דברים ו, יז

מִטַּר תִּטְרוּן יָת פִּקוּדַיָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן וּסְהֶדְוָתֵהּ וּקְיָמוֹהִי דִי פַקְדָךְ

מִינְטוֹר תִּנְטְרוּן יַת פִּקּוּדַיָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן וּסְהִידְוָותֵיהּ וּקְיָימוֹי דְפַקֵּיד לְכוֹן

שמור תשמרון את מצות ה' אלהיכם. יאמר אסור לך לנסותו, אלא שתשמור המצות ותאמין על דרך כלל כי צדיק וישר הוא וכל מעשיו בצדק ובמשפט הם, והמצות שנתן לך הנה הם תועלת לגוף, ובקיומן תעשה הטוב והישר בעיני ה', וקבע בזה שכר, למען ייטב לך, כי מי שעושה טובה עם המלך ומה שיישר בעיניו אין ספק שהמלך יגמלהו טובה על עשותו הישר והטוב בעיניו, ואם במלך בשר ודם כן אף כי בצדיקו של עולם שיגמול טובה וייטיב לעושים מצותיו אחר שצוה אותן בכך, שהרי לא צוה אלא לטובת נבראיו, וכענין שכתוב (דברים י) לטוב לך.

ואפשר לומר שהזכיר הכתוב שלשת חלקי המצות, המושכלות המקובלות והחקים. מצות ה' הם המשפטים שהם מצות מושכלות, ועדותיו המצות המקובלות שהם עדות על האלהות ועל חדוש העולם, וחקיו אלו החקים שאין טעמן נגלה. ואחר שהזכיר שישמור שלשה חלקי המצות האלו ושלא ינסה להקב"ה באחד מהם, הזהיר על הפשרה כפי המדרש אף במה שלא צותה התורה, הוא שאמר ועשית הישר והטוב, ומפני שהיא סבת השלום קרא אותה הישר והטוב בעיני ה'.

ועדתיו אזהרותיו מצות לא תעשה.

שמור תשמרון וגו׳. שמירה יתירה בעת מלחמה משום שקרוב לפרוק עול תורה ומצות. כמש״כ בפ׳ מקושש דעל ב״ד להעמיד שומרים בשעת פרצה:

ועדותיו וחקיו אשר צוך. גם חובה לקבוע אנשים ללמוד תורה שהוא סגולה מיוחדת למלחמה כמש״כ כ״פ. ועל דבר זה נענש יהושע שביטל בהמ״ד כדאי׳ ריש מגילה. אמנם לא כתיב כאן משפטים שאין השעה לפלפולה של תלמוד כ״א להלכות קבועות וזה נכלל בחקיו:

שמור תשמרון את מצות ה' וגו' אשר צוך, ר"ל שבאמת ראוי שתשמור שלא ע"מ לקבל פרס רק באשר צוך אף אם לא תשיג מזה שום שכר ותועלת: