שמות ג, י

ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. ואם תאמר מה תועיל, והוצא את עמי, יועילו דבריך ותוציאם משם:

וּכְעַן אִיתָא וְאֶשְׁלְחִנָּךְ לְוַת פַּרְעֹה וְאַפֵּיק יָת עַמִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִצְרָיִם:

וּכְדוֹן אִיתָא וְאַשַׁדְרִינָךְ לְוַת פַּרְעה וְאַפֵּיק יַת עַמִי בְּנֵי יִשְרָאֵל מִמְצְרָיִם

ועתה לכה. בשליחותי (כמ"ש לכה באשר אשלחך) אל פרעה:

והוצא את עמי בני ישראל ממצרים - על פי הדברים שתאמר אל פרעה מאתי.

ועתה. לכה ואשלחך. אליהם, להתרות בהם בטרם, שאענישם:

ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. היה לו לומר ועתה לך, ועל דרך הפשט תוספת הה"א להורות על חמשה ימים שעתידין שיחנו בהר סיני, זהו מראש חדש סיון עד יום ששי שבו קבלו התורה ועל כן אמר וזה לך האות אות הה"א הנוספת שהוא חשבון חמשה, ואמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה חמשה ימים ובששי תקבלו את התורה.

וע"ד הקבלה תוספת ה"א במלת לכה היא ה"א אחרונה שבשם ועל כן אמר וזה לך האות כי אות הה"א יקרא זה כלשון (שמות טו) זה אלי ואנוהו, בעבור זה עשה ה' לי, ועל כן אמר כי אהיה עמך והנה אות הברית שיהיה עמו ואין לך אות גדול מזה וראוי שיאמינו הכל.

את עמי בנ״י דוגמת ״עם בני עם יצחק״ (בראשית כא,י).

לכה ואשלחך וגו׳. טעם שהצרך לומר ואשלחך ללא צרך, כי מן הסתם כשיאמר לו ״לכה״ ודאי כי הוא המשלחו. גם הקדים ההליכה קדם הזכרת השליחות, לומר כי לא הליכה זו לבד היא השליחות, אלא אחר ההליכה תהיה התמדת השליחות, כמו שכן היה שאחר שהלך הוא שהיה שולחו פעם אחר פעם להוציא וגו׳.

עוד רמז לו כי לא בהליכה זו לחוד יוציא בני ישראל, אלא שיחזור שליחות אחר שליחות, והכונה בזה כי עתידות ישמיעהו שלא יתרצה פרעה לשלחם תכף ומיד.

עוד ירצה על דרך אמרם (מכות י.) בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, לזה אמר אליו לכה פרוש, אם אתה חפץ במצוה זו ללכת אז אני אשלים חפצך ואשלחך, ומזה אתה למד שאם הוא ימאס מהלוך לא ישלחנו.

ואולי כי לזה היה משה משיב בטענות, כיון שלא ראה דבר מלך שלטון, אלא אם ירצה היה מגלה דעתו כי יש לו טענות מונעות, והיה ה׳ משיבו על כל טענה וטענה כדי שילך מדעתו ורצונו כאשר אבאר בסמוך.

עוד ירצה על דרך מה שפרשתי בפרשת וישב בשליחות יעקב ליוסף (בראשית לז:יג), פרוש ״לכה״, ואם תחוש למקרה רע ״ואשלחך״, ושלוחי מצוה אינן נזוקין, והיא שעמדה לו בדרך במלון (שמות ד:כד) שלא המיתו המלאך.

ועתה לכה. הזמינה עצמך. וכבר נתבאר בירושל׳ סוכה פ״ד וברבה שמות פ״ג. ויקרא פ״א. לכה וודאית. פי׳ משום דלך מיבעי. אלא דיוק תיבת לכה. דוקא לך. ואם אין אתה לא יהיה אחר זולתך:

ואשלחך אל פרעה והוצא וגו׳. אבל להעלותו אל הארץ לא אמר לו כמובן:

ועתה. אחר שלא אושיעם ע"י השמים והטבע רק אגאלם באותות ובמופתים ובנפלאות שע"ז צריך שליח ב"ו שעל ידו אתרה בו וע"י אעשה את האותית, אתה הוא המוכן והראוי לדבר, ועז"א במדרש לכה שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, וזה עפ"י המבואר לחכמי הלשון שהפעלים שיבואו בה"א בסוף מורים על הבקשה וגלות הרצון, שאל"כ היל"ל לך בלא ה"א, ובאר לו שיהיה שליחותו לשני דברים, א] ואשלחך אל פרעה להתרות בו ולהכותו באותות ובמופתים, ב] והוצא את עמי, שהוא שליחות אל ישראל להחזירם בתשובה. שיבדלו מטומאת מצרים ושיסכימו ללכת אחרי במדבר בארץ לא זרועה:

ת דק"ל דהל"ל לכה ואשלחך אל פרעה להוציא אבל והוצא משמע דבור בפ"ע לכן הוסיף מלת וא"ת וכו' ותהיה תשובתו והוצא את וכו':