דברים לא, ג

יְיָ אֱלָהָךְ מֵימְרֵהּ עֲבַר קֳדָמָךְ הוּא יְשֵׁצֵי יָת עַמְמַיָא הָאִלֵין מִקֳדָמָךְ וְתֵירְתִנוּן יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֲבַר קֳדָמָךְ כְּמָא דִי מַלִיל יְיָ

יְיָ אֱלָהָכוֹן וּשְׁכִינְתֵּיהּ עָבִיר קֳדָמֵיכוֹן הוּא יְשֵׁיצֵי יַת עַמְמַיָא הָאִלֵין וְתֵירְתִינוּן יְהוֹשֻׁעַ הוּא יְטַיֵיל קֳדָמֵיכוֹן הֵיכְמָא דְמַלֵיל יְיָ

ה' אלהיך הוא עובר לפניך. וכמו כן אין לכם להתעצב על מה שתאבד מכם הנהגתי כי אמנם ה' אלהיך עובר לפניך ובכן תזכו להנהגה יותר טובה מהנהגתי:

יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה'. כי אמנם יהושע אינו המנהיג אבל הוא עובר לפניך במצות האל יתעלה, שהוא המנהיג:

ה' אלהיך הוא עובר לפניך הפ' מתחיל ומסיים בשם, לומר שהקב"ה הולך לפני ישראל ולאחריהם. וכן כתיב כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל:

ה' אלהיך הוא עובר לפניך. עם כל ישראל ידבר, וכן יאמר להם בסוף הפרשה כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך.

אבל לפי דעתי הזכיר ביהושע ה' אלהיך שהוא מדרגת נבואתו, וכן תרגם אונקלוס שכינתיה עבר קדמך וזהו לשון ה' אלהיך הוא עובר לפניך, יהושע הוא עובר לפניך, אבל במשה הזכיר השם המיוחד שהוא מדרגת נבואתו, הוא שאמר הכתוב לפניו וה' אמר אלי, וכן כתוב לאחריו כאשר דבר ה', כלומר אלי, כי כן מצינו בתחלת פרשת ואתחנן (דברים ג׳:כ״ו) ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף וגו', וצו את יהושע וגו' כי הוא יעבר לפני העם הזה. ולשון הכתובים מגלה סוד המדרגות של כל אחד ואחד, פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה.

כאשר דבר ה׳ נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך וגו', וכתיב קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וגו'.

ה׳ אלהיך הוא וגו׳ הוא ישמיד וגו׳. הצרך לומר שני פעמים ״הוא״ ולא הספיק באחת. נתכון לנחמם על פטירתו, ואשר יחסרו שני דברים גדולים וטובים: האחת, כי היה להם למגן לפני ה׳ לבלתי כלותם כמו שמצינו בעגל ובמרגלים, לולי משה בחירו. שנית, כי הוא אבד ושבר שני מלכי האמורי סיחון ועוג, ומי יקום במקומו ללחם המלחמות הגדולות אשר הם מעותדים לפניהם?

לזה אמר, כנגד מה שנוגע לה׳ אמר ״ה׳ אלהיך הוא עבר לפניך״, על דרך אמרו (שמות יז:ה) ״עבר לפני העם״, פרוש, כי הוא העובר על פשעכם ואליו תחזיקו הטוב ולא לי, כמו שכן מצינו שהוא העיר את רוח משה להתפלל עליהם במעשה העגל, דכתיב (שמות לב:י) ״הניחה לי״ וגו׳, ואין בהעדר משה העדר העברת על פשע כי הוא יעבור לפניך.

וכנגד גבורת המלחמה אמר, כי לא כחו של משה הוא העושה חיל, אלא ה׳ הוא הלוחם, והוא אמרו ״הוא ישמיד״ וגו׳, ולצד האמצעיות אמר ״יהושע הוא עבר לפניך״:

ודקדק לומר ״הוא״, יתבאר על דרך מה שאמר הנביא במלחמת העי, כשנפל מישראל כשלשים וששה איש ונפל יהושע על פניו, אמר אליו ה׳ ״קום לך למה זה אתה נופל על פניך״ (יהושע ז:י), ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מד.) שאמר ה׳ אליו: ״אתה גרמת, שלא יצאת עמהם״, והוא מה שאמר משה ״הוא עבר״, פרוש, הדבר תלוי שיעבר הוא בעצמו לפניך ולא שלוחו.

הוא עובר לפניך. הנה ראינו בפ׳ זו ארבע לשונות של השגחה. הוא עובר לפניך. הוא ההולך עמך. הוא ההולך לפניך. הוא יהיה עמך. והכל בדיוק. ויש להקדים לשון הגמרא פסחים ד״ז אמר שמואל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא א׳ רנב״י דא״ק וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא ויעבור מלכם לפניהם. וקשה למאי אמר שמואל בלשון שנצרך לפרש. לימא קודם או לפני עשייתן. ותו במאי פליגי הני אמוראי בהבאת פסוקים אלו. וכי דבר חכמה יש להביא פסוק אחר. אלא ע״כ יש בזה כונה עמוקה. דלפני או קודם היה במשמע עוד שלא התחיל במצוה כלל. מש״ה אמר לשון עובר דמשמעו סמוך ממש שיאחז בידו דבר המצוה. ואז יתחיל לברך. וזהו משמעות המקרא ויעבור מלכם לפניהם. שברור שאין המלך מתחיל לילך עד שכבר כל הצבא מוכנים לצאת ועומדים על הגבול. אמנם ויעבור את הכושי עוד פירושו בא״א. שהרי הכושי הלך לפני אחימעץ. ואחימעץ רץ מאחוריו ועבר עליו ולפניו. וה״נ יש להחל הברכה. ואח״כ לעשות המצוה ולגומרה ואח״כ לגמור הברכה. ושני הפירושים אמת דמצוה שאפשר לעשות באמצע הברכה כמו קשירת תפלין מילה וכדומה. יש לברך לפני התחלת המעשה. ולעשות ולגמור את הברכה. משא״כ מצוה שא״א בכך כמו אכילת מצה ותק״ש וכדומה א״א אלא לברך קודם התחלת המצוה. אבל מכ״מ סמוך ממש. שיהא אוחז במצה או בשופר:

יהושע הוא עובר לפניך. גם הוא לא ילך בעצמו וילחום כאשר עשה משה והרג את עוג. אלא יהושע עובר לפני ישראל שהמה בעצמם ילכו וילחמו ויהושע יהיה בראשם:

ה' אלהיך הוא עבר לפניך. כבר כתבנו בפ' תצא שבכל מקום שנאמר שה' יעבור לפניהם, יורה על שינצחו את האויבים תיכף, וז"ש:

הוא ישמיד את הגוים האלה מלפניך. ועבודתכם תהיה:

וירשתם. ושלא ימצאו מקום לחשוב שנתבטל התמנות יהושע כי הלא ה' בעצמו עובר לפניהם, לזה אמר:

יהושע הוא עבר לפניך כאשר דבר ה' (במדבר כ״ז:כ״א) על פיו יצאו ועל פיו יבואו, וגם רמז שיהיה מרוצה להם כאשר דבר ה' (שם) איש אשר רוח בו כשחז"ל שיודע להתהלך עם כל איש לפי רוחו: