שמות כז, ו

וְתַעְבֵּד אֲרִיחַיָא לְמַדְבְּחָא אֲרִיחֵי דְאָעֵי שִׁטִין וְתַחֲפֵי יָתְהוֹן נְחָשָׁא:

וְתַעֲבֵיד אֲרִיחִין דְּקֵיסֵי שִׁיטָא וְתַחְפֵּי יַתְהוֹן נְחָשָׁא

ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים. היה ראוי לומר ועשית בדים למזבח עצי שטים, או שיאמר ועשית למזבח בדי עצי שטים כמו שאמר בארון גם בשלחן והבאת את הבדים בטבעות, ומה שהוצרך לאריכות לשון בבדים, לרמוז על מה שכתוב (דברי הימים ב ה׳:ט׳) ויאריכו הבדים שהיה מעשה נס כמו שהזכירו רז"ל אמר הקב"ה עתידין הם הבדים להאריך תפ"ז שנה לצאת בני ישראל ממצרים שנאמר ויאריכו הבדים.

ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים. אריכות לשון הוא והכי מיבעי ועשית למזבח בדי עצי שטים וכמו שכתוב בארון וכן בשלחן ומזבח הזהב אלא שכתב שם את הבדים. משום שמקודם לזה נזכר לבתים לבדים משא״כ בארון ומזבח החיצון. אבל שנוי לשון במזבח משל ארון וגם אריכות יש להתבונן. והנה כבר כתבנו במעשה הארון דמשונים היו בדי ארון ומזבח הנחושת שהיה המצוה על בצלאל להביא את הבדים בטבעות ולא רק בשעת משא כמו בשלחן ומזבח הזהב. וגם פירשנו טעמו של דבר דכח התורה של הארון וכח העבודה של המזבח נישאים תמיד. משא״כ כח המלכות וכה״ג. והנה עוד משונה כח התורה מכח העבודה דכח התורה נישא באותה צורה שהיה נישא במדבר ובא״י. אם שיש שנוים באופן העיון בתורה לפי צורך השעה. מכ״מ הכל בתכונה אחת לדקדק המקרא ולהוסיף לקח. משא״כ עבודה אע״ג שתפלה במקום עבודת הקרבנות קאי. מכ״מ צורה אחרת על עבודה זו מזו. והיינו שרמז לנו מקרא זה ועשית בדים למזבח אופנים שיהא נישא כח העבודה שהוא המזבח הכללי לשפוך נפש בתפלה לפני ה׳. ואח״כ מפרש אשר לפי שעה זו יהיו בדי עצי שטים ובמעשה כתיב ויעש את הבדים עצי שטים וגו׳ מה שעשה בצלאל: