שמות ל, כא

ולא ימותו. לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שממיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל:

וִיקַדְשׁוּן יְדֵיהוֹן וְרַגְלֵיהוֹן וְלָא יְמוּתוּן וּתְהֵי לְהוֹן קְיָם עָלָם לֵהּ וְלִבְנוֹהִי לְדָרֵיהוֹן:

וִיקַדְשׁוּן יְדֵיהוֹן וְרִיגְלֵיהוֹן וְלָא יְמוּתוּן וּתְהֵי לְהוֹן קְיַים עֲלַם לֵיהּ וְלִבְנוֹי לְדָרֵיהוֹן

ורחצו. פעם אחרת שיעשו כן תמיד או הזכיר זה כי אם לא יעשו כן הם בני מות:

ורחצו ידיהם חזר ושנאו בשביל חק עולם.

חק עולם. אפלו עלה מבית הטבילה שנטהר מטמאה חמורה, חקה חקק ה׳, ולזה הצרך לומר פעם שניה. ולא ימתו – הא אם לא רחצו, הגם שעלו מטבילה, הרי הם במיתה ולא תועיל טבילה.

ורחצו, חזר שנית ללמד שאף אם רחץ בכלי שרת אחר יוצא, שמ"ש תחלה ורחצו ממנו ממעט כלי חול, כ"ה בזבחים (דף כ"ב), ולא ימותו, אמר שנית לחייב מיתה גם על המזבח: