דברים ו, כד

וּפַּקְדָנָא יְיָ לְמֶעְבַּד יָת כָּל קְיָמַיָא הָאִלֵין לְמִדְחַל יָת יְיָ אֱלָהָנָא לְטַב לָנָא כָּל יוֹמַיָא לְקַיָמוּתָנָא כְּיוֹמָא הָדֵין

וּפַקֵּיד עֲלָנָא יְיָ לְמֶעֱבַד יַת כָּל קְיָמַיָא הָאִילֵין לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא לְטַב לָנָא כָּל יוֹמַיָא לְקַיָּימוּתָנָא כִּזְמַן יוֹמָא הָדֵין

ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה. להכין אותנו בשמירתם:

ליראה את ה' אלהינו. וזה כהתבונן והכיר את גדלו וכל זה רצה לטוב לנו כל הימים. כי חפץ חסד הוא לא לתועלתו. לחיותנו כהיום הזה:

ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו. באר בכאן שכר המצות, ואמר כי העיקר והכוונה שנצטוינו בכל החקים האלה הוא יראת השם, והוא יסוד לכל המצות. וכשאמר לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, באר כי המצות יש בהן תועלת לגוף ולנפש. לטוב לנו כל הימים, זה תועלת הנפש לעוה"ב, כי הם הם הנקראים ימים, וזהו מה שכתוב בצדיקים (בראשית כד) בא בימים, בלשון ידיעה, כי הוא מתקרב לאותן הימים הארוכים הנצחיים, אותן שהזכיר דוד עליהם (תהלים לד) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, כי באותן הימים יזכה האדם לטוב הצפון, לחיותנו כהיום הזה, תועלת הגוף בעולם הזה. והוסיף בו ה"א לפי שהעולם הזה נברא בה'. ומה שהקדים תחלה תועלת הנפש, ומעלתו, ועוד כי העולם הבא נברא קודם העולם הזה. ואח"כ אמר וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו, הוסיף לבאר כי אותו טוב שיהיה לנו יהיה לפני ה' אלהינו, וקראו צדקה זהו שאמר וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו, וזה בעולם הנשמות, ולכך תרגם אונקלוס ע"ה וזכו.

והנה נתבאר בכאן בפירוש שכר העולם הבא, והוא סיום התשובה וחתימתה לשאלת הבנים לדורות למען יאמינו וישכילו וידעו כי יש במעשה המצות גמול ושכר גופני ונפשיי, גופני הוא שאמר לתת לנו את הארץ, שהיא כוללת כל טובת העולם הזה ושלותו בהיותה ארץ זבת חלב ודבש, נפשיי הוא שאמר לטוב לנו כל הימים וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו, והנה זה עיקר גדול תזכור אותו תמיד.

לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה פי׳ נהיה אותם הנוחלים כל הימים שהם חיי העוה״ב. ודבר זה תשובה לסכלות ולחוסר דעת המינין ששואלים לישראל למה לא פי׳ משה בדבריו לישראל שיירשו גן עדן והבאת העולם הבא אם יקיימו התורה. תשובה לדבריהם הרי כאן בפירוש הזכיר שכר העולם הבא ומה שלא נדר להם בהרבה מקומות אלא הארץ ושלות העולם הזה היינו כדי להשמיעם דבר השוה לכל אנשים ולנשים ולטף לחכמים ולשאינם חכמים כדי להמשיך לבם ליראה וכמו כן מטעם זה לא הזהיר משה רבנו לישראל עונש גיהנם אם לא ישמרו מצות התורה אלא הזהירם עונש חי העולם הזה כמו שמפורש בפרשת בחוקותי ובפרשת תבא ובכמה מקומות אחרים.

ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה. כבר פירשנו כ״פ לעשות היינו להעמיד על מתכונתו ותכליתו. והחקים היינו י״ג מדות והיינו עסק התלמוד:

ליראה את ה׳ אלהינו וגו׳. אמר שלשה תכליות שעסק התורה פועל בכלל ישראל לשלשה אופני הליכות בני אדם. היינו א׳ בני אדם שעוסקים בעיונה ובעמלה. ולא הגיעו עדיין למעלה למשכיל על דביקות אלהי. ב׳ בני אדם שלא זכו כלל לתורה ומכ״מ זוכים במה שמחזיקים עוסקי תורה וכידוע מאמרם בחולין פ׳ גה״נ אלמלי עלי׳ לא אתקיימי אתכליא. ג׳ בני אדם שעומדים במעלה עליונה להיות מרכבה לשכינה. ופי׳ לכת הראשונה ליראה את ה׳ אלהינו עסק התורה מועיל להשתיל בלבבם יראת ה׳ שהמאור שבה מחזיר למוטב ובראתי יצה״ר בראתי תורה תבלין ועוד הרבה מאמרים בזה ולכת השניה לטוב לנו כל הימים לתת שכר למחזיקי תורה בעוה״ז ובעוה״ב כדאיתא בפסחים דף נ״ג כל המטיל מלאי לכיס של ת״ח זוכה ויושב בישיבה ש״מ שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף. ולכת השלישית לחיותנו כהיום הזה שהתורה נותנת חיות. ודביקות כמו שפירשנו לעיל עה״פ ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום שהיה בימי משה הרבה ת״ח בעלי מעלת הנפש. ואמר שעסק התורה מועלת להיות חיים. כחיים שביום הזה. שהוא הדבקות בה׳. כ״ז הוא ישוב נכון ומושכל לחכם השואל על שאלת חקים ומשפטים:

ויצונו (תשובה ב' על החוקים), ומה שצונו ה' לעשות את כל החקים האלה היה כדי ליראה את ה' אלהינו, כי השומר מצות אדוניו שיודע טעם המצוה עושה זה בעבור שמשיג שהמעשה ההוא טוב מצד עצמו או שישיג תועלת ממנו אבל השומר מצוה חוקית שאינו יודע לה שום טעם הוא עושה זה מצד יראת ה' בלבד, וע"כ תמצא שבמזמור השמים מספרים ששם חושב חלקי התורה תורה עדות פקודים מצות חוקים משפטים, מכנה את החוקים בשם יראת ה', כי הם מביאים אל יראת ה', וזאת שנית שבהחוקים מקושרים טובות גדולות שעל ידם אלהים קרובים אליהם כמו שראו שע"י המקדש וכליו וקרבנותיו היתה השכינה שרויה ביניהם והנסים מתמידים וכמ"ש (למעלה ד' ז') ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו שנאמר על החוקים וז"ש לטוב לנו כל הימים שעל ידם נשיג הטובות התמידיות והחיים כמ"ש לחיותנו בין הגשמים בין הרוחנים: