שמות כח, ח

וחשב אפדתו. וחגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנהו לכהן ומקשטו:

אשר עליו. למעלה בשפת הסינר, היא החגורה:

כמעשהו. כאריגת הסינר מעשה חושב ומחמשת מינים, כך אריגת החשב מעשה חושב ומחמשת מינין:

ממנו יהיה. עמו יהיה ארוג, ולא יארגנו לבד ויחברנו:

וְהֶמְיַן תִּקוּנֵי דִי עֲלוֹהִי כְּעוֹבָדוֹהִי מִנֵהּ יְהֵי דַהֲבָא תִּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר:

וְהֶמְיַן טִיכוּתֵיהּ דְּעָלוֹי הֵי כְּעוּבְדֵיהּ מִנֵיהּ יְהֵי דַהֲבָא תִּיכְלָא וְאַרְגְּוָונָא וּצְבַע זְהוֹרֵי וּבוּץ שְׁזִיר

וחשב אפודתו - שבחשב היה חוגרו ומחברו. כדכתיב: ויחגור אותו בחשב האפוד ויאפוד לו בו.

וחשב אפדתו כעין חגורה והוא שנאמר בו ויחגור אותו בחשב האפוד.

אשר עליו על פני כל היקפו של אפוד היתה מלאכת החשב נראית יוצאת ובולטת כגון חגורה אחת על שאר מלאכת האפוד כעין מלאכת פי המעיל היינו אשר עליו פירוש על האפוד.

ממנו יהיה וגו׳ על הסדר כמו שפירשתי לעיל עד ויורדות משני צואריו מעט אל מול פניו של אפוד.

וחשב אפדהו, פרש"י חגור שעל ידו הוא מאפדו ומתקנו, וכן ת"א והמיץ תקוניה, ר"ל שעל ידו נמצא מאופד באפוד שלא יכול מעליו, ולכן אמר (צו ח') ויחגור אותו בחשב האפד ויאפד לו בו, ומזה מבואר שלא כהרד"ק בשרש אפד שנקרא אפד ע"ש שחוגר, שא"כ מ"ש ויחגר ויאפד הוא כפל לשון, וי"ל שקראו חשב על שעשוי ג"כ מעשה אורג וחושב, והיה צריך אומנות יתירה לארגו יחד עם האפוד: כמעשהו, התנה בו שני דברים, שיהיה כמעשהו כמו שמפרש זהב תכלת וכו', ולא הזכיר מעשה חושב, כי זה נודע משם חשב כנ"ל, ושיהיה ממנו לא מחובר ע"י תפירה כמו הכתפות: