דברים ז, ו

אֲרֵי עַם קַדִישׁ אַתְּ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בָּךְ אִתִּרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ לְמֶהֱוֵי לֵהּ לְעַם חַבִּיב מִכֹּל עַמְמַיָא דִי עַל אַפֵּי אַרְעָא

אֲרוּם עַמָּא קַדִּישָׁא אַתּוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן וּבְכוֹן אִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן מְטוֹל לְמֶהֱוֵי לֵיהּ לְעַם חָבִיב מִן כֻּלְהוֹן עַמְמַיָא דְעַל אַנְפֵּי אַרְעָא

בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה שאין לך קצין שוטר ומושל בכל מלאכי מעלה אבל אתה סגולת ה' תחת ידו ולכך לא תטעה לעבוד ע"ז מאלהי העמים וכבר הזכרתי זה פעמים רבות וזה טעם לא מרבבם מכל העמים כי היה ראוי שיהיו הרבים למלך כענין שכתוב (משלי יד כח) ברב עם הדרת מלך ויפקיד שרי צבאות בראש הנשארים ואתם המעט ואע"פ כן חשק בכם ויבחר בכם:

סגלה. פירשתיו והוא דבר נחמד לא ימצא בכל מקום כמוהו וכן וסגול' מלכים:

כי עם קדוש אתה. ואין ראוי שתחלל קדושתך להוליד זרע פסול כאמרו כי חלל יהודה את קדש ה' אשר אהב וגו':

בך בחר. ולא בזרע פסול, כאמרם ז"ל:

כי עם קדוש אתה. ואין נכון לך להתחבר במזולזלים ומחוללים ולהתחתן בהם. מה טעם שינו כי? זילא מלתא בך:

כי עם קדוש אתה וגו׳ בך וגו׳. מסביר שני טעמים על מה שחשה התורה לאבד ע״ז בא״י ומדוע לא נצטוו אוה״ע לבער ע״ז בארצם והרי גם המה נצטוו שלא לעבוד ע״ז ומכ״מ אין להם לחוש מה שנמצא ע״ז בארצם ורק ישראל בא״י הוזהרו ע״ז ביותר. ונתן המקרא טעם א׳ כי עם קדוש אתה. ומש״ה אתה עלול שיהא נטפל שמץ ע״ז בך כדרך כל קדושה שדברים טמאים נמשכים אחריה ביותר. ב׳ ובך בחר ה׳ וגו׳. מש״ה חש הקב״ה עליך יותר ממה שחש עליהם ע״כ הזהיר שלא ימצא בארצך דבר המוכשר להכשילך:

לעם סגלה מכל העמים וגו׳. אוצר שבו נקבצים כל דבר כך בישראל יהיו נקבצים כל גרי הצדק שנמצא בכל העמים ולא יהיו עובדי ה׳ בפ״ע אלא יהיו נכללים בקרב ישראל עם ה׳:

כי עם קדוש אתה, כבר בארתי (יתרו יט ה') שיש הבדל בין עם קדוש ובין עם סגלה, שסגולה היא דבר החשוב מצד הבחירה דבר שיקר בעיניו מצד שמוצא חן לפניו, ועם קדוש הוא בעת יתקדשו ויתעלו מצד קדושת מעשיהם, ועז"א שאתה עם קדוש מצד קדושת המעשים, וחוץ מזה בחד ה' אלהיך מצד הבחירה להיות לו לעם סגלה, ומצד שני אלה הענינים צריך אתה להתרחק מן העמים עובדי אלילים: