בְּלִבֵּהּ הוּא וְאָהֳלִיאָב בַּר אֲחִיסָמָךְ לְשִׁבְטָא דְדָן:

וּלְמֵילַף אוּמַנְוָותָא לְמִשְׁאַר אוּמַנְיָא יְהַב מַנְדְּעָא בְּלִבֵּיהּ הוּא וְאָהֳלִיאָב בַּר אֲחִיסָמָךְ לְשִׁבְטָא דְדָן

ועוד ולהורות כי יש חכמים רבים שהם קשים להורות אחרים והנה אהליאב הוא חבירו בכל המלאכות גם להורות לאחר בחכמה. על כן אמר על שניהם עושי כל מלאכה וחשבי מחשבות:

ולהורות - לאחרים.

ולהורות ב' הכא ואידך ולהורות את בנ"י שהיה בצלאל יודע להורות לבני ישראל בכל מיני חכמה:

ולהורת לאחרים.

ולהורת נתן וגו׳. פרוש, לצד שיש חכמים רבים שתהיה חכמתם בלבם לבד שלא ידעו ללמדה, לזה אמר ולהורת נתן בלבו השכיל חכמת הלמוד. עוד בא לשלל מה שכתוב ביומא לח,א של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, של בית אבטינס לא רצו וכו׳, והודיענו הכתוב כי על אלו יאמר (משלי י:ז) ״זכר צדיק לברכה״, כי היו מורים ומלמדים כל הרוצה.

ולהורת נתן בלבו וגו׳. שרצה לקבל הטורח והטפול להורות לאחרים אופני המעשה. וגם אם נפל איזה שאלה בהבנת המקרא וכדומה היה בצלאל מורה הוראה בזה הענין:

ולהורות, הוסיף להודיע שמלבד שהופיע חכמה על בצלאל לצורך עצמו נתן בלבו להורות לאחרים וללמדם אומניות: