שמות י, ט

וַאֲמַר משֶׁה בְּעוּלֵמָנָּא וּבְסָבָנָּא נֵזֵיל בְּבָנָנָא וּבִבְנָתָנָא בְּעָנָנָא וּבְתוֹרָנָא נֵזֵיל אֲרֵי חַגָא קֳדָם יְיָ לָנָא:

וַאֲמַר משֶׁה בְּטַלְיָינָא וּבְסָבָנָא נֵיזִיל בִּבְנָנָא וּבִבְרַתָּנָא בְּעַנָנָא וּבְתוֹרָנָא נֵיזִיל אֲרוּם חַגָא קֳדָם יְיָ לָנָא

כי חג ה' לנו. לזבח. והוא מצוה על כולנו:

כי חג ה' ד' במסורה חג ה' לנו. באספכם וגו' תחגו את חג ה'. הנה חג ה' בשילו. מה תעשו ליום מועד וליום חג ה'. שאמרו לו כי חג ה' לנו וצריכין אנו לאסוף כל מה שיש לנו, תבואות הארץ והנשים לחול במחולות ולא ישאר דבר, הכל אתה צריך לשלוח, ואם אינך משלח תראה מה תעשה ליום חג ה':

כי חג ה' לנו. זה חג שבועות הוא יום מתן תורה שכבר אמר לו (שמות ג׳:י״ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ואין לפרש חג פסח שהרי במצרים עשו את הפסח, גם אי אפשר לפרש סכות שהרי אין לו זכרון בהר האלהים אבל הוא חג השבועות שבחדש סיון הוא שכתוב (שמות י״ט:א׳) בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויום זה ראש חדש סיון היה ונשתהו שם ה' ימים ולמחרתו ביום ששי נתנה תורה.

כי חג ה׳ לנו ודרך להיות כל הטף לחג.

בנערינו ובזקנינו נלך. שגם המה מחויבים בעבודה כמו הגברים. וגם. בבנינו ובבנותינו וגו׳. אע״פ שהמה באמת לאו בני עבודה נינהו מ״מ. נלך עמהם. כי חג ה׳ לנו. והוא שמחה וא״א לשמוח בלי בנים ובנות והצאן ובקר אנו צריכין לקרבן החג:

שאלות: מהו הכפל נלך נלך, ולמה קללם פרעה, ומז"ש כי רעה נגד פניכם, והלשון כי אותה אתם מבקשים מוקשה:

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך. היא תשובה כללית ר"ל שנלך כלנו, ועתה הסב פניו אל שאלת פרעה השיב בבנינו ובבנותינו, וגם בצאננו ובבקרנו נלך, והגם שאצלך יש בזה סתירה, אין זה אצלנו כי חג ה' לנו, ואלהינו אל אחד מאתו הרעות והטובות ויצדקו בין זבחי רצון ועולות נדבה בין השמחה עם הנשים והטף, ששניהם נכללו בשם חג שמורה השמחה ומורה הבאת הקרבנות, וכמ"ש באילת השחר [כלל תקמ"ה]: