שמות ג, ב

בלבת אש. בשלהבת אש לבו של אש, כמו (דברים ד יא) לב השמים, (שמואל ב יח יד) בלב האלה, ואל תתמה על התי"ו, שיש לנו כיוצא בו (יחזקאל טז ל) מה אמלה לבתך:

מתוך הסנה. ולא אילן אחר, משום עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו):

אכל. נאכל, כמו (דברים כא ג) לא עבד בה, אשר לקח משם (בראשית ג כג):

וְאִתְגְלִי מַלְאָכָא דַיְיָ לֵהּ בְּשַׁלְהוֹבִית אֶשָׁתָא מִגוֹ אַסָנָא וַחֲזָא וְהָא אַסָנָא בָּעֵר בְּאֶשָׁתָא וַאֲסָנָא לֵיתוֹהִי מִתְאָכִיל:

וְאִתְגְלֵי זַגְנוּגָאֵל מַלְאָכָא דַיְיָ לֵיהּ בְּלַהֲבֵי אֵישָׁתָא מִגוֹ סַנְיָא וַחֲמָא וְהָא סַנְיָא מַשְׁרִיב בְּאֵישָׁתָא וְסַנְיָא לֵיתוֹ יַקִיד וּמִתְאָכֵל בְּנוּרָא

וַחֲמָא וְהָא סַנְיָא בָּעֵיר בְּאֵשָׁא וּסְנַיָא מַרְטִיב וְלָא יַקִיד:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש אמר הכתוב מתחלה וירא מלאך ה' ואחר כן (בפסוק ד) אמר וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים ולכן אמר ר' אברהם (בפירוש הקצר) כי "אלהים" בכאן הוא המלאך הנזכר כמו כי ראיתי אלהים פנים אל פנים (בראשית לב לא) וטעם אנכי אלהי אביך (פסוק ו) כי ידבר השליח בלשון שולחו ואיננו נכון כי משה גדול הנבואה לא יסתיר את פניו מן המלאך ורבותינו אמרו בבראשית רבה (צז ד ועי' שמו"ר ב ח) מלאך זה מיכאל רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואים אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה נתכוונו לומר שמתחלה נראה אליו מיכאל ושם כבוד השכינה והוא לא ראה הכבוד כי לא הכין דעתו לנבואה וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה השכינה ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ועל דרך האמת המלאך הזה הוא המלאך הגואל שנאמר כי שמי בקרבו (להלן כג כ"א) הוא שאמר ליעקב אנכי האל בית אל (בראשית לא יג) ובו נאמר ויקרא אליו אלהים אבל יקרא במדה ההיא מלאך בהנהגת העולם וכן כתיב ויוציאנו ה' ממצרים (דברים כו ח) וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ טז) ונאמר ומלאך פניו הושיעם (ישעיהו סג ט) כלומר מלאך שהוא פניו כדכתיב פני ילכו והניחותי לך (להלן לג יד) והוא שנאמר בו ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא (מלאכי ג א) ועוד תבין זה בפסוקים הבאים (להלן ט' י"ב י"ג ט"ו) בעזרת השם

והנה הסנה בוער באש כטעם דולק שהיה בתוך אש בוער כמו והאבות מבערים את האש (ירמיהו ז יח) מדליקים ובערו בהם אש (יחזקאל לט ט) ומדוע לא יבער הסנה לא ישרף ויאכל וכמוהו כפשתים אשר בערו באש (שופטים טו יד) נשרפו וכן דעת אונקלוס שתרגם הראשון בער והשני מתוקד או יהיה יבער מלשון ובערת הרע מקרבך (דברים יז ז) והיה לאדם לבער (ישעיהו מד טו) כי דרך צחות בלשון הקודש לדבר כן רוכבים על שלשים עירים ושלשים עירים להם (שופטים י ד)

וירא. יש מפרשים בלבת אש בלהבת אש והנכון בעיני כי פירושו בלב האש כי כן מצאנו מה אמולה לבתך. ור' אדנים אמר אילו היה כן היה בלבת בחירק תחת הלמ"ד כמו אל גנת אגוז. והנה שכח וכגנה זרועיה תצמיח:

הסנה. אמר הגאון כי זה מין קוץ. ורצון שוכני סנה. שמים והטעם על השם הנכבד. ור' ישועה אמר הכבוד ששכן בסנה, ולא דבר נכונה כי איך יקרא שוכני על רגע אחד. ועוד למה נאמר על גזרת פועל ואיננו כן עושה שמים וארץ. כי השם הוא עושה תמיד ומעמיד כהגה היוצא מפי אדם. ועוד אחר שהזכיר כל מגד. הזכיר באחרונה רצון השם. ועוד מה טעם להזכיר זה המלאך. ועוד היה ראוי להיותו שוכני בסנה הידוע. ולפי דעתי כי כל סנה אחד הוא והוא מין קוץ יבש וככה היא בלשון ישמעאל. וככה הר סיני בעבור הסנה. וכן פי' ורצון שוכני סנה. רצון שיבקש השוכן במקום הסנה. שהוא דורש ומבקש תמיד שיעשה השם רצונו וילחלח ארצו שהוא שוכן בה שהיה מקום יובש וסנה. עד שיהא בה הרווי והיתה כגן רוה מלוחלח. והודיע מתוך הסנה בה"א הדעת כי הם דברי משה בכתבו התורה. ובוער מהפעלים היוצאים. כי אש בוערה כמו אש אכלה והעד כאש תבער יער. והנה האש שהיה בסנה בוער כל אשר סביביו כי זה כמו שלחו באש מקדשך. וככה ההר בוער באש.

ומלת אוכל שם התאר כמו פעול. וכמוהו אם תראה אותי לוקח מאתך שהוא קמוץ וככה לנער היולד. כהם יוקשים בני האדם. ואלה הפעלים כאשר הם יוצאים. על כן ורגל מועדה איננה כמוהם. רק השורק תחת חולם והיא כמו פועלת:

איננו אכל - אפילו במקום יציאת הלהבה מן הסנה לא היה גחלת כלל.

וירא מלאך ה' אליו. במראה הנבואה, כי אמנם כאשר יגלו המלאכים בדמות אנשים בלתי נבואה, כענין לאברהם וללוט ולבלעם ולזולתם, לא יאמר עליהם וַיֵרָא, אבל יאמר עליהם וַיַרְא, כמו וירא והנה שלשה אנשים, וירא לוט, וירא את מלאך ה' נצב בדרך:

וירא והנה הסנה בוער באש. דולק, וזה דרך חידת הנבואה, שהיה המלאך בתוך הסנה, והאש בוערת בסנה סביב המלאך, להורות שבהיות צדיקי ישראל, שהם מלאכי ה', בתוך הסנה של עם מצרים, שהיו להם סרבים וסלונים. הסנה יבער באש בצרת עשר מכות, אבל לא יכלו באותן הצרות, כמו שהורה באמרו והסנה איננו אכל, שהיה בלתי כלה באש המלהט בו. כי לא היתה נבואת משה רבינו עליו השלום אז כמו שהיתה אחר כך, כמו שהעיד באמרו כי ירא מהביט אל האלהים על הפך ותמונת ה' יביט אבל מיום מתן תורה ואילך שנגלה אז לכל ישראל פנים בפנים והם לא סבלו זה, כאמרם לא אוסיף עוד לשמוע את קול ה' וכו' והוא לבדו נשאר באותה מדרגה, כמו שאמר שובו לכם ואתה פה עמוד עמדי וכאמרו ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש, היתה נבואת משה רבינו פנים בפנים ומראה ולא בחידות:

מתוך הסנה. לפי שאי אפשר מן הסנה לעשות צלמי' לע"ז:

בלבת אש שיהיה רגיל בכך כדי שלא יתבהל כשיבא לסיני מן האש והברקים.

מתוך הסנה י״מ מפני שכולו מזה ואין יכולת לחרוט בו פרצוף סמל.

והסנה איננו אכל אות כנגד מצרים וישראל כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה וכמו שהאש לא היה בוער את הסנה כך לא יוכל האויב לכלות את ישראל.

בוער באש מדוע לא יבער הסנה מכחיש זה את זה ובו ארבע תשובות אחד כתרגומו בוער באש בעיר באישתא ותרגום במדוע לא יבער הסנה לא מיתוקד וכמו שפירש הרמב"ן בוער כטעם דולק ומדוע לא יבער לא ישרף. פירוש שני מלשון בערתי הקדש והיה לבער. פירוש שלישי אחר שאינו אוכל אינו בוער שאם היה בוער היה אוכל וא"כ אע"פ שאני רואה אותו בוער אינו בוער וא"כ מדוע אינו בוער אחר שאני רואה אותו בוער. פי' רביעי מדוע הוא בטרחא וירצה מדוע לא אוכל וכי לא יבער הסנה והלא אני רואה אותו בוער:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. במראה זו רבו הדעות כי יש אומרים שהיא על שם עמו אנכי בצרה, ע"כ נגלה אליו בסנה עץ שפל ונמוך ולפירש"י אינו מיושב כלל למה דוקא בסנה. וי"א שהסנה רמז לסבלותן של ישראל כי אש הצרות מתלקחת סביביו ואיננו אכל, על דרך חצי כלים והם אינן כלים, ובב"ר נמצאו ג"כ הרבה דמיונות. ולפי מה שפירשתי למעלה בפסוק ויקוצו מפני בני ישראל. שהמצרים נמשלו לקוצים כי המה היו לישראל לקוץ מכאוב, על כן הראה לו הקב"ה שהסנה איננו אכל כי ירמוז על פרעה שאע"פ שאש הצרות מתלקחת סביבו עברה וזעם וצרה מ"מ איננו אכל, כי יתן בו הקב"ה כח לסבול כל המכות כמ"ש (שמות ט טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי.

דבר אחר, רמז למה שנאמר אכן נודע הדבר מפני מה ישראל שרויין בצרה יותר מכל האומות לפי שיש בהם דלטורין משמיעים קול ענות בחרופים וגדופים על שכבי וערי, (סנהדרין כט:) כקוצים הללו המשמיעים קול כשהוא בוער באש כך ישראל אפילו בזמן שאש הצרות מתלקחת סביביו מ"מ כל אחד לחבירו קוץ מכאוב וסילון ממאיר כמנהג דורות הללו ותמיד משמיעים קול כקול הסיר כמ"ש (קהלת ז ו) כי כקול הסירים תחת הסיר כן קול הכסיל, וזו עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות מצד השנאה והקנאה שביניהם יותר מבכל האומות, ובעלי הלשון השמיעו את כל ישראל אין נקי כי תצא אש המחלוקת מסלע המחלוקת האבות מבערים אש והבנים מלקטים עצים ע"כ בערה בהם אש ה', לכך נאמר והסנה איננו אכל כי אע"פ שאש התלאות יבער ביעקב מ"מ מציאת הסנה נשאר קיים בכל דור ואיננו אכל כי לא יכלו הקוצים מן כרם ה' צבאות בית ישראל.

ובזה מיושב מה שנאמר בלבת אש מתוך הסנה. כי הל"ל בלבת אש בסנה או בתוך הסנה מהו מתוך הסנה, וכן מה שנאמר והנה הסנה בוער באש איפכא מבעי ליה והנה האש בוער בסנה שהרי האש הפועל והסנה הפעול, אלא האמת הוא כדברינו שהסנה מבעיר אש הצרות כי מתוך שישראל נמשלו לסנה זה שכל אחד לחבירו קוץ מכאוב ומשמיע קולו עליו בחרופים וגדופים ע"כ בערה בהם אש ה' וא"כ הסנה הפועל והאש הוא הפעול לכך נאמר והנה הסנה בוער באש, כי הסנה גורם הבערת האש וזה"ש בלבת אש מתוך הסנה כי הלבת אש נמשך מתוך הסנה כי הסנה גורם הלבת אש, וזה פירוש נכון.

מלאך ה׳ אליו. ביחוד לו. כי היו עמו עוד משרתים ועבדי יתרו. אבל לא התראה הענין רק אליו. וכדאיתא בריש מס׳ יומא קול לו קול אליו הוא שמע ואחרים לא שמעו. וכן כאן המראה הלז היה רק אליו. וכ״ה ברבה כאן:

בלבת אש מתוך הסנה. מן הסנה או מעל הסנה מיבעי. אלא פי׳ מתוך הסנה מאמצע הסנה דוקא ולא מצדדי הסנה. כמו ועץ החיים בתוך הגן. וע״ע ס׳ בראשית (ל״ז ז׳). ראה שבתוך הסנה להבת אש חזק ועז כדרך האש בשעה שנאחז בתקפו. ומ״מ אינו אלא בתוך הסנה. וענפי הסנה מכאן וכאן שלמים והאש אינו נוגע בהם. (וזהו) וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל. אם נפרש שהסנה דולק ואינו נאכל. אין מדויק הלשון איננו אכל. איננו נאכל מיבעי. ותו הא בסמוך קאמר מדוע לא יבער הסנה. והיה לו לומר מדוע לא נאכל הסנה. אלא הפי׳ שראה שהסנה בוער באש. מלשון כי יבעיר איש שדה וגו׳ דהיינו שהסנה מכלה את האש. שראה מתחלה בלבת. וכרגע נעשה האש חלש מעט מעט. ואין פי׳ והסנה בוער באש כמו וההר בוער באש. ושמוש ב׳ מורה פעם במקום את ופעם במקום עם:

והסנה איננו אכל. שאם היה הסנה אוכל בשלימות מחמת לבת אש שראה תחלה ניחא מה שאח״כ נעשה האש חלש שהרי שוב אין לו במה להתלהב הרבה. אבל הרי הסנה משני צדדיו הלא קיים. וא״כ היה דרך שלהבת שראה בתוך הסנה יהא נאחז גם בצדדיו ויגדל עוד האש. וא״כ הא שהאש נעשה חלש ע״כ שטבע הסנה הוא שהוא מכלה האש. והוא פלא. והנה ראה משה שתי ראיות. תחלה ראה לבת אש בתוך הסנה. והרי יודע שלא בא אדם לכאן והדליק אש בתוך הסנה. וא״כ התבונן שהוא מראה אלהות. וראה עוד הפלא השניה שהאש נפחת מעט מעט בלא טעם ע״פ הטבע. וגם אחר דכתיב וירא אליו מלאך ה׳. הרי מבואר שהבין כי הוא מלאך נראה בזה הצורה. כדי ללמדו בינה:

שאלות: אם כפי' המפ' שהיה המלאך ענין אחר והאש ענין אחר מדוע התפלא על האש ולא על המלאך. איך אמר מדוע לא יבער הסנה הפך מ"ש תחלה והנה הסנה בוער. מ"ש וירא ה' כי סר לראות ויאמר של נעליך והלא היה צריך להסירם גם במקום שעמד בו כי אדמת קדש הוא. מדוע לא אמר ויעש משה כן כמ"ש אצל יהושע, ולמה ליהושע אמר נעלך בל"י ולמשה אמר נעליך בל"ר, ומ"ש אנכי אלהי אביך היל"ל אלהי אבותיך:

וירא מלאך ה' אליו, כבר התבאר שהיו כמה הבדלים בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, א] שאר הנביאים נתנבאו בחלום ונבואת משה היה בהקיץ, ב] על כל הנביאים נפל פחד ורעדה ובטלו כל כחות הגוף ומשה נתנבא כשהוא ער ועומד על רגליו ומשתמש בחושיו, ג] כל הנביאים ראו מחזות ודמיונות כי בא להם שפע הנבואה באמצעות כח המדמה ולמשה הגיע השפע על כח השכלי בלי תערובות כח המדמה וע"כ לא ראה שום דמיון, וכמ"ש חז"ל במד' מה בין נבואת משה לנבואת בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו בלעם היה יודע מי מדבר עמו, כי משה לא ראה שום דמיון וע"כ לא היה יודע מי מדבר עמו, אבל בלעם שראה מחזה ודמיון כמ"ש אשר מחזה שדי יחזה היה יודע מי מדבר עמו, ד] כל הנביאים נבאו במשלים וחידות עד שהיו נבואותיהם סתומות ועלומות כמ"ש ותהי להם חזות הכל כדברי הספר החתום, ובנבואת משה לא נמצא שום משל וחידה. וכל חסרונות אלה שבאו בנבואה הבלתי שלמה באר אליפז במ"ש ואלי דבר יגונב וכו' בשעפים מחזיונות לילה וכו' כמ"ש בפירושי שם, ה] כל הנביאים הגיע להם שפע הנבואיית באמצעות מלאך, ונבואת משה היה פנים אל פנים שלא באמצעות מלאך, כמ"ש אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע וכו' לא כן עבדי משה כמשי"ת שם במקומו, אולם מן המחזה דפה מבואר שגם משה בתחלת נבואתו לא התעלה על יתר הנביאים בכל התנאים האלה, שהגם שהיתה נבואתו בהקיץ, ולא בטלו כחות גופו רק עמד על עמדו משתמש בחושיו בלא פחד ורעדה, בכל זה ביתר הדברים לא עלה עדיין למרום המדרגה, א] שבאה אליו הנבואה באמצעות מלאך כמ"ש וירא מלאך ה' אליו, ובכ"מ תפס הלשון וירא אליו ה' וירא אליו מלאך ה' ופה תפס מלת אליו לבסוף, כי התבאר אצלי באילת השחר (כלל קפז) שכ"מ שהחדוש הוא במלת אליו יקדים המלה ובכ"מ שאץ בו חדוש יבא לבסוף, וע"כ בכ"מ יקדים מלת אליו שזה עקר החדוש שחל עליו הרוח, אבל במשה לא היה זה חדוש כי היה מוכן למדרגה יותר גדולה, וההפך החדוש שמלאך התראה אליו כי היה ראוי שתהיה נבואתו שלא באמצעות מלאך, זאת שנית שראה מחזה ודמיון כי המלאך נראה אליו בלבת אש מתוך הסנה, ואין פירושו שהאש היה ענין אחר והמלאך היה בתוך האש, שא"כ למה התפלא על מחזה האש ולא על המלאך עצמו, רק פי' שהלבת אש עצמו היה המלאך, וכמ"ש במד' איוב שפעמים שהקב"ה עושה מלאכיו אש ופעמים הם לפידים ופעמים ברקים, ואליהו שכב תחת רותם אחד והנה זה מלאך נוגע בו שהמלאך עצמו התראה בצורת רותם כמ"ש בפי' שם, וכ"כ במו"נ (ח"ב פ"ו) אתה תמצא הנביאים יראו המלאכים כאלו הוא איש מן האנשים וכו' ומהם שיראוהו אש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, ר"ל שהאש הוא מלאך ממש, ולא כהרי"א שהסב כוונתו שר"ל שלא ראה מלאך כלל רק האש נקרא מלאך ע"ד משרתיו אש לוהט, ולא זאת כוונתו רק שהאש שהתראה אליו הוא עצמו היה המלאך, עכ"פ ראה מחזה ודמיון, זאת שלישית שהיתה הנבואה במשל ובחידה שראה הסנה בוער כאש והסנה איננו אכל, שהוא משל וחידה שעדיין לא הסכימו המפ' על אמתת הנמשל, ויש הבדל בלשון בין פעלי דלק בער אכל, שדלק מורה תחלת האחזת האש באיזה דבר כמו מדליק נר או קיסם, בער מציין שהאש מתפשטת בדבר הנדלק, ואכל מציין שהדבר נשחת ונעשה אפר, וא"כ מ"ש הסנה בוער באש היינו שהאש התפשטה והתאחזה בהסנה רק שהסנה לא נשחת עדיין להעשות אפר, ועפ"ז תמהו כל המפ' איך אמר מדוע לא יבער הסנה הלא ראהו בוער והיל"ל מדוע לא יאוכל הסנה, אבל עם העיון היטב דרך הלשון לומר שהאש בוער בדבר לא שהדבר בוער באש, כמו כאש תבער יער (תהלים פג) ותבער בם אש ה' (במדבר י״א:א׳) ותבער בערי יהודה (ירמיהו מ״ד:ו׳) וכן היל"ל פה והנה האש בוער בסנה, אבל הלשון הסנה בוער באש מורה ההפך שהסנה אינו בוער רק שהאש בוער, כמו וההר בוער באש, שלא בער ההר עצמו רק האש הי' בוער, ומ"ש (דה"ב כח) ויבער ברו באש פי' שלא שרפם ולא שלט בם האש וכמ"ש חז"ל שסכתו אמו סלמנדריא, או שרק העבירו באש ולא שלט בו, שע"ז יבא הלשון גם את בניהם ישרפו באש (דברים י״ב:ל״א) וכן נמצא עוד (שופטים ט״ו:י״ד) כפשתים אשר בערו באש, וזה דומה עם מש"ש כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש, שנעורת הפשתים אף אם האש אינו בוער בו בעצמו רק שמריח אותו שהוא קרוב אליו ימוג וילך, שע"ז בא הלשון אשר בערו באש אף שהאש לא בער בם, וע"כ תמה משה מדוע לא יבער הסנה עצמו ורק האש בוער ואינו פועל בו, ואמרו חז"ל (יבמות דף מח) מנשה לישעיה מידן דייניה וקטליה א"ל משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואת אמרת ואראה את ה', ואלא קשיא? כאן באספקלריא המאורה כאן באספקלריא שאינה מאירה, ר"ל משה שראה באספקלריא המאירה ר"ל שלא באמצעות כח הדמיון, רק שעברה השפע הנבואיית על כח השכלי, לא ראה שום מחזה ודמיון, אבל ישעי' שעברה עליו התפע הנבואות באמצעות כח המדמה, וראה דרך מסכים ולבושים וחלונות שהם כחות המדמה שהם כחות חומריות, נדמה לו שרואה מחזה ודמיון, וזה הי' מדרגת נבואת האבות וכל הנביאים חוץ ממשה, וכמ"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, ופי' בזהר (דף כ"ג) וארא אל אברהם וכו' באינון גוונין דאתחזיין, ושמי ה' לא נודעתי להם אלין גוונין עלאין סתימין וכו' באספקלריא דלא נהרא דאיהו באתגליא כתיב בה ראיה, באספקלריא דנהרא דאיהו בסתימו כתיב בה ידיעה לא נודעתי להם, ר"ל שנבואת האבות שהי' באספקלריא שאינה מאירה שהוא באמצעות כח המדמה, וזה מציין באל שדי שהם השמות שבהם מנהיג את עולמו ומתגלה ע"י ההנהגה, ראו מראה ודמיון, כמ"ש ויחלום והנה סלם מוצב ארצה כמ"ש בפי' שם שזה מורה שהי' נבואתו בלתו שלמה, והי' ע"י חלום ובאמצעות מלאכי אלהים ובמשל וחידה ובכח הדמיון והמחזה, לז"א וארא שראה מחזה ודמיון, אבל נבואת משה שהי' מהשפעת הא"ס בלא אמצעי שע"ז מורה שם הוי' שמורה על עצמו לא שייך בי' ראיה רק ידיעת השכל לבד, וכמ"ש בפ' ויצא שעז"א יעקב ואנכי לא ידעתי, ועז"א לא נודעתי להם כי היה ראיה לא ידיעה, אולם בתחלת נבואתו של משה היתה נבואתו באספקלריא שאינה מאירה וראה ג"כ מחזה ודמיון, וחז"ל בספרי (מטות סי' קנג) אמרו כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר, ופי' שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, ויקשה ע"ז שמצאנו כ"פ שגם משה נבא בכה, כמ"ש כה אמר ה' בני בכורי ישראל, כה אמר ה' עברו ושובו משער לשער במחנה, אולם התבאר אצלי שגם בנבואת משה היו מדרגות משונות, שהנבואה באספקלריא הבלתי מאירה זה היה למשה בטבע שנולד ממעי אמו שלם בכל המעלות השכליות והמדותיות בשלמות כח המדמה עד שהיה מוכן לנבואה בטבע ולא היה צריך לזה שום הכנה כי ירש טבע זאת מאבותיו שאביו היה נביא וכן אחיו ואחותו שהיה להם כח הנבואה בטבע, אבל הנבואה באספקלריא המאירה שתחול עליו הנבואה מהא"ס בלא אמצעות מלאך ושירד השפע על כח השכלי שלא באמצעות כח הדמיוני, שזה ענין נסיי למעלה מיכולת האדם ומגביל הטבע, זה בא לו דרך נס ברצון ה' לבד עושה נפלאות לבדו, ולא היה לו זה בכל שעה רק בעת שהיו ישראל זכאים, וע"כ אמרו שכל השנים שהיו ישראל נזופים ממעשה העגל לא שרתה שכינה על משה, ופי' שלא שרתה עליו במדרגה היותר גדולה רק במדרגה נמוכה מזה וכמ"ש בפי' התו"ה (ויקרא סי' ו), וע"כ התנבא בכה, כה אמר ה' עברו (שובו משער לשער, וכן בתחלת נבואתו שהי' באספקלריא שאינה מאירה בא סגנון הנבואה בכה, כה אמר ה' בני בכורי ישראל, ובכ"ז ידע משה שיש אפשריות שישיג באספקלריא המאירה וכמ"ש בזוה"ק פ' וארא (דף כ"ב ע"ב) תא חזי תוקפא דמשה בשרותא דנבואתיה לא נח רוחיה בהאי אתר דידע דהא דרגא אחרא עלאי זמין לי', שעז"א וידבר אלהים אל משה ולבתר ויאמר אליו ה' דמשמע דרגא בתר דרגא, ועז"א:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וגומר עד וירא ה' כי סר לראות הרב המורה בפ' מ"א ח"ב כתב שהיו הנביאות כולן מיוסדות על ב' שרשים האחד הוא שהפועל והמשגיח בהן תמיד הוא השכל הפועל ולכן אין המלט משיהיו הנבואות כלן ע"י מלאך. והשרש הב' הוא בצורת הנבואה שתהיה תמיד אם במראה ואם בחלום. ועל השרשים האלה כתב הרב שיספר הכתוב בנבואו' א' מד' צורות הצור' האחת שיגלה הכתוב בם שני השרשים ר"ל היות הנבואה מהמלאך ושתים במראה או בחלום כמו ויאמר אליו מלאך האלהים בחלום וגו' והצורה הב' הוא בהפך זה רוצה לומר שלא יגלה הכתוב דבר מהשרשים ההמה לא היות הנבואה ההיא מהמלאך ולא שהיתה במראה או חלום כמו ויאמר ה' אל אברם ויאמר ה' אל יעקב והצורה הג' שיגלה הכתוב א' מאלה השרשים באותה הנבואה והוא היות מהמלאך אבל לא יפרט השרש הב' שהוא היותה בחלום או במראה כמו ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים. והצורה הד' הוא שיגלה הכתוב היות הנבואה ההוא בחלו' או במראה ולא יגלה היותה ע"י מלאך כמו היה דבר ה' אל אברם במחזה וזהו דעת הרב ושרשיו בנבואה. וראוי שנדע עתה המראה הזאת שראה משה מהסנה מאיזו צורה היא מאותן הצורות שזכר הרב. וכבר יחשב שהיא מהצורה הראשונה אחרי שנזכר בה המלאך ושהיתה במראה כמו שאמר וירא מלאך ה' אליו כי מלת וירא מורה היות המדרגה ההיא מראה וכן קראה מרע"ה עצמו אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה. אבל עם ההסתכלות הנראה בדברי הרב והשבת פרקיו בשלמות יראה שהוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב רוצה לומר שאין המלאך הנז' בפסוק הזה הוא השכל הנבדל משפיע הנבואה כי הנה לפי דעת הרב ושרשיו מרע"ה לא ראה מלאך במראה הזאת ולא ד"א בלתי האש המסתבך בסנה ואותו האש כנה הכתוב בשם מלאך תמצא זה ממנו בפ"ו ח"ב בסופו ואלו דבריו שמה ולשונו. אתה תמצא נביאים יראו המלאכים כאלו הוא איש מן האנשים והנה ג' אנשים וגו'. ומהם שיראוהו כאלו הוא איש נורא מפחיד אמר ומראהו כמראה איש האלהים נורא מאד. ומהם שיראוהו אש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש עכ"ל. הנה גלה הרב בזה שהמלאך שזכר הכתוב בכאן אינו רומז לשכל הפועל המשפיע כי הוא נאמר על האש. והוא לדעתו ע"ד עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. וכמו שכתב באותו פ' עצמו שהיסודות יתוארו בשם מלאכים בדברי הנביאים לפי ששם מלאך נאמר על השליח עד שהכח המדמה יתואר גם כן בשם מלאך כמו שהוכיח בראיותיו שמה ויצא מזה שאומרו וירא מלאך ה' אליו בלבת אש אין הכוונה שראה מרע"ה שמה צורת מלאך כי אם לבד שראה האש דולקת בתוך הסנה וכבר יורה עליו אומרו וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. ואמר כמבאר מהו אשר ראה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל כי זהו מה שראה משה וזהו המלאך שזכר הכתוב לא דבר אחר. ועם זה הותרה לדעת הרב השאלה הא' שהעירותי בפרש' לפי שמשה לא ראה שמה צורת מלאך כלל. ולכן לא תמה ממנו ולא השתדל לראותו ולדעת עניניו כמו שסר לראות ענין הסנה. ואין להקשות על זה ממה שכתב הרב במקומות רבים שנבואת מרע"ה לא היתה ע"י מלאך ולא היה לכחו המדמה מבוא בה ולכן לא היה מנבא במשל וחידה לפי שמראת הסנה היתה בתחלת נבואתו קודם השתלמו בנבואה. ואמנם מה שכתב בשאר המקומות שמשה לא היה מנבא ע"י הכח המדמה היה אחרי השתלמו בנבואה ושבתו בהר מ' יום ומ' לילה שאז בלא ספק קנה מעלה נפלאה במדרגת הנבואה למעלה מהענין הטבעי. זהו מה שראוי שיאמר בדבר הזה על דעת הרב המורה והוא בפשט הכתוב בלתי מתישב אצלי מטענות. א'. לפי שהכתוב אומ' וירא מלאך ה' אליו בלבת אש ויורה שהמלאך הוא בלתי האש כי אחרי שאמר הכתוב שנגלה בו מבואר הוא שהוא זולתו. וב' שלא נמצא בכתוב שיאמר וירא אליו כי אם על הנבדל כמו וירא אליו ה' באלוני ממרא אבל האש או צורה אחרת דמיונית לא נאמר עליה וירא אליו כי אם וירא והנה כך וכן וירא והנה באר בשדה וכאומרו בכאן וירא והנה הסנה בוער באש. וג' שהנה הכתוב אומר ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה אלהים בכאן הוא המלאך שזכר למעלה ולכן אמר בו מתוך הסנה כמו שאמרו במלאך בזה הלשון עצמו. האם נאמר גם כן ששם אלהים נאמר על האש ושהאש קרא אותו וא"ל אנכי אלהי אביך זה באמת בלתי סובל השכל הישר והוא המורה שהמלאך שזכר הכתוב שראה בראשונה בלבת אש מתוך הסנה הוא אשר דבר עמו וד' שאם מר"עה לא ראה כי אם אש איך נאמר עליו ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים והוא לא ראה אלהים ולא מלאך שיצטרך להסתיר פנים ממנו וכל זה ממה שיוכיח שהמלאך שזכר הכתוב כאן היה שכל נבדל לא אש ולכן אז"ל (ש"ר י"ג) שהיה זה מיכאל ושענין הפסוק הזה הוא כמו מה שנא' במנוח ויעל מלאך ה' בלהב המזבח. ואמנם מ"ש עוד וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל הוא ענין אחר כי ראשונה זכר שראה המלאך הנורא ועוד זכר שראה עם זה נס הסנה שהיה בלתי נאכל וחשב שהמלאך היה סבת זה ולכן אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה ולא אמר זה על האש הנראה אליו כי אם על המלאך אשר ראה והוא אשר קרא המראה הגדול הזה. ואמנם אמרו מדוע לא יבער הסנה אינו פי' המראה הגדול שזכר אבל הוא ד"א נמשך ממנו. וכאלו אמר ומדוע לא יבער הסנה כי היה מר"עה חושב שאותה הצורה הנוראה אשר ראה מהמלאך היתה מסבב' שלא יבער הסנה ולכן על צורת המלאך ההוא שראה אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה ועל פליאת הסנה שהיה בלתי נאכל אמר מדוע לא יבער הסנה ויהיה מלת ואראה מושך עצמו ואחר עמו רוצה לומר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מהמלאך ואראה עם זה מדוע לא יבער הסנה. ועם מה שפירשתי בזה הותרה השאלה הא'. ואמרו מדוע לא יבער הסנה אין ראוי שיפרש על שאלת סבה כי מלת מדוע אינו נמשך ודבק עם לא יבער הסנה והמורה עליו הוא שבעל הטעמי' שם במלת מדוע טרחא להורות שאינו נסמך עם לא יבער הסנה ויהיה אם כן ענין המאמר וכוונתו שפעמי' רבות יגזור החוש דבר א' ויכחישהו השכל כי האדם ההולך באניה בים יראה בעיניו כאלו תתנועע הארץ והבתים יתנועעו ממקומם סביב סביב והשכל יכחישהו ויאמר לו שהארץ לעולם עומדת ושהחוש טועה במוחשו זה ולא אשר יראה האדם הוא האמת כי השכל יגזור שאי איפשר שתתנועע הארץ. וכבר ביאר הפילוסוף שהחוש עם היות שלא יכזב במוחשים הראשונים הנה במוחשים השניים כבר יטעה ויכזב כי פעמים רבות יראה אדם דבר א' כאלו הם ב' דברים לחולי נפל בעיניו ופעמים יחשוב הדבר הא' וירגיש כאלו הם ב' דברים מתחלפים בהרכיבו אצבעותיו זה על זה ויגזור פעמים הרבה בשומעו איש מדבר שהוא פלו' ואינו כן לפי שהדברים האלה כלם הם מוחשים שניים שיפול הכזב והטעות בהם ולכן מרע"ה בראותו ענין הסנה אמר מדוע רוצה לומר מדוע הדבר הזה אשר ראיתי רוצה לומר שלא אוכל הסנה וגזר אומר שהיה החוש כוזב והוא אומרו לא יבער הסנה רוצה לומר באמת ראוי להאמין שלא יבער הסנה כמו שהיה נראה בעיני כי טעו' הוא ואיפשר עוד לפ' הפסוק באופן אחר והוא שמה שראה משה בראשונה שהיה הסנה בוער באש דולק בו וחשב שיסתבך ויתפשט האש סביבו כי באוכלו את הסנה תתפשט האש בכל הארץ ותשרוף ולזה היה התימה מדוע לא יבער הסנה רוצה לומר עם היותו בוער באותו מקום מוגבל מדוע לא יבער עוד סביביו וימשך וילך תמיד הולך ובוער כל אשר ידבק בו ומפני זה תמצא שאמר בראשונה בוער בלשון הווה והנה הסנה בוער באש ואח"כ אמר יבער בלשון עתיד מדוע לא יבער הסנה כאלו אמר מדוע אינו נמשך האש הזה והוא עומד תמיד במקום מוגבל ולא יזוז משם ובכל א' מב' הדרכים האלה הותרה השאלה השנית: