דברים ז, א

ונשל. לשון השלכה והתזה, וכן (דברים יט, ה) ונשל הברזל:

אֲרֵי יְעֵלִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְאַרְעָא דִי אַתְּ עָלֵל לְתַמָן לְמֵירְתַהּ וִיתָרֵךְ עַמְמִין סַגִיאִין מִן קֳדָמָךְ חִתָּאֵי וְגִרְגָשָׁאֵי וֶאֱמֹרָאֵי וּכְנַעֲנָאֵי וּפְרִזָאֵי וְחִוָאֵי וִיבוּסָאֵי שִׁבְעָא עַמְמִין סַגִיאִין וְתַקִיפִין מִנָךְ

אֲרוּם יַעֲלִינָךְ יְיָ אֱלָהָךְ לְאַרְעָא דְאַתְּ עָלֵיל לְתַמָּן לְמֵירְתָהּ וְיִגְלֵי עַמְמִין סַגִּיאִין מִן קֳדָמָךְ חִתָּאֵי וְגִרְגְּשָׁאֵי וְאֵימוֹרָאֵי וּכְנַעֲנָאֵי וּפְרִיזָאֵי וְחִיוָאֵי וִיבוּסָאֵי שִׁבְעָתֵי עַמְמִין סַגִּיאִין וְתַקִּיפִין מִינָךְ

ונשל. הנו״ן שורש והוא מגזרת כי ישל זיתך:

ונשל - והשליך. כל דבר הנעקר ממקום שהוא אדוק וקבוע בו. וכן: כי ישל זיתך. ונשל הברזל מן העץ.

ונשל ג' דין ואידך ונשל ה' אלהיך את הגוים האלה מפניך ונשל הברזל מן העץ אלמלא שחטאו ישראל לא היו צריכין לכלי זיין וזהו ונשל גוים ונשל הברזל:

כי יביאך. בתחלת ביאה:

ונשל. אינו כמו והוריש דמשמעו גירוש מן הארץ לגמרי. להיפך משורש ירושה כמש״כ בס׳ במדבר ל״ג נ״ב אבל ונשל משמעו ניתוק ממקום למקום כמו נשל הברזל מן העץ. כי ישל זיתך. וכן היתה הבטחת ירושת שבעה גוים מתחלה העתיק את כולם ממקומם על ידי שנתרבה ישיבת ישראל בתוכם. והיינו פי׳ מפניך. על ידי ישיבתך בתוכם יהיו מוכרחים להנתק:

כי יביאך ה' וגו' ונשל נוים רבים, ר"ל שמן הז' עמים שחשב פה היו רבים שפנו מארצם כמ"ש חז"ל שיהושע הודיע להם מקודם הרוצה להשלים ישלים לפנות יפנה ללחום ילחם וגרגשי פנה והלך לו לאפריקי:

כי יביאך ה' אלהים וגו' עד לא מרבכם וגו' הפרשה החמישית הזאת באה כנגד החמשה דברות שהיו בלוח השני וענינה להגיד שעם היות שישמעו באותם דבורים לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב לא תענה ולא תחמוד. אין ראוי שיחשב שאלו הדברים כלם אסורים בשבעת העממים או מותרים בהם כלם כמות זה כן זה. אינו כן. כי כאשר יביאך ה' אלהיך אל הארץ ונשל מפניך את הגוים ההם לא תנהג בהם דבור לא תרצח אבל בהפך. כי הכה תכה אותם. ולא תנהג גם כן מנהג דבור לא תגנוב בדבר שבממון. אבל החרם תחרם אותם. ולא תכרות להם ברית ולא תחנם. ר"ל לא תעשה עמהם חן וחסד האמנם דבור לא תנאף שהוא הדבור השלישי ראוי לנו להיות נוהג בהם. וזהו אמרו לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. ינתן הסבה לזה למה לא תקח בתו לבנו של ישראל באמרו כי יסיר את בנך מאחרי. ר"ל כי ימשך הבן אחרי אמו ויסיר את לבו מאחרי. ואמנם כנגד הבת שלא יתן לבנו אמר ועבדו אלהים אחרים וגו' הנה אם כן אסר בהם כל מיני זווג וניאוף וכבר באו המצות האלה בפרשת משפטים ובפרשת כי תשא. וגם כאן צוה שלא יחמוד דבר מכל אשר להם כדי שלא יבא ללוקחו לעצמו ויהיה שעור הכתוב כי אם כה תעשו להם להחרימם מזבחותם תתוצון ומצבותם תשברו וגומר. ולא תבאו לחמד אותם הנה אם כן לא תרצח ולא תגנוב אינם נוהגים בשבעת העממין. אבל לא תנאף ולא תחמוד הם נוהגים בהם בחומרא רבה. וכל זה ממה שיגלה שמה שקבל משה רבינו עליו השלום. הוא אמתת התורה ועקרה. ובענין לא תענה לא זכר כלל. לפי שהעדות שקר הוא דבר רע מפאת עצמו ואין ראוי לנהוג אותו לא עם האוהבים ולא עם האויבים. וכמו שאמר המשורר (תהילים קי״ט:קס״ג) שקר שנאתי ואתעבה. והתבונן אמרו בפרשה הזאת כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גוים רבים. הנרצה לומר שכיון שהאל יתברך נתעצם כנגד האויבים ונתנם בידיהם. אין ראוי שיכרתו להם ברית ולא להשלים עמהם כי האדון או המלך בהתעצמו בעבור עבדו לאבד את אויביו. אין ראוי לעבד שישלים עם האויבים ההם מזולת רשות האדון וחפצו. ולזה אמר לא תכרות להם ברית ולא תתחתן בם. כי אין כבוד למנצח שיתחתן במנוצח. כי במקום שהיה משועבד אליו ישוב להיות כמוהו בשווי ומעלה מצד החתון. וכבר באה המצוה הזאת בפרשת משפטים באמרו לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. ונתן כאן הסבה למה לא יתחתו בהם באמרו כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. ואין ראוי שיתערב דם וזרע הקדש הנבחר בדם הנמאס ובזרע המקולל ששלח השם יתברך מארצו. הנה התבאר מזה צורך חמש הפרשיות האלה ושהן ביאר אל עשרת הדברות אשר זכר. ולכן הביא מרע"ה במקום הזה עשרת הדברות ואחריהם חמשת פרשיות האלה. כדי לגלות לישראל שמה ששמעו הם. מסכים עם מה שהשמיעם הוא עליו השלום. ושמצות התורה כלן נכללו בעשרת הדברות. והוא ממה שיורה היותם אלו ואלו אלהיות כלם מאת השם יתברך. ולכן באה מצות היחוד בהיותה נכללת בדבור הראשון. והותרו בזה הספקות כ"ד וכ"ה: