שמות כא, טו

ומכה אביו ואמו. לפי שלמדנו על החובל בחברו שהוא בתשלומין ולא במיתה, הצרך לומר על החובל באביו שהוא במיתה, ואינו חיב אלא בהכאה שיש בה חבורה:

אביו ואמו. או זה או זה:

מות יומת. בחנק:

וּדְיִמְחֵי אֲבוּהִי וְאִמֵהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:

וּדְחַבֵּל בְּאָבוֹי וּבְאִימֵיהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵיל בְּשִׁינוּקָא דְסוּדְרָא

ומכה אביו ואמו מות יומת כבר למדו חכמים שמיתתו בחנק (סנהדרין פד) ולכך סמך לו וגונב איש ומכרו שגם הוא באותה מיתה והפריש ממנו ומקלל אביו ואמו מפני שהוא בסקילה שנאמר בו אביו ואמו קלל דמיו בו (ויקרא כ ט) וכל מי שנאמר בו כלשון הזה הוא בסקילה (סנהדרין סו) נלמד ממה שכתוב באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ כז) והחמיר במיתת המקלל יותר ממיתת המכה מפני שחטא הקללה מצוי יותר שהכסיל כאשר יכעוס והתקצף וקלל במלכו ובאביו ואמו תמיד כל היום והעבירה כפי מציאותה תמיד צריכה ייסור גדול או מפני שיש בקללה חטא גדול יותר שהיא בהזכרת ה' (שבועות לו) והנה צריך להענישו על חטאו באביו ואמו ועל אשר נשא שם ה' אלהיו לפשע וחטא והגאון רב סעדיה אמר כי הכניס דבר הגונב איש ביניהן בעבור כי על הרוב הנגנבים הם קטנים ויגדלו במקום אחר ולא יכירו אבותם ויבא שיכום ויקללום ולכן ראוי להעניש הגנב במיתה כהם כי העונש הוא עליו

ומכה. בעבור שהזכיר מכה איש ומת. הוצרך לפרש כי יש מכה בלא מיתת המוכה שימות. כמו מכה אביו ומכה ישרת בעבור אחר. ובעבור כבוד האבות. הוצרך לומר אפילו שלא יכם רק יקללם יומת:

ומכה אביו - בעושה חבורה פירשו רבותינו.

ומכה אביו. וא"ת אזהרתיה מהיכא דלא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר דבשלמא מקלל נפקא לן מונשיא בעמך לא תאור וכתיב לא תקלל חרש הרי מזהיר על גדול שבישראל ועל קטן שבישראל לומר לך שכל מה שביניהם יהיו בכלל לא תקלל אלא אזהרה דמכה מהיכא נפקא. וי"ל מלא יוסיף להכותו שהוא בחובל בחבירו פחות משוה פרוטה דאלו בשוה פרוטה קם ליה בממון דהלכתא כרבי מאיר דאמר דכל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי אבל בפחות משוה פרוטה דליכא ממון לקי משום לא יוסיף ואביו לא גרע מאחרים. וא"ת כיון שהוא אזהרה למכה אביו היאך מלקין על לאו זה והא הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו. וי"ל דתרי קראי כתיבי לא יוסיף ופן יוסיף. ועוד י"ל דכיון דעיקר קרא לחובל בחברו קאתי אין זה קרוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וא"ת ומנא לן דמכה זה בלא זה חייב דבשלמא מקלל נפקא לן מדכתיב קרא אביו ואמו סמך הקללה גבי אב ובמקום אחר כתיב אביו ואמו קלל דסמך הקללה גבי אם אלא מכה מנלן. וי"ל דנפקא לן מדכתיב בפרשת אמור אל הכהנים ומכה אדם יומת ופירש"י במכה אדם דומיא דמכה בהמה ישלמנה מה מכה בהמה שלא הרג אף מכה אדם שלא הרגו וקאמר רחמנא יומת ש"מ דבמכה אביו מיירי קרא וליכא למימר דמיירי במכה אחר ומחיים ומאי יומת בממון כמו וגם בעליו יומת שהרי כתיב לעיל מיניה כאשר יתן מום בעמיתו כן ינתן בו והיינו ממון אלמא יומת ממש ובעי' למימר במכה אביו:

ומכה אביו ואמו מות יומת. הכאה שיש בה חבורה שיצא ממנו דם כענין שכתוב (מלכים א כ׳:ל״ז) ויכהו האיש הכה ופצוע, והכונה אביו או אמו, וכן (דברים י״ז:ג׳) ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח וגו', אינו משתחוה ביחד אלא לשמש או לירח או לכל צבא השמים. ומיתה זו מיתת חנק שכן בארו לנו רז"ל מיתה האמורה בתורה סתם זו היא מיתת חנק.

ומכה אביו ואמו למה נאמר לפי שכשהוא אומר עין תחת עין הוציאו מכללו. ונאמרה פרשה זו להחמיר עליו שהוא במיתה אע״פ שלא המיתו אלא עשה בו חבורה כדגמרינן הקישא מכה בהמה ומכה אדם מה מכה בהמה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה אף מכה אביו אינו חייב עד שיעשה בו חבורה אע״ג שהוא אביו או אמו, ולפי שיש לו דין רוצח סמכו לרוצח.

ומכה אביו ואמו מות יומת עונש שמענו אזהרה מנין ת״ל ארבעים יכנו לא יוסיף והלא דברים ק״ו. ומה מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מוזהר שלא להכות מי שאינו מצווה להכות אינו דין שיהא מוזהר שלא להכות. [אביו ואמו וי״ו במקום או].

ומכה אביו ואמו. וא"ת אזהרת מכה אביו ואמו מנין בשלמא מקלל אזהרתו לא תקלל נמצא מדקאמר אלהים לא תקלל דמשמע הגדול שבקרב ישראל ובפ' אחר אומר לא תקלל חרש מיניה משמע כל מה שיש בין גדול שבישראל ובין קטן שבישראל אלא אזהרת מכה מנ"ל. וי"ל דנפקא לן מפ' אמור אל הכהנים דכתיב מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת וע"כ מיירי דמכה אביו דומייא דמכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת שפירוש הכאה בלא מיתה שהרי למעלה בפ' כתיב מכה בהמה ישלמנה ופי' הכאה שיש בה מיתה אבל זה פירש בלא מיתה אלא חבורה בעלמא ולא מצינו אדם אחר שיש מיתה בחבורה בעלמא אלא אביו וזו היא אזהרתו:

ומכה אביו ואמו. אע"פ שלא המיתם ובלבד שיעשה בהם חבורה ולפי שאמר מכה איש ומת הייתי סבור שלא יתחייב על מה שיעשה לאדם אלא א"כ המיתו מפרש לך בכאן דברים שאינו ממית ומה הוא כגון עושה חבורה באביו ואמו וגונב נפש ומקלל אביו ואמו בשם, ושיטת הפסוקים לא זו אף זו בתחלה אומר מכה איש ומת ואף פעמים אפי' לא המית כגון מכה אביו ואמו ופעמים שאינו מכה ואינו חובל כגון גונב ופעמים שאינו גונב לא מכה ולא נגע בו כגון מקלל אביו ואמו וגם י"ל שלכך כתוב גונב אצל מקלל שהגנב כשטוענין עליו שהוא גנב מקלל אביו ואמו אם גנב כדי לנקות עצמו ונמצא שגניבה גרמה לו לקלל אביו ואמו אם גנב כדי לנקות עצמו ונמצא שהגניבה גרמה לו לקלל אביו ואמו ומדרש אגדה לכך ניתן גונב בין מכה ומקלל שהגונב אדם גורם לו שמכה ומקלל אביו ואמו שכשגנב נער ומוליכו למקום רחוק וגדל שם ואין מכיר אב ואם ושבא אצלם מכה ומקלל אותם לפי שאינו מכירם:

ומכה אביו ואמו. אב ואם מיבעי. כמו במשלי י״ט כ״ו משדד אב מבריח אם. וכן שם ל׳ י״ז עין תלעג לאב ותבז ליקהת אם. אלא משמעות אביו ואמו שהוא אינו אלא אביו ולא של אחר. היינו שהוא יחיד לאו״א כמש״כ בס׳ בראשית מ״ד כ׳. והייתי אמר דראוי לחוס שלא לכבות גחלתם כדבר התקועית שמואל ב׳ י״ד. ולמדנו דמ״מ מות יומת:

ומכה אביו ואמו מות יומת. ואמר עוד בפ' משפטים ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת, ולמד בספרא אמור (סי' רנ) שמדבר בהכאה לבד דהיינו בהכה או"א, ופי' בספרא ובמכלתא פה לר' יאשיה דס"ל דכ"מ שבא וי"ו החבור משמע שניהם יחדו, צריך ומכה אדם יומת ללמדנו שפי' מכה או"א היינו אף כ"א בפ"ע, אמנם לר' יונתן שס"ל דכ"מ שבא וי"ו החבור משמע כ"א בפ"ע וכמ"ש ענין פלוגתתם באורך בפי' התו"ה קדושים (סי' קא) לדידיה לא צריך מכה אדם לחלק רק צריך לגופיה לבל נפרש מכה אביו ואמו היינו שהמית אותם, ואזלי ר' יאשיה ור' יונתן לשטתם, שר' יאשיה ס"ל דמיתר חנק היא הקלה מכל מיתות ב"ד א"כ א"א לטעות כלל שפי' מכה או"א שהרג אותם, דאיך יתכן שבהרג אחר הוא בסייף ובהרג או"א החמור יהיה מיתתו מיתת חנק הקלהו וכמ"ש בסנהדרין (דף פ"ד ע"ב) אימא עד דקטיל ליה מיקטל ס"ד קטל חד בסייף ואביו בחנק, ומקשה הניחא למ"ד חנק קל אלא למ"ד חנק חמור מאי איכא למימר, וא"כ לר' יונתן לשיטתו דס"ל חנק חמור יש לטעות שפי' ומכה או"א היינו דקטיל ליה מיקטל, שאם הרג איש אחר מיתתו בסייף הקל והרג או"א מיתתו בחנק החמור, אמנם לר' יונתן לשטתו שס"ל דמכה אביו ואמו פי' אביו או אמו א"צ מכה אדם לחלק ובא לגופיה ללמד שמכה או"א חייב אף בהכאה לבד, ובזה תראה שמ"ש במכילתא ומכה או"א למה נאמר לפי שהוא אומר עין תחת עין וכו' הוא לשיטת ר' יאשיה, שמה שסיים דברי ר' יאשיה קאי לכל המאמר, ר"ל שזה ידעינן מכאן שפי' מכה אביו ואמו הוא אף שלא הרג אותם, שאאל"פ מכה והרג דא"כ מוציאו מכללו להקל מסייף לחנק וזה א"א, ומפני שלא באר כל הדבר בפירוש בא ר' יצחק ואמר וכי באת או"א להחמיר ולא להקל וכו' שר' יצחק בא לבאר דברי ר' יאשיה ולשטתו דחנק קל, ולפ"ז מיותר לר' יאשיה מ"ש מכה אדם יומת, ומפרש שזה בא ללמד שאפי' אמו שלא אביו ואביו שלא אמו, כי לשיטת ר' יאשיה משמע שניהם כאחד וצריך למוד ע"ז, ור' יונתן משיב שידעינן בלא למוד שפי' מכה או"א היינו כ"א בפ"ע, רק לדידיה לשטתו דחנק חמור יש לטעות דפי' מכה או"א היינו הריגה כנ"ל. ומ"ש מכה שיש בה חבורה וכו' בספרא אמור (סי' ר"נ) למד לה מהיקש מה מכה בהמה עד דעביד בה חבורה אף מכה אדם. אולם בסנהדרין (דף פ"ד) דחה זה, ולמד במכילתא מלמוד אחר, ועתה מביא פלוגתת ר' יאשיה ור' יונתן שלר' יאשיה מות יומת בחנק מפני שהיא הקלה ולר' יונתן חנק חמור רק שמיתה סתם הוא חנק וכדמפרש רבי את דברי ר' יונתן [ומובא בספרא קדושים ובסנהדרין דף נ"ב ע"ב] ולמד האזהרה מן לא יוסיף להכותו ומובא בירושלמי (פ' הנחנקין ה"א) דהיכא שהעונש מפורש אין לחוש אם האזהרה בא מה"ד, כמ"ש הרמב"ם בספר המצות [בשורש ארבעה עשר] ואף למה שהשיג עליו הרמב"ן בשורש השני, י"ל דבהא מודה מאחר שהאזהרה מפורש שלא יכה או"א מכ"ש ממה שהוזהר לכ"א, ואכ"מ להאריך בזה:

צ דכתיב מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה עד שיעשה בה חבורה אף מכה אדם נמי עד שיעשה בו חבורה:

ק דאע"ג דוא"ו מוסיף על ענין ראשון הא משמע נמי אחד מהם עד שיפרוט לך הכתוב יחדו כדרך שהוצרך לפרוט בלא תחרוש בשור וחמור ופרט בו יחדו וכו':

ומכה אביו ואמו וגו' עד וכי יריבון אנשים ויש בפסוקים האלה גם כן ג' שאלות:

השאלה הא' למה הביא כאן עונש המכה אביו ואמו בתוך עונשי כל הורג נפש וכל נוגע בחלל:

השאלה הב' למה הכניס מצות וגונב איש ומכרו בין מכה אביו ואמו ובין מקלל אביב ואמו:

השאלה הג' מה ענין אומרו וגונב איש ומכרו ונמצא בידו כי אם מכרו כבר לא נמצא בידו. ואם נמצא בידו איך יאמר שמכרו כי הם שני מאמרים סותרים זה את זה:

ואומר בתשובתם שעתה יתן הכתוב משפט אשר נכלל גם כן בלא תרצח והו' במה שיקרה לאדם עם אביו ואמו שילדוהו וזה בג' אופנים מהרשע והפשע שאפשר שיעשה כנגדם. הא' אם יעשה בהם פצע וחבורה וזה יובן בהכאה שיצא ממנה דם אף על פי שלא תהיה מכת מות רק שפצע בהם בכוונה ודעת בעת כעסו שאז מות יומת המכה בחנק ואפילו שאביו ואמו ימחלו לו וירצו הם לחמול עליו אין מוחלין לו כי מות ימות עכ"פ והיה זה בכלל לא תרצח לפי שהרציחה תאמר גם כן על ההכאה כמו שזכרתי למעלה. והפשע הב' שאפשר שיעשה הבן סורר ומורה לאביו ולאמו. הוא בגנבו אחד מבניו הקטנים כדי למכרו כאשר עשו בני יעקב שגנבו את יוסף אחיהם ומכרו אותו לישמעאלים וע"ז נאמר כאן וגונב איש ומכרו כי עם היות ההזהרה הזאת כוללת לכל אדם שיגנוב נפש מבני ישראל. הנה קשרו הכתוב בזה המקום ללמוד ממנו הפשע ההוא הנעשה לאב ולאם הזקנים שהוא גם כן כנגד דבור כבד את אביך ואת אמך והו' גם כן כנגד לא תרצח כי גניבת הבן הקטן לזקנים שנפשם קשורה בנפשו קשה מרציחתם. והנה אמרו ומכרו ונמצא בידו לפי שהווי"ם בלאוים האלה הם במקום או המחלקת. כי כמו שפירוש ומכה אביו ואמו הוא אביו או אמו כן פירוש ומכרו ונמצא בידו או מכרו או נמצא בידו רוצה לומר שהיה מחביאו אל הכלים כדי למכרו כי באיזה אופן שיהיה שגנבו כדי למכרו מות יומת הגנב. כי גם הוא רוצח לנפש אשר גנב. והלאו הזה כולל לאיש ולאשה קטן או גדול כמו שאמרו ואיש כי יגנוב נפש אדם מאחיו ואף על פי שלא הזיקו כלל בגופו או בכבודו ורוצה לשלם כופרו. או אפי' יהיו חפצים גואלי הגנוב שלא להענישו אין ראוי להניחו מפני תקונו של עולם ולכן נכנסה המצוה הזאת בין מכה אביו ואמו ובין ומקלל אביו ואמו. והפשע הג' שאפשר שיעשה הרשע לאביו ולאמו הוא עדיין בדבר יותר קל מכל זה והוא בדברים שאין בהם מעשה בשיקללם. וראוי שתדע שעם היות שנאמר כאן במקלל אביו ואמו מת יומת. הנה למדנו ממקום אחר שמיתתו בסקילה שנאמר איש איש כי יקלל וגו' אביו ואמו קלל דמיו בו. ובכל מקום שנאמר דמיו בו או דמיהם בם הוא בסקילה שכן אומרים לכל אחד מהנסקלים דמך בראשך מפני שיד כל העם בו להמיתו ושאר המיתות אינם על ידי כל העם אלא ע"י שלוחי בית דין בלבד. ואמנם למה היה המקלל בסקילה והמכה בחנק הוא לפי שהמכה יעשה פשעו בסתר כי יבוש ויכלם מהכות את אביו ואמו בפרהסי' בפני הכל. אמנם המקלל בכעסו ירים את קולו ויפרסם רעת קללתו. גם שהמקלל יקלל בשם הנכבד וכיון שהעלה על שפתיו השם הקדוש לרעה ולבזיון ראוי שיומת בסקילה ומפני היות כל זה נגד דבור כבד את אביך ואת אמך שהיא מהלוח האחד שבין אדם למקום לכן השוה בן המקלל אביו ואמו למקלל את השם ששלשתם הקדוש ב"ה ואביו ואמו היו משותפים ביצירתו. הנה התבאר שכל המצות האלה עם היותן בצד מה נכללות בדבור כבד נכללו בדבור לא תרצח גם כן ונודע מענינם היותם משפטים אלהיים כי במשפטי האומות הגונב נפשות ועדיין לא נמכרו ונמצאו בידו אין לו משפט מות והמקלל אביו ואמו בהיותם דברים שאין בם מעשה אינו חייב מיתה אבל משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ונתן לכל דבר חוקו ובזה הותרו השלש שאלות: