שמות לה, כד

כָּל דַאֲרֵים אֲרָמוּת כְּסַף וּנְחַשׁ אַיְתִיאוּ יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ וְכֹל דִי אִשְׁתְּכַח עִמֵהּ אָעֵי שִׁטִין לְכָל עִבִידַת פֻּלְחָנָא אַיְתִיאוּ:

כָּל דְּאָרִים אֲרָמוּת כַּסְפָּא וּנְחָשָׁא הַיְתִיוּ יַת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ וְכָל מַאן דְּהִשְׁתַּכַּח עִמֵּיהּ קִיסִין דְּשִׁיטָא לְכָל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא הַיְתִיוּ

כל מרים תרומת כסף ונחשת. הכסף ואין צריך לומר הנחשת שכל אחד מהם היה מרובה יותר מן הזהב, כי הזהב לא היה מצוי כי אם אצל הנשים בתכשיטיהן והכסף והנחשת מצוי הרבה אצל רוב האנשים בכלים ובמטבע, ועל כן הזכיר בכסף ובנחשת לשון תרומה, והזכיר בזהב לשון תנופה למעלה וחשיבות כי המתנדב הזהב ינופף ידו לעלוי נדבתו גם המקבלים אותה יפרסמוה לפרסם על מעלת המתנדב, ואע"פ שמצינו לשון תנופה בנחשת והוא שכתוב (שמות ל״ח:כ״ט) ונחשת התנופה שבעים ככר, הזכיר בו הכתוב לשון תנופה לחשיבות הנחשת ההוא כי היה נחשת ממורט ומזהיר מאד והנה הוא יקר וחשוב הרבה כי הזהב מצוי יותר ממנו.

[כל מרים ואפי׳ אינם בני עשרים או יתרים על ששים].

כל מרים תרומת כסף ונחשת הזכיר בזהב תנופה שנאמר כל איש אשר הניף תנופת זהב למעלתו כי המתנדב הזהב ינופף ידו בו. אבל הכסף ונחשת שאינם כל כך חשובים אמר בהם לשון הרמה ומה שהזכיר בנחשת תנופה שנאמר ונחשת התנופה אותו הנחשת היה מוצהב ובהיר מאד והוא יקר:

כל מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת ה׳. אין הלשון מדויק וגם משונה מבכל הדברים במש״כ בכסף ונחשת כל מרים. דמשמעו חלק מהכל כמו בתרומה וחלה דכתיב בהו תרומה ומש״ה דרשינן עוד ראשית ששיריה ניכרין כדאיתא בחולין דקל״ז. [ומזה הטעם יש לפרש הא דכתיב חזה התנופה ושוק התרומה. משום דהחזה אחד הוא בבע״ח והמובחר שבו. לא שייך לומר בו תרומה משא״כ שוק הוא חלק בשר שוה לכל בשר הבע״ח. והוא המורם מהם] והטעם שמעולם היה מנהג ישראל ליתן תרומה מעסקיהם לצדקה כדי שיצליח העסק. כמבואר בתנחומא פ׳ ראה עשר תעשר. עשר בשביל שתתעשר מכאן נהגו פרגמטוטין להפריש א׳ מעשרה מעמליהן לעמלי תורה וידוע שעיקר מסחור הוא בכסף ונחשת כי רוב המטבעות מהם כידוע ר״פ הזהב. מש״ה כתיב כל מרים שהנהיג עד כה להרים תרומת כסף ונחשת כדי להצליח עסקיו והיה מנהגו ליתן לעניים וכדומה. ועתה הביאו את תרומת ה׳ נתנו זו התרומה לתרומת ה׳. אבל בזהב כתיב תנופה שלא הי׳ מורם משארי זהב שיש לו שיצליח בהם אלא זה בפ״ע הניף לה׳:

לכל מלאכת העבודה הביאו. נכלל בזה גם הקרשים והכלים שבאו מעצי שטים גם כלי העבודה שא״א להיות בלי עצים הרבה. והוא כמו שכתוב עוד הפעם לכל העבודה:

כל מרים, כסף ונחושת היה להם להוצאה כי מכם נעשו שקלים שהיו מטבעות ויוצאים בהונאה ולא יכלו לתתם כולם רק הרימו מהם תרומה, וז"ש כל מרים תרומת כסף, ועצי שטים נתנו כל מי שנמצא אתו מה שראוי למלאכת העבודה ולא היה איש שיעכב אותו בידו אשר ימכר בכסף: