שמות ג, יב

ויאמר כי אהיה עמך. השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה, לא שלך היא, כי אם משלי, כי אהיה עמך, וזה המראה אשר ראית בסנה לך האות כי אנכי שלחתיך, וכדאי אני להציל כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אכל, כך תלך בשליחותי ואינך נזוק וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלושה חדשים שיצאו ממצרים. דבר אחר כי אהיה עמך וזה שתצליח בשליחותך לך האות על הבטחה אחרת שאני מבטיחך, שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה, שתקבלו התורה עליו והיא הזכות העומדת לישראל. ודוגמת לשון זה מצינו (ישעיה לז ל) וזה לך האות אכול השנה ספיח וגו', מפלת סנחריב תהיה לך אות על הבטחה אחרת שארצכם חרבה מפירות ואני אברך הספיחים:

וַאֲמַר אֲרֵי יְהֵי מֵימְרִי בְסַעְדָךְ וְדֵין לָךְ אָתָא אֲרֵי אֲנָא שְׁלַחְתָּךְ בְּאַפָּקוּתָךְ יָת עַמָא מִמִצְרַיִם תִּפְלְחוּן קֳדָם יְיָ עַל טוּרָא הָדֵין:

וַאֲמַר אֲרוּם יְהֵי מֵימְרִי בְּסַעְדָךְ וְדֵין לָךְ סִימָנָא דַאֲנָא שַׁדְרָתָךְ בְּהַנְפּוּקָתָךְ יַת עַמָא מִמִצְרַיִם תְּפַלְחוּן קֳדָם יְיָ דִתְקַבְּלוּן יַת אוֹרַיְיתִי עַל טַוְורָא הָדֵין

ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות רבו הפירושים במקרא הזה והנכון על דרך הפשט כי הקב"ה אמר למשה שני דברים שירד להצילו מיד מצרים והיה אפשר שיצילם מידם בארץ גושן עצמה או קרוב משם אבל הבטיח עוד להעלותו מן הארץ ההיא כולה אל מקום הכנעני (לעיל פסוק ח') ומשה נתירא משתיהן ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה אני שפל אנשים רועה צאן והוא מלך גדול ואם אומר אליו לעזוב את העם כלו יהרגני כענין שאמר שמואל ושמע שאול והרגני (שמואל א טז ב) ואמר עוד מי אנכי כי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים כמו שאמרת לי להעלותם אל ארץ כנען כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ולא יחשבוני ללכת אחרי אל ארץ עמים גדולים ועצומים מהם כאשר אמרת להעלותו אל ארץ טובה ורחבה אל מקום הכנעני כי ההצלה מיד פרעה אינה תלויה בהם אם ישמע פרעה יקל עולו מעליהם ויצילם או יגרשם מארצו על כרחם ועוד כי הם עצמם ישמעו אל כל אדם בזה כי מי האדם שלא ירצה לצאת מעבודה קשה שאין כמוה אבל העלייה לארץ הכנעני לא ישמעו בה וכן היה הדבר שהיתה מלחמת העמים ההם קשה עליהם מתחילה ועד סוף ופחדתם ממנה במצרים ובמדבר זאת יראתו של משה רבינו מפרעה ופחדתו מהם ועל שתיהן ענהו ה' אמר לו אל תירא מפרעה כי אני אהיה עמך להצילך וזה לך האות אל העם כי אנכי שלחתיך אליהם כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ומאז יקבלו עבודת השם ללכת אחרי מצותו וגם בך יאמינו לעולם (להלן י"ט ט') ואחריך ירוצו לכל מקום אשר תצום והנה נגליתי לך בהר הזה בלבת אש כי כן יהיה בעיני כל העם בעבדם אותי בהר הזה והנה למשה אות במה שלא יפחד מפרעה כיון שהבטיחו להצילו ולישראל יהיה להם אות שלא יפחדו מן העמים בבואם אל הר סיני כי לצאת ממצרים ברצון פרעה אל מקום קרוב דרך ג' ימים לזבוח לאלהים בודאי ישמעו ויעשו כן בין ברצונם בין שלא ברצונם ועל דרך האמת וזה לך האות כמו זה לי עשרים שנה (בראשית לא מא) ואמר כי אהיה עמך והנה לך האות אות הברית שאהיה עמך תמיד כדרך אני הנה בריתי אתך (שם יז ד) כי אנכי השולח אותך שתעבדו את האלהים בהר הזה ואז אעלה גם אנכי בקרב העם הזה אל המקום אשר הכינותי (להלן כג כ)

ויאמר אני אהיה עמך. ותבא אל פרעה ותוציא את בני ישראל והנה נתתי לך אות כי אנכי שלחתיך וטעם להוציאם שיעבדוני על ההר הזה שהראתי לך בו זה המראה הגדול וכך הכתוב אומר. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים. וכן אמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלהינו. כי זה המהלך בין מצרים הקדמוניות ובין הר סיני רק ישראל בצאתם לא הלכו דרך ארץ פלשתים ועוד כי ישבו במקום אחד ימים רבים כאשר אפרש. וזהו שאמר משה ויבן מזבח תחת ההר ויעלו עולות ויזבחו שלמים אז כרת ברית עם ישראל להיותם לשם לעם והוא יהיה לך לאלהים:

כי אהיה עמך - ואתן חנך בעיני המלך ותלך אל פרעה ולא תירא.

וזה לך האות - ומה שאתה ירא מפני פרעה, כי אנכי שלחתיך - הלא אתה רואה בתבערת הסנה כי שלוחו של הקב"ה אני וזה האות לך - הוא להיות בטוח שאהיה עמך. וכן מצינו בגדעון שאמר לו המלאך: הלא שלחתיך. ועל מה שאתה אומר: וכי אוציא את בני ישראל ממצרים - כלומר: באיזה טענה שאומר לפרעה ישמע אלי להוציאם?!

בהוציאך את העם ממצרים - אני מצווה לך עכשיו.

שתעבדו את האלהים על ההר הזה - ותקריבו עולות. וטענה זו תוכל לומר כי יזבחו לאלהים ויניחם ללכת. ואף ע"פ שכאן לא פירש. לבסוף מפרש: ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים וגו'. ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה. וכן בכל פעם ופעם היה משה אומר כך לפרעה. וכן מצינו בשמואל כשציוהו הקב"ה למשוח את דוד, אמר שמואל להקב"ה: ושמע שאול והרגני. והקב"ה אומר לו: עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי. אף כאן דרך חכמה ציוה למשה: בהוציאך וגו' - וכן תוכל לומר לו. מי שמפרשים עניינים אחרים אינם אלא טועים גמורים.

כי אהיה עמך וזה לך האות. שתגזור אומר ויקם לך (איוב כב, כח) בכל אשר תפנה שם, ובזה יכירו הכל ששלחתיך ויחשיבו אותך ואת דבריך, כענין גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים:

בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. אף על פי שאינם ראוים, הם מוכנים לעבוד את האלהים על ההר הזה בהוציאך אותם מבין הפושעים:

וזה לך האות. כלומר זה יהיה האות מה שיעבדון את האלהים על ההר הזה בצאתם ממצרים. ואז אודיע לכל שאני שלחתיך כדכ' במתן תורה ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם וידעו כי אתה שלוחי. ד"א וזה לך האות מוסב על מ"ש משה מי אנכי כי אלך כלומר ואיני כדאי לדבר אל המלכות ואף אם אני כדאי לזה וכי ממצרים כדאי אני להוציא את ישראל ואמר לו ית' כי אהיה על ידך כי אם על ידי כי אהיה עמך באותו שליחות וזה לך האות שאהיה עמך כי אנכי שלחתיך ומאחר שאנכי שלחתיך יש לך לידע שלא אעזבך בשליחותי מלעזור לך מהר"ר דוד ששמע מהר"ר יוסף קרא:

[תעבדון את האלקים] על ההר הזה על בסמוך, ושכינה עומדת בראש ההר.

כי אהי עמך. ואם אין אתה כדי אני כדי כי ממני הדבר לא ממך:

וזה יהיה לך האות. שממני תעשה מה שתעשה ואני שלחתיך בשליחותי עשית זאת:

תעבדון את האלהים על ההר הזה. ואז אודיע ואתן אות לכל שאני שלחתיך וכל שאתה עושה ממני הוא כמו שכתוב בשעת מתן תורה הנני אנכי בא אליך וגם בך יאמינו לעולם וידעו כי אתה שלוחי וזה הוא שאומר כאן וזה יהיה לך האות שאז יוודע ויגלה לכל כי אני שלחתיך ולא מלבך אתה עושה בהוציאך וגו' ואז אודיע כמו שפיר':

ויאמר כי אהיה עמך וגו׳. צריך לדעת מה תשובה משיבו אל עליון ״כי אהיה עמך״, הלא ודאי כי ידע משה כי מכחו הוא בא, אלא שטען כי לצד מעוט ערכו לא יצטדק. עוד קשה אמרו וזה לך האות וגו׳, אין ידוע האות, ואם על אות שלא אכל הסנה כמו שפרש רש״י, אין הדעת מתישבת בזה, וכי משה היה ספק אצלו חס ושלום היכול יוכל הציל. ועוד קשה מה שגמר אומר כי אנכי וגו׳, שמשמע כי היה מסתפק אם ה׳ שולחו, וזה אינו אמת כי לא אמר משה דבר שיגיד ספקו בזה.

אכן כונת הכתוב הוא על זה הדרך, שבא ה׳ להשיבו על ראשון ראשון. כנגד מה שאמרת ״מי אנכי כי אלך אל פרעה״, דע כי שם אהיה עמך, ומעתה גדלתך גדולה מגדלתו וכתרך גדול מכתרו, ואימתך מוטלת עליו ממה שמוטלת אימתו עליך, וראוי להיות בעיניך הדיוט. גם בזה סתר לו מה שאמר שאינו ראוי להוציא, כי הן הראהו ה׳ שהשגתו גדולה. ואמרו וזה לך האות, פרוש, וזה לך האות שאתה ראוי לעשות דבר גדול כזה, ומה הוא האות – ״כי אנכי שלחתיך״, ואלו לא היית ראוי לא הייתי שולחך, ומה מקום לחששת שאינך ראוי. ואמרו בהוציאך וגו׳, יכון לומר לו כי תעלה בידו המצוה עד תכליתה ויוציא העם הוא ויעבדון את האלהים וגו׳, ומעתה תמה טענת ״וכי אוציא״, כי הרי מודיעו ה׳ תכלית הדבר, ואין ספק כאשר יגיד ה׳ מהעתידות.

עוד ירצה באמרו וזה לך וגו׳, על זה הדרך: דבר זה שאתה מקטין עצמך ואומר ״מי אנכי״, זה לך לאות כי באמצעות קניתך מדה זו ״אנכי שלחתיך״. ואמרו בהוציאך וגו׳, כמו שפרשנוה בסמוך.

עוד ירצה על זה הדרך, וזה לך האות כי אנכי גמרתי הדבר שיהיה שליחות זה על ידך, בהוציאך וגו׳ על ההר הזה סיני בקדש, פרוש ההר הנמוך שבהרים, ואין אני בוחר בהרים הרמים כתבור וחרמון, הא למדת כי אין אני חפץ אלא בנמוכים כמוך העניו והשפל בעיניך ובהר הנמוך הזה, וכל זה תשובה לטענת ״וכי אוציא״ וגו׳.

כי אהיה עמך. על השאלה הראשונה מה גבורתי נגד פרעה אמר ה׳. כי אהיה עמך. ומה שתרצה לעשות עמו אקיים. ואין כח וגבורה יותר מזה:

וזה לך האות. כי יהיה כן. ופי׳ וזה לך. לך ממש שתאמין ותדע בברור כי כן. וכמו לשון המקרא במלכים ב׳ כ׳ זה לך האות מאת ה׳ וגו׳:

כי אנכי שלחתיך. ובזה לבד תדע בברור אשר אראה שתצליח בשליחותך שהרי זה א״א אלא באופן שאהיה עמך:

בהוציאך וגו׳. זהו תשובה על השאלה השניה. ובזה אין מקום להשיב כי אהיה עמך למלאות דבריך מה שתגזר אומר על ישראל להעניש את המסרב ח״ו כי ענוש לצדיק לא טוב. והרי זה היה חשד של קרח וחבורתו שסברו כי משה ביקש מה׳ שאהרן יהי׳ כה״ג ושבטו וגו׳ הנבחר בישראל. והקב״ה ממלא בקשתו. וכמו שיבואר ברצות ה׳ בפ׳ קרח שמשה הראה לדעת כי לא מלבו יצא לבקש מהקב״ה להיטיב לקרוביו נגד רצון עם ה׳. וכש״כ להעניש את המסרב בו מישראל. וא״כ נשארה השאלה השניה מי אנכי כי אוציא וגו׳ ע״ז השיב ה׳ בהוציאך וגו׳. וידעו הכל כי אתה הולך רק בשליחותי. ולא יסרבו על דברי. וכל סרבנות היה בעת שחשבו כי משה מדבר מפי עצמו. כמש״כ להלן ט״ז כ׳. אבל משעת מ״ת ידעו כי הוא מדבר מפי הגבורה. ותיבות וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. קאי גם לפניו וכמש״כ וקאי גם לאחריו וכמש״כ הרמב״ם בהל׳ יסודי התורה פ״ח. ומשמעות וזה לך. הוא בשבילך כמו וישם ה׳ לקין אות. שבזה ידעו הכל כי אנכי שלחתיך:

שאלות: מ"ש וזה לך האות בהוציאך וכו' איך תלה האות בדבר שעתיד להיות אחרי ימים רבים, וגם הלא משה לא שאל אות:

ויאמר. נגד מ"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה א"ל כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, אינך כשליח שהמשלח יושב במקומו שאז צריך לשלוח איש גדול ונשוא פנים, רק כשליח שהמלך הגדול משלחו הולך אתו והמשלח עצמו שנמצא עמו הוא לו לאות שהוא שלוחו, וכזה א"צ לשלוח איש גדול ונכבד כי מי גדול מן המשלח, וכן אין לך לירא, כי אהיה עמך להפיל מוראך עליו [וגם בזה אמלא מ"ש ואנכי אעלך גם עלה], ועמ"ש וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, א"ל בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים, ואז יבדלו מטומאת מצרים ע"י שיקבלו התורה מפי וימשכו אחריך כעדר במדבר כי מאז בך יאמינו לעולם, וכן אמר במדרש מי אנכי כי אלך אל פרעה למקום הורגי נפשות, וכי אוציא, מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם, א"ל הקב"ה כי אהיה עמך, לפי שהתירא, וזה לך האות ובדבר הזה תהיה ניכר שאתה שלוחי לפי שאהיה עמך וכל אשר תרצה אעשה, ומה שאמרת באיזה זכות אוציאם, בזכות התורה שעתידים לקבל על ידך בהר הזה הם יוצאים משם:

ג פי' ולא תחשוב כי הוא חזיון בעלמא אלא אות אמת מהשם:

ד דאל"כ לך ל"ל אלא לך האות שאין אתה ניזוק כשתלך בשליחותי כאשר ראית הסנה שאינו אכל ודו"ק:

ה וא"ת מהיכן הוא מתחיל למנות אי משעת דבור זה והרי העשר מכות היו בנתים וכל מכה משתמשת רביע החודש וג' חלקים היה מעיד ומתרה בו כדפי' בפ' וארא בפסוק וימלא ז' ימים וא"כ היה עשר חדשים וגם המכות לא התחילו מיד אחר דבור זה ואי משעת יציאת מצרי' מונה הרי לא היה אפי' שני חדשים חצי ניסן ואייר וששי בסיון שקבלו התורה. וי"ל דלא מיירי בתורה שבכתב לחוד אלא גם בתורה שבעל פה שאחר קבלת התורה עלה להר והיה שם מ' יום ומ' לילה וקבל תורה שבע"פ ואחר שירד בי"ז בתמוז היו ג' חדשים שלמי' והם נגאלו בשביל תורה שבע"פ כדכתיב ע"פ הדברים האלה כרתי וגו' על פי היינו התורה שבע"פ מצאתי. א"נ פי' לסוף החודש השלישי שהוא סיון כד"א היו נכונים לשלשת ימים שהוא כמו ליום השלישי כדפירש"י שם:

ו פי' דרוצה להביא ראיה שהקב"ה תולה הבטחתו בהבטחה אחרת ואע"פ שאותה הבטחה עצמה עדיין אינה נעשית וה"ה ה"נ אע"פ שהבטחת השליחות עצמו הוא מסופק וא"כ איך תהי' הבטחת השליחו' שעדיין היא מסופקת ראיה ואות על הבטחת קבלת התורה שהיא הבטחה אחרת וזהו דוגמת ל' שמצינו בישעיה הבטחת מפלת סנחריב שהיא עדיין מסופקת הי' אות על הבטחה אחרת שהיא ברכת הספיחים: