שמות ג, טז

את זקני ישראל. מיחדים לישיבה ואם תאמר זקנים סתם, היאך אפשר לו לאסוף זקנים של ששים רבוא:

אִזֵיל וְתִכְנוֹשׁ יָת סָבֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן יְיָ אֱלָהָא דְאַבְהַתְכוֹן אִתְגְלֵי לִי אֱלָהֵהּ דְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לְמֵימָר מִדְכַּר דְכִירְנָא יַתְכוֹן וְיָת דְאִתְעֲבַד לְכוֹן בְּמִצְרַיִם:

אִיזֵל וְתִכְנוֹש יַת סָבֵי יִשְרָאֵל וְתֵימַר יְיָ אֱלָהָא דְאַבְהַתְכוֹן אִתְגְלֵי לִי אֱלָהֵיהּ דְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב לְמֵימַר מִידְכַּר דְכִירְנָא יַתְכוֹן וְיַת עוּלְבָנָא דְאִיתְעֲבִיד לְכוֹן בְּמִצְרַיִם

לך ואספת. טעם אלהי אברהם שכרת ברית אתו לתת לו את ארץ כנען.

והטעם פקוד באה עת פקודתם:

פקוד פקדתי אתכם. מצד היותכם זרעם:

ואת העשוי לכם במצרים. מצד היותי שונא האכזריות והחמס:

פקד פקדתי אתכם כמנין פקוד חסרתי לכם מלשון ולא נפקד ממנו איש:

העשוי ב' במסורה ואת העשוי לכם במצרים ואידך כל הזהב העשוי למלאכה שכל זהב הבאה להם במצרים היו מיחדים אותו למלאכת המשכן:

פקד פקדתי אתכם. שתי פקידות האחת לישראל והשניה לשכינה שירדה עם יעקב אבינו ע"ה למצרים שהיה עמהם בצרה והיא הה"א הנרמזת בפסוק (בראשית מ״ו:ד׳) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה וכמו שכתבתי שם והיא כנסת ישראל הנקראת בכתוב צעקת בני ישראל, וזהו שאמר אתכם ואת העשוי לכם במצרים כלומר אתכם ואות ה"א שהיא בצער עמכם במצרים ולשון עשוי מלשון (צפניה ג׳:י״ט) הנני עושה את כל מעניך כלומר מצטער על צרתכם והבן זה.

עוד יש לפרש ב' פקידות האחת במדת רחמים על ישראל ומזה אמר הכתוב פקדתי אתכם והשנית במדת הדין על המצריים על מה שעשו להם במצרים ומזה אמר ואת העשוי לכם במצרים כי כן הבטיח לאברהם (בראשית ט״ו:י״ד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי.

את זקני ישראל פרש״י המיוחדים לישיבה וכו׳ וכן תפרש לקמן גבי ויאספו את כל זקני ישראל.

לך ואספת וגו׳. טעם כפל הדברים פעם שניה, נראה שיכוין ה׳ לומר כי בעת ביאתו למצרים בתחלה ובראשונה יאמר לכל איש ישראל כי הוא בא שליח מה׳ לישראל, ואחר כך יקבץ כל זקני ישראל יחד ויאמר להם שליחותו יתברך כי פקד את עמו וגו׳.

וטעם קדימת הודעת לכל כי איש שלוח הוא להם מה׳, כדי שבאמצעות כן יתקבצו אליו, כי זולת זה מי יטה אליו אזן להתקבץ. גם נתחכם ה׳ להודיעו דברים שיאמר לכל איש ואיש מישראל ודברים אשר יאמר באסיפת זקנים, וטעם הזקנים לבד, לצד הכבוד, כאמרם זכרונם לברכה (ויקרא רבה יא,ח) לא מקום אחד וכו׳:

פקד פקדתי. אמר שתי פקידות כנגד פקידת קץ הגאולה וכנגד פקידתם מצרתם, והוא אמרו אתכם כנגד קץ הגאולה, ואת העשוי לכם כנגד צרתם במצרים כדי לגאול אותם מהצרה ולהעלותם אל הארץ אשר נשבע. ורמז להם כי זולת העשוי להם במצרים שהוא הלחץ וגו׳ עודנו זמן הקץ. גם רמז באמרו העשוי כי בא לפרע מהמצריים את אשר כבר עשו להם.

לך ואספת וגו׳. אחר שהודיע בדרך כלל. הנהגת ה׳ עם ישראל. צוה עליו איך לעשות בשעה זו:

אלהי אבותיכם נראה אלי. הפסיק בתיבת נראה אלי בין אלהי אבותיכם. בין אלהי אברהם וגו׳. להבינם שנראה מתחלה אלי ראיה לחוד שבא בזה להראות שהוא משגיח עליכם שהגזירות לא תכלינה אתכם. ואחר כך בא בשם אלהי אברהם וגו׳ לאמר פקד וגו׳ ובזה מתיישב אריכות הלשון אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו׳ והיה די לומר אלהי אבותיכם אברהם וגו׳ ואינו דומה להא שכתוב כ״פ אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. דשם בא ללמדנו חליפות אופני ההשגחה כמש״כ לעיל ו׳ וט״ו. אבל היכן דכתיב אלהי אברהם יצחק ויעקב לכולם ביחד היינו השגחה נסתרת לכולם בשוה א״כ היינו אלהי אבותיכם והיה לו לכלול עם אברהם וגו׳ אלא הפי׳ שהוא מדבר בשני אופני ראיות. ראיה ראשונה להודיע כי הוא משגיח על ישראל שלא יכלו. ואח״כ היתה הראיה בשם אלהי אברהם וגו׳ לאמר פקד וגו׳:

אתכם. אפילו לא היה נעשה בעולה כ״כ. מ״מ הנני פוקד מצד שאתם בני אברהם יצחק ויעקב. ומה התכלית מזרעם בזה האופן וע״כ הזכיר ה׳ שמות האבות להעיר אהבה לזרעם:

ואת העשוי לכם במצרים. מצד העול הנעשה. וכ״כ הספורנו:

ה' אלהי אבותיכם נראה אלי. ר"ל שנראה אלי מצד שבועתו להאבות כמ"ש ויזכר אלהים את בריתו שזכר מה שכרת עמהם ברית לגאלם, וצונו לאמר פקד פקרתי אתכם, שיש הבדל בין זכירה ובין פקידה שהפקידה הוא לעשות לו איזה גמול טוב או רע, ופקדתי אתכם לגאולה ופקדתי את העשוי לכם במצרים להעניש המצריים:

לך ואספת את זקני ישראל וגו' עד ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וגומר מפני שאמר השם למשה כה תאמר אל בני ישראל אולי יחשוב משה לדבר עם כללותם אנשים ונשים וטף לכן הוצרך לצוותו לך ואספת את זקני ישראל כי אין ראוי ללמד הסודות האלהיות כי אם למי ששכלו רחב חכם חרשים ונבון לחש וכן היו זקני ישראל ואז יאמר אליהם כי זה האלוה המחויב המציאות אשר לקח את אבותיהם לעם סגולה נראה אליו במראה הנבואה והודיעו שרצונו להשגיח עליהם בהשגחה פרטית בזכות אבותיהם אשר ידעוה והוא אמרו ה' אלהי אבותיכם נראה אלי אלהי אברהם וגומר והנה לא אמר כאן שם אלוה בכל א' מהאבות כמו שאמר למעלה לפי שלא היתה הכוונה במאמר הזה להודיעם סבות הגלות כמו שכיון למעלה באמרו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כמו שפירשתי שם כי אם לבשרם כי בא עת פקודתם לגאלם מגלותם וז"א פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים רוצה לומר פקוד פקדתי אתכם שאתם זרע אוהבי אברהם יצחק ויעקב וגם כן פקדתי הלחץ והעול העשוי לכם במצרים ואומר אעלה אתכם ר"ל ולכן נגמר רצוני לסלק אתכם מהגלות והשעבוד הזה ולהעלות אתכם ממצרים אל ארץ כנען שהיא גבוהה מכל הארצות וייעד השם למשה שישמעו לקולו אלו הזקנים והשמיעה היא שיבינו דבריו אשר ילמדם בענין חיוב המציאות כי כל שמיעת קול שאחריה למ"ד היא מורה על הבנת השכל וכל שמיעת קול שאחריה בי"ת הוא לשון שמיעת אזן ממש כמו שזכר הראב"ע. וא"ת למה תצטרך אל הזקנים בענין הזה הנה הוא כדי שתבוא אתה וזקני ישראל ההם הסרים אל משמעתך אל מלך מצרים והנה לא מצינו שבאו הזקנים אל פרעה רק משה ואהרן בלבד אולי שיראו ופחדו מלבוא לפני פרעה עם השליחות ההוא או שתמיד היו באים עמו ואם לא זכרו הכתוב והנה אם כן בא הפסוק לך ואספת את זקני ישראל לצורך והותרה בזה השאלה הט"ו. ואחרי שלמד הב"ה למרע"ה ידיעת שמו וצוהו על אופן הדבור שידבר לזקני ישראל ראם לצוותו עוד על סדר הדבור שידברו אל פרעה ושיאמרו לו ה' אלהי העבריים נקרא עלינו כלומר השם המחוייב המציאות סבת הסבות והיא אלהי העברים אברהם יצחק ויעקב הוא בעצמו נקרא עלינו כלומר השגיח בנו והקריבנו לעבודתו ועתה מפני זה נלכה נא דרך ג' ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו כמו שאתם זובחים במצרים לאלהיכם. והטעם בזביחה הזו הוא שיתקבצו כל המון העם ויחוגו במאכל ובמשתה בשמחה ויזבחו בקר וצאן לרוב ובאותו קבוץ בשמחה ובטוב לבב יקבלו עליהם ברית התורה וידוע היה שהזביחה ההיא אין ראוי לעשותה במצרים כמו שאמר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. ואמנם למה צוה הב"ה שיאמרו לפרעה דרך שלשת ימים כבר כתבתי דעת הר"ן בו בדרשותיו שהוא כדי שיתפעל אחר כך לב פרעה כאשר לא ישובו אחרי ג' ימים מהמדבר באמרו כי בורח הוא כי אם היה מתחלה שולח אותם בהחלט מבלי תנאי שיחזרו אחר אותו זמן מוגבל לא היה רודף אחריהם ולא היה נטבע בים סוף הוא וכל חילו. ויותר נכון אצלי לפ' שעשה הב"ה כן כדי להראות לבני אדם חוזק לב פרעה וקושי ערפו ושעליו יצדקו משפטיו ודיניו ומדותיו על פרעה ועל מצרים יען וביען לא בקשו ממני ללכת כי אם דרך ג' ימים לזבוח לאלוהיהם ומסתמא יובן מדבריהם שאחר כך ישובו ולא שמע אל תפלתם ואל תחנתם וכ"ש אם יאמרו לו לשלחם כלם שבלי ספק לא יאבה להם ולא ישמע להם הנה מפני זה צוה למרע"ה שתהיה בראשונה שאלתו ובקשתו דבר מועט דרך ג' ימים להבחין בו ערפו ומצחו הקשה וז"ש מיד ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה כלומר ועם היות השאלה הזאת דבר מועט אני ידעתי רוע לבבו שלא יכנע גם לדבר המועט ההוא ועכ"ז לא אמר שאחרי ג' ימים ישובו אלא שילכו במדבר דרך ג' ימים וכן היה שהלכו שם כל אותו זמן וזמנים אחרי' הנה אם כן לא שקר משה בדבריו אבל העלים הכוונה מפני אותה סבה שזכרתי והוא אמרו מיד ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו' ופי' הפסוק הזה כך הוא אצלי ואני ידעתי שלא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ברצונו וגם ידעתי שלא תלכו ביד חזקה ר"ל של ישראל שלא יעצרו כח עם היותם אוכלוסים רבים להלחם במצרים ולעלותם מן הארץ ביד חזקה ובזרוע נטויה שלהם הנה א"כ לא יצאו ברצון פרעה וזרועם של ישראל ג"כ לא יושיע למו האמנם יצאו באופן אחר והוא שאשלח ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואח"כ ישלח אתכם ואל תחשוב שמפני זה יהיו בני ישראל שנואים מהמצרים כי אנכי אתן את חן העם הזה בעיני מצרים באופן שכאשר תלכו משם לא תלכו ריקם כי תשאל כל אשה יהודית משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ובזה יהיה ליש' שכר חלף כל כלי בתיהם הכבדות אשר יעזבו בבתיהם לשכניהם וז"א ונצלתם את מצרים שיהיה לכם התנצלות גדולה לפני כל מי שיגנה פועל זה מפני שכבר עזבתם אצלם כל נכסיכם וגם מפני השעבוד שנשתעבדו בכם ואין התנצלות גדולה מזו וגם על הדבר הזה כתב הר"ן שגזר הב"ה בו כדי שבעבורו ירדפו המצרים אחרי בני ישראל ויהיו נטבעים בים סוף וסבה נכונה היא. האמנם במעמד בין הבתרים כבר נאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול ולכן אין המלט מהיות הדבר הזה להם חלף עבודתם והנה נזכר כל זה כלו עם שלא היה עדין זמן המעשה לפי שהוצרך ית' להודיעו למשה כדי לגלות את אזניו שלא יירא ולא יפחד מפרעה וממצרים כי לא ישנאו אותם אבל יאהבום ולכן בשעת המעשה נאמר דבר נא באזני העם כי אז הגיעה השעה. והותרו בזה השאלות הי"ו והי"ז והנה אמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה והוא הדין לאנשים וכן הוא הדין ששאלה ג"כ אשה מאשה רחוקה מביתה אלא שדבר הכתוב בהווה מאשר מנהג השכנות לעשות ככה והנשים יותר מן האנשים. ובמכילת' אמרו ושאלה אשה משכנתה רבי אלעזר הקפר אומר ד' מצוות היו ביד' של ישראל שאין כל העולם כלו כדאי להם שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב ולא נחשדו על לשון הרע שנאמר ושאלה אשה משכנתה כבר היה בידם י"ב חדש ואין אתה מוצא בא' מהם שהלשין על חבירו. ולא שנו את שמם שכשם שייחסן בירידתן ראובן ושמעון כך הוא מיחסן בעלייתן שנאמר ויתילדו על משפחותם. ולא היה בהן זנות שנאמר ששם עלו שבטים שבטי יה. אמר הב"ה שמי מעיד ביש' שלא נטמאו במצרים בזנות. ולא החליפו את לשונם שנאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו: