דברים ט, ח

וּבְחוֹרֵב אַרְגֶזְתּוּן קֳדָם יְיָ וַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ בְּכוֹן לְשֵׁיצָאָה יַתְכוֹן

וּבְחוֹרֵב אַרְגֵזְתּוּן קֳדָם יְיָ וַהֲוָה רוּגְזָא מִן קֳדָם יְיָ בְּכוֹן לְשֵׁיצְיָא יַתְכוֹן

ובחרב הקצפתם את ה' קודם שיפתח להם בביאור התורה כלל הוכיח אותם בעונות אשר גרמו להם רעה ולא נמחלו והזכיר להם ענין המרגלים ומי מריבה ואחר כן ביאר עשרת הדברות ופרשת יחוד השם והזהירם בענין ע"ז אזהרות רבות והזהיר במצות בכללם ויאמר שהן כולן טובות ובעבורן תבא להן כל הטובה ועתה בא להתחיל בפרטי המצות וקודם שיזכיר אחת מהן בפרט יחזור להוכיח אותם ולפקוד עליהם את כל עונותיהם שעשו מעת שקבלו התורה והלאה כי התלונות שעשו קודם מתן תורה שהמרו על ים בים סוף וילונו במרה ובאלוש לא יזכירם להם כי מעת שקבלו התורה היו יותר חייבים לשמוע בקול השם אשר כרת עמם ברית ולפיכך פתח כאן ובחורב הקצפתם והזכיר להם מעשה העגל וכבר פירשתיו (שמות לב א):

ובחורב הקצפתם. ויעיד על רוע מדת קושי העורף כי אמנם כשהקצפתם את ה' בחורב לא היה אומר להשמידכם אלא בשביל שאתם עם קשה עורף כאמרו ית' ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא הרף ממני ואשמידם וזה כי אמנם קושי העורף מסיר את תקות התשובה:

ובחרב הקצפתם וגו׳. האריך דרוש גדול לסתור שתי המחשבות יחד. האחת שבטוחים שלא יבואו לידי ע״ז הרי בחרב במעמד הנבחר ההוא הקצפתם את ה׳. שנית שבטוחים שאפילו יעבדו עבודת כוכבים לא יגלו מא״י משום שהקב״ה חפץ בישובה. הרי התאנף ה׳ בכם וביקש להשמיד אתכם. אע״ג שמתחלת הבריאה אהב אתכם מחמת שנשמת ישראל חלק אלוה ממעל כמש״כ לעיל ז׳ ח׳. מ״מ נוח היה בפניו להשמיד אתכם. מכש״כ שלא יפלא שיעשה הארץ שממה כשיהא הדין נותן לכך. והוסיף להאריך בזה הדרש להראות שאין דבר חוצץ בפני מדה״ד. וסיפר כי בעלותו ההרה.

ובחורב, הוא מעשה העגל שהיה החטא היותר גדול, [א] כי בחורב ששם קבלתם התורה ושמעתם דברי ה' לא יהיה לך אלהים אחרים, במקום הזה עצמו הקצפתם את ה', והיה קצף גדול עד שהתאנף להשמיד אתכם: