שמות י, יט

רוח ים. רוח מערבי:

ימה סוף. אומר אני שים סוף היה מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרח של ארץ ישראל, לפיכך רוח ים תקעו לארבה בימה סוף כנגדו וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח, שנאמר (שמות כג לא) מים סוף ועד ים פלשתים, ממזרח למערב, שים פלשתים במערב היה, שנאמר בפלשתים (צפניה ב ה) יושבי חבל הים גוי כרתים:

לא נשאר ארבה אחד. אף המלוחים שמלחו מהם:

וַהֲפַךְ יְיָ רוּחָא מַעַרְבָא תַּקִיף לַחֲדָא וּנְטַל יָת גוֹבָא וּרְמָהִי לְיַמָא דְסוּף לָא אִשְׁתָּאַר גוֹבָא חַד בְּכֹל תְּחוּם מִצְרָיִם:

וַהֲפַךְ יְיָ יַת רוּחָא מִמְעַרְבָא תַּקִּיף לַחֲדָא וּנְטַל יַת גּוֹבָא וְטַלְקֵיהּ לְיַמָּא דְסוּף לָא אִשְׁתְּיַיר גּוֹבָא חָד בְּכָל תְּחוּם מִצְרַיִם וַאֲפִילּוּ מַה דְּמַלְחוּן בְּמָנַיָיא לִצְרוֹךְ מֵיכַלְהוֹן נָשָא הִינוּן רוּחַ מַעֲרְבָא וַאֲזָלוּ

ויהפך ה' רוח ים. נקרא מערב ים בלשון הקדש בעבור הים הגדול היוצא מספרד ועובר על ארץ מצרים אל ארץ ישראל. והוא לפאת מערב. ואיננו ים אוקינוס. כי ישראל לא ירשו כל כך. ונקרא ים ספרד הים הגדול בעבור שרחבו ג' מאות פרסאות ושאר הימים שבארץ ישראל כים, סוף. וים כנרת. וים המלח. אין בהם שיהי' רחב שלשים פרסה:

ויהפך ה' רוח ים - כי רוח הקדים הביאו מן הים ורוח מערבי החזירו לים.

לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. מעת עתרת משה רבינו עד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויבא ומכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום. עד עכשיו. וזה כבר דבר ידוע הוא לכל (והנה דברי משה בתפלתו נאמנים לשעה ולדורות) בא וראה כי בצפרדע אמר רק ביאור תשארנה ולפיכך נשאר בו (שרץ המים הנקרא) אל תמס"ח עד עכשיו (ושם מתגדל. ואומרים כי לפעמים יוצא מן המים שבנהר נילוס ששם גדולו. ויוצא על שפת הנהר ובולע מה שמוצא שם ב' או ג' בני אדם ביחד. ואין שילטון בגופו חנית וחצים אלא אם יכוונו לתקוע בבטנו. ואמרו הרופאים כי יש לו ארס והנוגע בגופו מזיק לאדם אפי' אחר מיתה והוא מין צפרדע והנה מכח דברי משה נשאר השרץ הזה שם) אבל בארבה כתיב לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. ועל זה אמר (תהלים ק"ה) שיחו בכל נפלאותיו:

לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. תפלתו של משה במכת הארבה היא שעמדה עד היום שאין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל גבול מצרים כלום, וזה דבר ידוע.

והנה דברי משה בתפלתו נאמנים לשעה ולדורות, וכן בדבורו שאמר רק ביאור תשארנה נשאר שם עד היום שרץ המים הנקרא אלתמס"ה (קראקאדיל) ושם מתגדל, ואומרים כי לפעמים יוצא מן המים שבנהר נילוס ששם גדולו ויוצא אל שפת הנהר ובולע מה שמוצא שנים או ג' בני אדם ביחד ואין שולטים בגופו חנית וחצים אלא אם יכוונו לתקוע בבטנו ואמרו הרופאים כי יש לו ארס והנוגע בגופו מזיק לאדם אפילו אחר מיתה והוא מין צפרדע, והנה מכח דברי משה נשאר השרץ הזה שם ומכח תפלתו לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים, וכן פי' רבינו חננאל ז"ל ועל זה נאמר (תהילים ק״ה:ב׳) שיחו בכל נפלאותיו.

רוח ים חזק מאד רוח מזרחי הביאו כדכתיב נהג רוח קדים ורוח מערב החזירו למקומו למזרח.

ויתקעהו לשון ולבן תקע את אחיו.

רוח ים. מערבי רוח מזרחי הביאו מן המזרח ורוח מערבי החזירו למקומו למזרח:

לא נשאר ארבה אחד. כל דבר שנברא בשביל המכה כגון כנים וצפרדעים דכת' גבי צפרדעים ושרץ היאור צפרדעים כשעברה המכה מתה כדכ' וימותו הצפרדעים ומסתמא כן הכנים וכל דבר שלא נברא בשביל המכה אלא בא ממקום אחר חזר לאחר המכה שעשה שליחותו כגון ערוב וארבה בערוב כת' ויסר הערוב לא נשאר אחד ובארבה לא נשאר אחד ואינו אומ' שמת ורבות' אומ' לכך לא מתו הערוב שלא יהנו מעורות ובשר והארבה שלא יאכלום. כאן כתוב ואחריו לא יהיה כן וביואל כתב ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם, במשה משמע שלא היה כמוהו וביואל שלא הייתה כמוהו, וי"ל דבמצרים לא היה כמו של משה ובארץ ישראל לא היה כמו של יואל וי"ל ממין אחד לא היה כמו של משה שלא היה כי אם ארבה ולא היה משלחת של כמה מינין כמו של יואל:

רוח ים כ' ר' אברהם נקרא מערב ים בעבור ים הגדול היוצא מספרד ועובר על מצרים לארץ ישראל והוא לפאת מערב ואינו ים אוקיאנוס כי ישראל לא ירשו כל כך ונקרא ים הגדול לפי שרחבו שלש מאות פרסאות ושאר הימים שבארץ ישראל כים סוף וים כנרת וים המלח אין בהם רחב שלשים פרסה:

לא נשאר ארבה אחד כתב רבינו חננאל מעת עתרת משה עד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מיבול מצרים כלום וזה ידוע לכל ובצפרדעים שאמר ביאור תשארנה נשאר בו אל תמסח עד עכשיו אבל בארבה כתיב לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים ועל זה נאמר שיחו בכל נפלאותיו:

חזק מאד. כדי שישא את הארבה כרגע ולא כמו שבא לשם:

לא נשאר ארבה אחד. פירש״י בשם המדרש אפילו מלוחים והדרש הוא מדלא כתיב לא נותר ממילא. אלא לא נשאר משמעו אפילו מה שבכונה נעשה שיהי נשאר ג״ז לא היה:

ויהפך ה'. העיר רוח מערבי שהוא הפך רוח הקדים והיה חזק להתגבר על רוח קדים שנשב כנגדו, וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף. שרוח מערבי צפוני שבא מצד הים הגדול שהוא מערבי צפוני למצרים גבר על רוח קדים ונשאו עד ים סוף שהוא מזרחי למצרים, ושם פגש בתוקף רוח הקדים שנשב מן הים והיו שני הרוחות במשקל השוה ונשאר הארבה שם תקוע במקומו, לא נשאר ארבה אחד, פי' חז"ל שאף המלוחים פרחו להם שגדר שם נשאר הוא הנשאר בכונה כמ"ש בכ"מ, ור"ל אף אלה שהשאירו המצריים בכונה לאכלם לא נשאר, ור' חננאל כתב שמעת עתירת משה עד היום אין ארבה משחית במצרים ולפ"ד הוא יעוד לדורות, וכן בדבר הצפרדע שהוא הקראקאדיל לדעת ר"ח נשאר זכר נפלאותיו לדורות וכן שחין מצרים נשאר לדורות והכנים נשארו לאותו דור למען יזכרו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם:

מ ר"ל מדכתיב לעיל וישא את הארבה לל"ל עוד לא נשאר ארבה א' וגו' וגבי ערוב לא הוצרך הקרא לגלות שאף המלוחים לא נשארו כיון שהם חיות טורפים בודאי לא היו צדין אותן מפחד: