דברים לא, ב

וילך משה וגו' אנכי היום. היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נלדתי וביום זה אמות:

לא אוכל עוד לצאת ולבא. יכול שתשש כחו, תלמוד לומר (דברים לד, ז) לא כהתה עינו ולא נס לחה אלא מהו לא אוכל, איני רשאי, שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע. דבר אחר, לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה:

וה' אמר אלי. זהו פרוש לא אוכל עוד לצאת ולבא, לפי שה' אמר אלי:

וַאֲמַר לְהוֹן בַּר מְאָה וְעֶשְׂרִין שְׁנִין אֲנָא יוֹמָא דֵין לֵית אֲנָא יָכִיל עוֹד לְמִפַּק וּלְמֵעָל וַיְיָ אֲמַר לִי לָא תֵעִבַר יָת יַרְדְנָא הָדֵין

וַאֲמַר לְהוֹן בַּר מְאָה וְעֶשְרִין שְׁנִין אֲנָא יוֹמָנָא לֵית אֲנָא יָכִיל תּוּב לְמִפַּק וּלְמֵיעַל וּמֵימְרָא דַיְיָ אֲמַר לִי לָא תְעִיבַר יַת יוֹרְדְנָא הָדֵין

ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וזה לנחם אותם על ענינו כלומר אני זקן ואין לכם עוד תועלת ממני ועוד כי השם צוני שלא אעבור שם ואל תפחדו ואל תיראו כי ה' יעבור עמכם לא יסלק שכינתו מכם בעבורי ויהושע הוא העובר לפניכם במקומי ואע"פ שמשה רבינו היה בתקפו ובבריאותו כאשר העיד הכתוב (דברים ל״ד:ז׳) לא כהתה עינו ולא נס לחה אמר להם כן לנחמם ורש"י כתב (רש"י על דברים ל״א:ב׳) לא אוכל עוד לצאת ולבוא לפי שה' אמר אלי לא תעבור את הירדן ואינו נכון ועל דעת ר"א (אבן עזרא על דברים ל״א:ב׳) לצאת ולבוא למלחמה כי חלשו כחותיו בזקנותו וגם זה איננו נכון ורבותינו אמרו (סוטה יג) מלמד שנסתתמו ממנו מעיינות חכמה והיה זה במעשה נס שלא ידאג לתת גדולה ליהושע בפניו:

לצאת ולבוא. במלחמה והטעם כי אילו לא הייתי מת עתה אין בי יכולת להלחם ואין לכם צורך למי שיעזור אתכם כי השם ישמיד הגוים גם יהושע והעד מה שראיתם בעיניכם במלחמת סיחון ועוג:

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. ואין להתעצב על מיתתי שלא הייתי ראוי לחיות עוד בטבע:

לא אוכל עוד לצאת ולבא. וגם אם הייתי חי לא הייתי יכול לצאת ולבא לפניכם בזקנתי:

וה' אמר אלי לא תעבור. וגם אם הייתי יכול לצאת ולבא הנה ה' אמר אלי לא תעבור ואם כן טוב לכם שאמות כדי שתוכלו לעבור:

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא. כי זקנתי ועוד כי ה' אמר אלי לא תעבור את הירדן וגו'. ואתם אין לכם הפסד בדבר כי ה' אלהיך הוא עובר לפניך ואין לכם כמוהו. ד"א לא אוכל עוד לצאת ולבא ולא משום חלישות אלא משום שה' אמר אלי לא תעבור וגו':

ולבוא. מלא וי"ו. שלא אוכל עוד לבוא בששה סדרי משנה:

אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה ובכך אין אתם מפסידין כלום כי ה׳ אלקיך הוא עובר לפניך וגו'.

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא. כי זקנתי ועוד כי ה' אמר אלי לא תעבור ואתם אין לכם הפסד בדבר כי ה' אלהיך הוא העובר לפניך ואין לכם כמותו. ד"א לא אוכל עוד לצאת ולבוא ולא משום חולשא אלא משום שאמר ה' אלי כי אתה לא תבוא ואי' בסנהדרין משה אמר ליהושע כי אתה תביא את העם הזה זקנים שבדור עמך שעל פיהם יהי הכל והקב"ה אמר לי שאתה תביא את העם הזה ראש תהיה לכולם והיכן מצינו שאמר לו כי אתה תביא דכתיב ויצו את יהושע בן נון וקאי אתחלת הפרשה דכתיב ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות ולא מצינו שצוה לו שום דבר עד כאן. וצו את יהושע בן נון מכלל דכי אתה תביא מדברי הקב"ה הוא ועוד נ"ל מדכתיב בסיפיה דקרא דכי אתה ואנכי אהיה עמך אלמא הקב"ה אמרו:

לא אוכל עוד וגו׳. לפי מה שפרשתי שהכיר בסלוק הנשמה הנקראת משה, אמר ״לא אוכל״ על דרך אמרם בספר הזהר (זוהר ח״א ריז:) וזה לשונו: כד נפקת נשמתא מבר נש באינון (ארבעין) [תלתין] יומין לית בר נש שליט בנשמתיה.

עוד נתכון לומר להם טעם שהכיר שהיום מלאו ימיו ושנותיו, והגם שאמרנו הטעם מדרך הצדיקים להעלים השגתם אשר ישיגו יותר על בני דורם, ולזה אמר להם טעם הכרתו בדבר משני טעמים: אחד, ״לא אוכל עוד לצאת ולבוא״ שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע. שנית, שה׳ אמר אליו ״לא תעבר את הירדן הזה״, מזה הכיר כי קרבו ימי הפקידה:

ולדרך זה, ״וה׳״ נתן טעם להם לכוון ״היום״, ויבינו בה על הזמן המזדמן לפניו, שיתיחס אליו זכרון של ״היום״, כמו שפרשנו במקום אחר.

עוד נתכון בסמיכות ״וה׳ אמר אלי״ למאמר ״לא אוכל״ וגו׳, להודיע נאמנות עבדותו לבורא ברוך הוא, שהגם שלא יוכל עוד לצאת ולבוא, אם יאמר אליו ה׳ עבור את הירדן יהיה מתאזר ועומד ומשמש להכניסם לארץ, ולא היה נמנע מצד שלא היה יכול לצאת ולבוא, אלא שה׳ אמר אליו ״לא תעבר״ וגו׳:

ויאמר אלהם. אחר שדבר הפרשה שהיא דבר ה׳ אליו. חזר ופי׳ הדברים כמו בכל פרשיות שבתורה וזהו אמירה כמש״כ ריש פ׳ ויקרא:

אנכי היום. לפי הפשט איננו היום ממש שמת בו. שהרי עוד בסמוך אמר לו ה׳ הן קרבו ימיך למות. דמשמע הימים קרובים לבא. אבל לא באותו יום שמת. אלא פי׳ היום. העת שאני מדבר [ולפי הדרש בר״ה די״א שבו ביום כלה שנה שלמה. ע״כ פי׳ היום שאמות בעוד איזה ימים משעת הדבור] ועיקר הודעה זו היא לצורך הענין:

לא אוכל עוד לצאת ולבוא. אע״ג שלא תש כחי כעת מכ״מ לצאת במלחמה ולבא בחזרה לשלום. שנמשך איזה שנים אין בכחי אפי׳ אם לא היה גזרת ה׳ בכך. רק בדרך הטבע א״א ג״כ. אם לא להיפך שהיה בסיעתא דשמיא. אבל בלי אומר ודברים לא אוכל:

וה׳ אמר אלי לא תעבור וגו׳. אמנם לעבור את הירדן הייתי יכול מדרך הטבע אחר שאני בריא. אבל ה׳ אמר אלי לא תעבור. והקדים שני דברים ידועים לישראל. בשביל שהודיעם שע״פ זה ישתנה הנהגתם בכבוש הארץ כאשר יבואר:

ויאמר אלהם. הודיעם ברמז שהגיע זמנו להסתלק:

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. מדרך הזקנים שלא לפרסם שנותיהם, וגם אם יוכרחו להשיב לשואלם, יקטינו הדבר כמ"ש יעקב לפרעה שלשים ומאת שנה מעט ורעים, וכאשר הודיעם מספר שניו מובן שהגיע זמנו למות, וגם רמז להם שלא יתאבלו על מיתתו ביותר, כי כבר מלאו ימיו, ואולי לא יבינו ברמז הזה שימות, אמר לא אוכל עוד לצאת ולבוא שרק הפעם הזאת יצא ממקומו וישוב אל מקומו אבל אח"כ אם יצא ממקומו מחוץ למחנה לויה, לא ישוב עוד לבוא למקומו, כי אז היציאה תהיה למקום הנועד לו למות, ולמען שלא יחשבו שמרמז להם שיעבור את הירדן (כי ה' אמר אליהם במי מריבה, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, לכן יקדים לעבור לבדו בלא העם), לזה אמר וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה. כי אף בלבדך ג"כ לא תעבור, ועתה מובן שירמז להם שימות, ולמען שלא ידאגו שע"י מיתתו תהיה מניעה לביאתם אל הארץ, לזה אמר:

א כאלו אמר לפי שה' אמר אלי לא תעבור יהושע הוא עובר אבל לא מפני שתשש כחו כי כתיב לא כהת' עונו וגומר דא"ל שוה' הוא באנפי נפשיה כאלו אמר אל אוכל ועוד שה' אמר אלי דכיון שפירש לא אוכל איני רשאי אם כן היינו שהקב"ה אמר אליו לא תעבור לכ"פ שוה' אמר הוא פי' אל פניו כלומר לא אוכל לפי שה' אמר וגומר והוי"ו וה' הוא כמו ואדם אין ופירושו לפי שאדם אין:

ב והטעם כדי שלא יצטער שנטלה הגדולה ממנו ונתנה ליהושע דכיון שנסתמ' ממנו מסורות החכמה למה לו חיים. ואם תאמר למה מהפך רש"י ומפרש בתחלה לא אוכל עוד לצאת ולבא ואחר כך מפ' אנכי היום שלא ע"ד הקרא. ועוד קשה האי ד"א הל"ל מיד קודה אנכי היום. ויש לתרץ על דרך פלפול לא אוכל עוד לצאת ולבא יכול כו' עד לפי שה' אמר אלי וגו' ומקה רש"י ע"פ זה ואם תאמר והרי איתא במדרש היום מלאו ימי וכו' א"כ ש"מ דבלא טעם זה וה' אמר אלי וגומר לא היה יכול עוד לצאת ולבא ומתרץ לעולם וכו' כמו שפירשתי ודקא קשיא לך הרי איתא במדרש היום מלאו ימי וכו' דמשמע דבלא טעם שה' אמר אלי וגומר לא היה עוד יכול לצאת ולבא. י"ל שהמדרש מפ' לצאת ולבא בע"א ד"א לצאת ולבא בד"ת וכו' בשם מהרי"ץ. ולפי ד"א צ"ל וה' אמר וגו' כמשמעו ועוד שה' אמר הרא"ם: