שמות כג, כו

לא תהיה משכלה. אם תעשה רצוני:

משכלה. מפלת נפלים או קוברת את בניה, קרויה משכלה:

לָא תְהֵי מְתַכְּלָא וְעַקְרָא בְּאַרְעָךְ יָת מִנְיַן יוֹמָיךְ אַשְׁלִים:

לָא תְהֵי תַּכְלָא וְעַקְרָא בְּאַרְעָךְ יַת מִנְיַין יוֹמֵי חַיָּיךְ אֲשַׁלֵּם מִיּוֹמָא לְיוֹמָא

ומלת עקרה. כוללת אשת איש ובהמתו.

והרביעית שגם הוא יחיה שנים רבות. והנה ידענו כי לכל איש זמן קצוב וזמן ידוע שיכול לחיות כפי רוב החום והליחה התולדת לא אש זרה וליחה נכרית כי היא הפך התולדת והדבק בשם יחזק החום והליחה בכח הנשמה ואז יחיה האדם יותר מהזמן הקצוב. וכן כתוב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה. וכתוב בחצי ימיו יעזבנו. וכתוב כי אם ה' יגפנו או יומו יבא. והנה המת במלחמה או במגפה. לא מת ביומו בזמן הקצוב כפי תולדת החום והליחה כי מחוץ באו לו מקרים והנה השם שדבק בו יצילנו מכלם. ובתורה פן ימות במלחמה. ואמר שלמה למה תמות בלא עתך. ואין זה הפך חכמת המזלות כי דבר המזל תלוי בדברים רבים. כאשר אפרש בפסוק ונפלינו אני ועמך על כן כתוב הנני יוסיף על ימיך. ומה אוסיף עוד להאריך:

לא תהיה משכלה - ואפילו בגודלו ולא ימות. אלא את מספר ימיך אמלא. לבא בכלח אלי קבר.

לא תהיה משכלה ועקרה. באופן שתוכלו ללמד את בניכם:

את מספר ימיך אמלא. שתחיו כמדת השמן אשר בנר אלהים, והוא הלחות השרשי בתולדה. והפך זה יקרה על הרוב שימות האדם קודם שיכלה הלחות השרשי בחלאים, יקרו מרוע בחירה או מצד המערכת והיסודות. והנה במלאת לאדם מספר ימיו יראה על הרוב בנים לבניו ויוכל ללמדם, כאמרו והודעתם לבניך ולבני בניך ויתוקן בחיי הזקנים עניני הדורות, כמו שספר שקרה בענין לוי קהת ועמרם:

אמלא ג' במס' דין ואידך ואוצרותיהם אמלא ופי אמלא תוכחות כשהצדיק נפטר מן העולם וממלא מספר ימיו אז מראין לו חלקו בג"ע כמ"ש גבי ר' אבהו וגבי ר"א בן פדת בתענית וזהו מספר ימיך אמלא ואוצרותיהם אמלא ופי אמלא תוכחות אין לאדם להוכיח לחבירו אלא סמוך לפטירתו כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו וזהו ופי אמלא תוכחות מתי את מספר ימיך אמלא:

את מספר ימיך אמלא שתהיה זקן ומלא ימים ועל הרשעים הוא אומר ושנות רשעים תקצורנה.

לא תהיה משכלה ועקרה. אשה שמפלת או שמתים בניה בחייה נקראת שכולה כמו (בראשית כ״ז:מ״ה) למה אשכל גם שניכם יום א' וגם עקרה לא תהיה בארצך כי כולם תלדנה:

את מספר ימיך אמלא. שתהיה זקן ומלא ימים ולא תמות בלא עתך כי הרשעים מתים בלא עתם כדכתיב (משלי י׳:כ״ז) ושנות רשעים תקצורנה:

לא תהיה וגו׳. מכאן ואילך מיירי בעת כבוש א״י. ועד שלא נכרתו יתדות הארץ כמו שכתוב מעט מעט וגו׳ ויבואר עוד. והכי אי׳ פרשה שלימה על אותו עת בס׳ דברים ז׳ כי יביאך וגו׳ והיה עקב תשמעון כאשר יבואר שם בס״ד. ומה שהקדים לדבר בעת המאוחר. כבר נתבאר ומתחלה הבטיח הכתוב היאך יהיה סדר התיישבות ישראל בא״י הרחבה יותר מהראוי לאותו דור ואמר לא תהיה משכלה ועקרה. ובזה יתגבר ישוב א״י ע״פ רבוי פו״ר בישראל. וגם את מספר ימיך אמלא. וגם זה גורם לישוב רב:

לא תהיה משכלה ועקרה בארצך שזה לא ימצא בא"י כלל. ונגד חיי אמר את מספר ימיך אמלא, שלא ימצא איש שימות בקוצר ימים:

ר כלומר כל המקרא מוסב על המאמר ועבדתם את ה' אלהיכם כאלו אמר עבדו את ה' ובזה יברך נחמך ומימיך וגו' ולא תהי' משכלה וגו' דאם לא כן לא יתכן שלא יפרש הכתוב התנאי אם תעשו רצוני לא תהיה משכלה אע"פ שמוסב אדלעיל: