שמות ג, יד

אהיה אשר אהיה. אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות אמר לפניו רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת דים בצרה זו. אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו':

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַאֲמַר כִּדְנַן תֵּימַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שַׁלְחַנִי לְוָתְכוֹן:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה דֵין דְאָמַר וַהֲוָה עַלְמָא אָמַר וַהֲוָה כּוּלָא וַאֲמַר כִּדְנָא תֵּימַר לִבְנֵי יִשְרָאֵל אֲנָא הוּא דְהַוֵינָא וְעָתִיד לְמֶהֱוֵי שַׁדְרַנִי לְוַותְכוֹן

וַאֲמַר מֵימְרֵיהּ דַיְיָ לְמשֶׁה דֵין דְאָמַר לְעַלְמָא הֱוֵי וַהֲוָה וְעָתִיד לְמֵימַר לֵיהּ הֱוֵי וַהֲוָה וַאֲמַר כְּדֵין תֵּימַר לִבְנֵי יִשְרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי לִפְנֵיכֶם:

ויאמר אהיה. פירושו אשר אהיה. כמו ובית דוד כאלהים. ואחריו. כמלאך ה' לפניהם. והוא פירוש כאלהים:

ויאמר אלהים אל משה - אם אינך יודע שמי אני אומר לך, כי שמי אהיה לעולם ויכול אני לקיים מה שאני מבטיחך. ומעתה שאמרתי לך כי שמי אהיה. כה תאמר לישראל אהיה שלחני אליכם.

אהיה אשר אהיה. ההוה תמיד על ענין אחד מצד עצמו, ומזה יתחייב שיאהב המציאות וישנא כל הפסד מנגד למציאות, כאמרו כי לא אחפוץ במות המת ומזה יתחייב שיאהב משפט וצדקה, אשר תכליתם מציאות, וישנא העול והאכזריות, המטים עקלקלות אל העדר והפסד, ובזה שנא חמס ואכזריות המצרים נגדכם:

ויאמר אהיה. קשה כל הני ויאמר למה לי וי"ל זה קרא לו הקב"ה למשה אהיה שמי לפי שאהיה לעולם ועד ואשר אהיה פי' של אהיה והדר אמר הקב"ה שמא יסבור משה ששמי אהיה אשר אהיה ולכך חזר ואמר כה תאמר. ויאמר עוד שמא יקראוני עוד ישראל אהיה וטעות יהיה בידם שהרי יש לו לקרות יהיה לעולם לכך כתי' ויאמר עוד אלהים לו שנכתב בי"ה שיש במשמעותו יהיה:

אהיה אשר אהיה הראשון שם, והשני פירוש השם, כלומר שמי אהיה לפי שאהיה ואעמוד לעולמי עולמים בלי תכלה ושאהיה עמהם שאגאלם מסבלות מצרים ושם זה של הויה מסר יעקב לבניו כדכתיב והיה ה׳ עמכם והשיב אתכם וגו׳ כל מי שיבשר לכם גאולת מצרים בלשון הויה עם בשורת הפקידה תאמינו לדבריו. וכן עשו כיון שבאו משה ואהרן והזכירו להם שם זה של הויה מיד ויאמן העם כי פקד.

אהיה אשר אהיה. פי' שם המיוחד של ד' אותיות הנכתב בכל התורה שהק' היה בלא תחלה כי וי"ו במקום יו"ד בהרבה מקומות כמו קום שוב שאומ' הדייקנין קים שיב וכן מן ידע יאמר יודע מן יסר יוסר כי היו"ד נעשית וי"ו במקומות וגם אתה יכול לומר הוא שמשמע היה וגם משמע הוא שהוא הק' הוא ויהיה באין סוף זהו משמעות השם הוה והיה ויהי וגם משמע ושהא הוה בצרתם של ישראל ובכל מקום שאנו מגיעים אצל השם ואין לנו רשות להגות השם באותיותיו אנו מכנים השם בלשון אדנות כלו' אדון הכל אמר דבר זה ובכאן לפי שהיינו צריכים לפירוש השם ממש כינהו בתיבה שפירושה דומה לפירוש השם והוא אהיה שאם הייתי קורא אדון אשר אדון לא היה דומה למשמע השם ופירושו כלל אבל אהיה משמע אשר אהיה לאין תכלית ואהיה עמם בצרתם והוא אחד ממשמעות השם ולכך תאמר אהיה שלחני אליכם ולא שיאמר זה הלשון ממש אלא השם בן ד' אותיות אלא כינהו באהיה כדי לקרות ולהבין. ור' שמואל פי' דאהיה עיקר השם אלא שהק' אומר אהיה ואח' כמו שכתב בכל מקום כמו שיאמר אדם על עצמו אעשה ואחרים אומרים עליו יעשה ולא נהירא לי דא"כ היאך אנו הוגים אותו כמו שהק' קורא שמו יותר ממה שאחרים קוראין אותו ועוד כל מקום שנ' אני ה' היה לו ליכתב אהיה ולכך נראה לי שהוא כינוי כמו שפי':

ויאמר אהיה וגו׳. פרוש, הודיעו מדה שבה מדבר עמו, ושם זה יתיחס למדת הרחמים ואשר היא בחינת המוציא מעבדות לחרות, וצא ולמד מה שאמרו בספר התקונים (תיקון ל׳) סוד חמשים פעמים שנזכרה יציאת מצרים בתורה, וגם הוא טעם שלקו המצריים חמשים מכות כאמרם זכרונם לברכה (שמות רבה פ״ה). ושם זה כבר רמזו אל עליון בנעם דבריו באמרו לו ״כי אהיה עמך״. ואולי כי לזה סמך ואמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, פרוש, בחינת ״אנכי״, והוא שהזכיר ה׳ בהר סיני פתח דבריו ״אנכי וגו׳ אשר הוצאתיך״ וגו׳, אלא שמשה לא הבין עמקן של דברים כי ה׳ ידע כי יבא משה לשאל על הדבר ונתן אומר המבשר צבא רב בחינה המדברת וסודה.

ואולי כי משה השכיל והבין, אלא ששואל אם יזכיר שם זה לישראל. ואמרו אשר אהיה הוא טעם השם שנקרא כן לצד שיהיה עם ישראל בצרתם, כמו שאמרו זכרונם לברכה (חגיגה יב,א) טעם שם שדי – שאמר לעולמו די, טעם צבאות – שהוא אות בצבאו (חגיגה טז,א), טעם שם הויה – לצד שהיה והוה ויהיה (זהר ח״ג רצז,א), כמו כן אהיה – לצד שיהיה, והוא אמרו אשר אהיה וכאן הודיעו למשה סוד השם הגדול. ורבותינו זכרונם לברכה (ברכות ט,א) דרשו אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בצרה אחרת. גם יש בזה סוד שלשה כתרים, והמשכיל יבין:

ויאמר כה תאמר וגו׳. פרוש, הגם שגלה אל משה עבדו סוד השם כמו שאמר ״אשר אהיה״, חזר לומר שאינו באמור אלא הזכרת השם, והוא גם כן אמרו אהיה שלחני אליכם, אבל מה שהוספתי לגלות לך ״אשר אהיה״ הוא בבל תאמר.

ורז״ל אמרו (ברכות ט,א) שהחזיר משה לקונו בטענת ״דיה לצרה בשעתה״, והצצתי וראיתי כי דבר חכמה וצדק דברו מכח הכתוב עצמו, כי אם סוף דבור כתחלת דבור ולא היתה חזרה מדבור ראשון אלא שגומר דבריו לנביאו נאמן בית – לא היה לו לומר ״ויאמר״ באמצע דבור ראשון, לזה אמרו כי השם ברוך הוא באמרו ״אהיה אשר אהיה״ גמר אומר הענין, ולצד סבה חזר לומר אמירה אחרת. והמשכיל יבין ההפרש שבין דבור ראשון לדבור שני והמדבר אליו, וידע המניעה והמונע.

ואם תאמר, איך מתחלה לא חש ה׳ על הדבר עד שהצרך משה לומר לפניו וכו׳? הנה במה שנדקדק דבריו יתברך תדע כי יודע תעלומות חכמה השכיל על דבר, והוא שהיה צריך לומר בתחלת דבריו כה תאמר לבני ישראל, לצד שתשובה זו בא על טענת משה ״ואמרו לי מה שמו״, היה צריך להשיבו ״כה תאמר״. אלא לצד שידע כי לא יעמד הדבר הזה כן במה שיטען משה כמו שטען אחר כך, דיה לצרה, לזה כדי שלא יצאו דבריו לבטלה לא אמר ״כה תאמר״, ואמר דבריו שקולים שיש במשמעותם שהכל הוא תשובת ״מה אמר אליהם״. וכשבא משה וטען, אמר כי לא יאמר אלא ״אהיה״, ומה שאמר ״אשר אהיה״ הוא הודעה למשה, גם הודעה לדורות כדי שיתמכו לבם בראות כי שוכן סנה יהיה עם ישראל בכל צרתם. ואם היה מפרש דבריו מתחלה ואומר ״כה תאמר וגו׳ אהיה שלחני אליכם״, היתה נעדרת ידיעה זו מישראל, באפן כי תחלת המחשבה היתה סוף הדבור. אלא משה חסר מעט מאלהים, ואולי שידע והבחין אלא שלא סמך על עיונו ורצה שיגלה לו ה׳ דעתו בפרוש.

אהיה אשר אהיה. ואח"כ אמר כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם, ועוד מהו שאמר ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה, הל"ל ויאמר אלהים אליו שהרי עם משה הוא מדבר ונראה לפי שלשון אהיה מורה על שהקב"ה יהיה עמהם, ומשה היה ירא שני מיני יראה האחת שלא ינזק בשליחות זה, השניה היא פן לא יניחום המצרים לילך, אבל ישראל לא היו יראים כי אם פן לא יניחם פרעה לילך, ע"כ אמר הקב"ה למשה אהיה אשר אהיה כדרך שאמר לו למעלה כי אהיה עמך, גם בכלל כל ישראל שלא יזיקום המצרים ויניחום לצאת, אבל לישראל תאמר אהיה שלחני אליכם כי אין צורך להודיעם שאהיה עמך בשליחות זה, אבל משה היה צריך לשניהם.

ויש אומרים, שמאמר אשר אהיה הוא נתינת טעם על שם אהיה, כי לכך אני נקרא בשם אהיה לפי שאני אהיה והוה בכל הזמנים בעבר ובהוה ובעתיד, לכך אמר כה תאמר אהיה שלחני כי אין צריך כל כך בנתינת טעם לישראל ומה שאמר עוד כה תאמר לבני ישראל אלהי אבותיכם וגו', כי לא יתכן שיהיה נזכר בשם העצם הזה כי אם בשם אלהי אברהם כו', זה"ש זה שמי לעולם היינו אהיה, וזה זכרי לדור דור זהו שם אלהי אברהם, שבו יהיה נזכר תמיד לא בשם העצם.

ול"נ לפרש, כי לפי ששם אהיה נגזר מלשון הויה ומורה על נצחיותו כי הוא ית' היה הוה ויהיה ע"כ אמר זה שמי לעולם, ר"ל זה שמי מורה שאני לעולם ר"ל מן העולם ועד העולם מציאותי שוה, וזה זכרי לדור דור זהו שאמרתי שאני נקרא אלהי אברהם יצחק ויעקב להיות נזכר בשם זה תמיד מורה שלא לבד שאני שוה במציאות מצד עצמי בכל הזמנים, אלא אפילו שבכל הזמנים יזכר שמי על יראי ה' וחושבי שמו בכל דור ודור שוה בשוה כשהבנים אוחזין מעשה ידי אבותם הקדושים, כדרך שעשיתי לאברהם יצחק יעקב שנקראתי בשמי על כל אחד ואחד בפני עצמו כך בכל דור ודור יזכר שמי על כל השרידים אשר ה' קורא ז"ש וזה זכרי לדור דור.

ולפי נבואת יחזקאל, אשר משם משמע שישראל היו במצרים רעים וחטאים א"כ לא היה בידם שום זכות ולא נגאלו כ"א בזכות שני דברים, א' בעבור שמו הגדול אשר הוא עמהם בגלות כביכול כמרגיש בצרותם כמ"ש כי ידעתי את מכאוביו, וכמ"ש (יהושע ז ט) ומה תעשה לשמך הגדול, ב' בזכות האבות, על כן אמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם, נקט שם זה דווקא המורה על עמו אנכי בצרה, ויאמר עוד כה תאמר וגו' ה' אלהי אבותיכם וגו' היינו זכות אבות, שתים אילו חברו להוציאם מצרה לרוחה.

אהיה אשר אהיה. אין האופן ברור כעת. משום שזה תלוי בהכנת המקבלים. ואם כן אהיה מתנהג בפעולתי כפי אשר אהיה בכח ישראל אשר יתנו לי כ״י. ולפי הנראה היה ראוי לומר אהיה כאשר יהיו. והיינו כפי אשר יהיו המה עדת ישראל במעשיהם. כך אהיה במעשי. אבל באמת ג״ז יוצא מהשגחת ה׳ שיהיו ישראל ראוים לזה האופן או לזה. ואם שהוא לפלא בדעת האדם מ״מ כך הוא ונתבאר בס׳ דברים בברכת משה לבנימן ע״פ ברייתא דמכילתא במשל נפלא למלך שצוה לבנו הגדול להקיץ אותו בג׳ שעות ביום. ולבנו הקטן צוה להקיצו בבוקר כו׳. והנמשל מבואר שם שנתן הקב״ה דעת לשבט יהודה שיהי׳ ההשגחה בעת קריעת ים סוף בדרך הטבע. ולבנימין נתן בדעה שיהי׳ בדרך נס נפלא ומי שנתגבר באותה שעה הוליך את אופן קריעת ים סוף אחר רצונו ודעתו ובאשר שניהם כיוונו לש״ש נתן הקב״ה שכר כל שבט לפי דעתו כמבואר שם באורך. והרי לפי המשל המלך עצמו חנן את רוח בניו. כך הקב״ה חנן את רוח דעת השבטים היאך יחשבו. ומשלם שכר לפי מחשבתם. וזה הפלא הוא הק׳ המפורסמת בידיעה ובחירה. והישוב המפורסם הוא מאמר ה׳ כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי. וא״כ לא מה שיפלא בשכלנו איך הוא. יפלא ממנו ית׳. אבל ברור הדבר שכך הוא בכל דור ובכל דעת מנהיג הדור לפי הכנתו נמשך אחריו ההנהגה. ומי תכן את רוח הכנתו ג״כ ה׳ המהוה הכל. מש״ה אמר ה׳ אהיה אשר אהיה. כפי אשר אכין דעת המקבלים. וכך יהי׳ ראוי להיות הפעולה:

ויאמר. הוא מאמר בפ״ע. לא כמו שאמרת אם ישאלו מה שמי. אלא מתחלה. כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם. השילוח הוא ברור שתהא הגאולה עכ״פ אך אופן הגאולה היא עתידה להתברר:

שאלות: מ"ש לו ג' אמירות תחלה אמר אהיה אשר אחיה ואמירה ב' אהיה לבד ואמירה ג' ה' אלהי אבותיכם וכו' כו"ז הוא בחידה סתומה, ולמה בחר בזה השם. ומ"ש זה שמי וזה זכרי הכל חידות סתומות: