דברים לד, ט

וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן מְלֵי רוּחַ חָכְמְתָא אֲרֵי סְמַךְ מֹשֶׁה יָת יְדוֹהִי עֲלוֹהִי וְקַבִּילוּ מִנֵהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲבָדוּ כְּמָא דִי פַּקִיד יְיָ יָת מֹשֶׁה

וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן אִתְמְלֵי רוּחַ חָכְמְתָא אֲרוּם סְמַךְ משֶׁה יַת יְדוֹי עֲלוֹי וְקַבִּילוּ אוּלְפַן מִנֵיהּ בְּנֵי יִשְרָאֵל וַעֲבָדוּ הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הֲוָה מְלֵי רוּחַ דְּחוּכְמָתָא אֲרוּם סְמַךְ משֶׁה יַת יְדוֹי עֲלוֹי וּשְׁמָעוּ לֵיהּ בְּנֵי יִשְרָאֵל וַעֲבָדוּ הֵיךְ מַה דְפַקֵּיד מֵימְרָא דַיְיָ יַת משֶׁה:

מלא רוח חכמה. היא רוח ה' והעד כי סמך משה את ידיו עליו כי לא ימצא כמותו בישראל שישען עליו:

ויעשו כאשר צוה ה' את משה. שישמעו אל יהושע:

ויעשו. יהושע וישראל:

ככל אשר צוה ה' את משה. כאמרו ושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה:

מלא רוח רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו. שמסר לו סדרי חכמה וסדרי נבואות וסידרי מלכות:

וישמעו אליו. כל ישראל שכולם נאות להיות שר ומושל עליהם:

ויהושע בן נון וגו׳. אז נתמלא רוח חכמה ביותר כמש״כ לעיל ל״א י״ד שהיה כמו בנטות השמש זורח אור הלבנה. אמנם עוד לא בהלו אור הלבנה עד שהשמש שוקעת לגמרי. כך כשמת משה אז נתמלא יהושע רוח חכמה:

כי סמך משה וגו׳. והיה כמו אור הלבנה שמקבלת אורה מהשמש:

וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה וגו׳. אם נפרש במצות שבא לשעה לצרכי המלחמה וכדומה לא שייך כאשר צוה ה׳ את משה. ואם בענין הליכות התורה לא שייך לשון וישמעו אליו אלא כלפי שנשתכחו כמה הלכות. והיו הכל עיניהם תלויות על הוראת יהושע ושמיעה היינו למוד ויעשו היינו מעשה. ופי׳ כאשר צוה וגו׳ הוא קבלות שקיבל משה בע״פ מה׳. כמו שדרשו חז״ל על כאשר צויתיך דכתיב בשמיטה והכי מבואר בירושלמי פאה פ״א ר״י בשם ר״ב כאשר צוה ה׳ את משה עבדו וכן צוה משה את יהושע וגו׳ אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמו שנא׳ למשה בסיני הרי דמשמעות זה הלשון על קבלות שבע״פ. והודיע לנו זה המקרא שאנו עומדים דכל ישראל שמעו מפי יהושע מה שנצרך למעשה. ויהושע כוון את ההלכה כאשר צוה ה׳ את משה אע״ג ששכח בימי אבל משה. מ״מ כוון לאמיתה של תורה וכדאיתא עוד בירו׳ שם כ״מ שנתנו ב״ד נפשם מכוונים להלכה כמו שבא למשה בסיני. ואע״ג דבמס׳ תמורה שם איתא דעתניאל ב״ק החזיר הלכות בפלפולו. מ״מ ודאי היה תלוי בהסכמת יהושע ורק עתניאל ב״ק היה כמו תלמיד המחכים את רבו ורבו מסכים על ידו:

[לח] ויהושע שמלא רוח חכמה (לא היה מצד עצמו כמשה רק ע"י) כי סמך משה את ידיו עליו. ופני יהושע כפני לבנה. אולם זה היה מוכרח שלא יקום אחר כמשה והוא מוכרח לפנת התורה, שלא יחליף האל ולא ימיר דתו, ואם היה באפשרי יקום נביא כמשה יהיה באפשרי התחלפות: וז"ש כי הגם וישמעו אליו בני ישראל ששמעו אל יהושע לא נדמה שמיעתם אליו כשמיעתם אל משה, שנתן להם חקים ומשפטים מצות ותורה, רק ויעשו כאשר צוה ה' את משה. לא זולת. והטעם כי: