דברים כט, ג

ולא נתן ה' לכם לב לדעת. להכיר את חסדי הקדוש ברוך הוא ולדבק בו:

עד היום הזה. שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב (לקמן לא, ט) ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' (לעיל כז, ט), היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום:

וְלָא יְהַב יְיָ לְכוֹן לִבָּא לְמִדַע וְעַיְנִין לְמֶחֱזֵי וְאֻדְנִין לְמִשְׁמַע עַד יוֹמָא הָדֵין

וְלָא יְהַב מֵימְרָא דַיְיָ לְכוֹן לִבָּא לְמִנְשֵׁי אֱלָהֵן לְמִנְדַע וְעַיְינִין לְמִרְמְזָא אֱלָהֵין לְמֶחֱמֵי וְאוּדְנִין לְטַמְטְמָא אֱלָהֵין לְצַיְיתָא וְאַתּוּן נְשִׁיתוּן אוֹרַיְיתָא דְלִבְּכוֹן וּרְמַזְתּוּן בְּעַיְינֵיכוֹן וְטַמְטַמְתּוּן אוּדְנֵיכוֹן בִּזְמַן יוֹמָא הָדֵין

וטעם לב לדעת. בעבור שנסו השם עשר פעמים ולא הזכירו האותות שראו:

וטעם נתן. כי מאתו העלילה הראשונה ועוד כי ראו שלא הוצרכו ללחם ויין:

עד היום הזה - אע"פ שראיתם מעשיו הגדולים.

ולא נתן ה' לכם לב לדעת. אע"פ שהוא יתעלה השתדל בתורותיו ומופתיו לתת לכם לב לדעת כאמרו למען תספר וידעתם כי אני ה'. לא הושג זה המכוון מרוב מריכם:

ולא נתן ה' לכם לב לדעת וסמיך ליה ואולך אתכם ארבעים שנה, רמז שעד מ' שנה אין אדם עומד על דעת רבו:

ואזנים לשמוע עד היום הזה. מכאן דרשו רז"ל שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, וכן אמרו במסכת אבות בן ארבעים לבינה.

ואזנים לשמע עד היום הזה ויום זה בכלל.

ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת. מצד השכל או מידיעת בית רב במאמרי ה׳ לא״א כי כך רצונו העיקרי:

ועינים לראות. מזה שעשה במצרים כאמור:

ואזנים לשמוע. דבר ה׳ אלה שאמר בפי׳ כן. ובל״ס שמשה רבינו הודיע כל דבריו גם לישראל. ובזה גרמו כל הפזור והגלות הזה. שאלו התבוננו ע״ז. לא היו מסרבים ליכנס לא״י בלי מרגלים שהרי כבר נתבאר בפ׳ שלח ובפ׳ דברים. דמתחלה בא עסק המרגלים בשביל שלא רצו לסבול עול הנהגה נסית. שמוכרחים מחמת זה להיות נזהרים מאד כמו העומד בפלטין של מלך. ובשביל זה בקשו ליכנס לא״י בדרך הטבע. ומש״ה נצרכו באמת למרגלים ואח״כ סירבו ולא האמינו שאפשר ליכנס לא״י בדרך הטבע. ומזה יצא מה שיצא. אבל כ״ז שהקב״ה הסכים לדעתם להתנהג בדרך הטבע ולשלוח מרגלים. לא היה זה עיקר רצונו ית׳ אלא משום שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. והנה כ״ז גרם הפזור הרב שאם היו נכנסים בדרך נס והיו מתנהגים כך כמה שנים. היה מתגלה כבוד שמים ומתפרסם בכל הארץ. כמו שנתפרסם בשעה מועטת של י״מ וקריעת י״ס בהרבה מדינות. אבל אחר שהיו מתנהגים בא״י בדרך הטבע. לא היה מתגלה כבוד שמים אפי׳ כשהיו מוצלחים הרבה. שהרי זה מצוי גם בשארי אוה״ע לכבוש ארצות לא להם ולחיות בהצלחה. מש״ה היה ההכרח להגיע לתכלית הנרצה גזרה של פזור בכל העמים ושיבואו עי״ז לידי כמה נסיונות ומזה מגיע כבוד שמים בכל הארץ. נמצא זה היה פיוס גדול על פזור הרב. אחר שאינו מצד העונש. אלא מצד שהוא התכלית הנרצה בבריאת שו״א ובבחירת אומה הישראלית. והמה מחויבים לסבול כ״ז כמו חיל המלך למלכם:

ולא נתן ה' לכם לב לדעת פירושו כמו אם אמר ולא היה לכם לב לדעת רק שדבר בלשון כבוד ובאמת כן הדבר כי ה' הוא החונן לאדם דעת יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב כא) אבל לא יתן ה' רק למי שישתדל למצוא החכמה ואחרי שלא נתן לכם לב לדעת מובן שלא בקשתם להבין. והנה האדם ישיג החכמה על שלשה פנים. א) כשיתעורר מלבו להשגת החכמה. ב) שיתעורר ע"י שראה בעיניו דברים שלא הורגל בהם אז משים לבו להבין. ג) שלא יבין מדעת עצמו רק סומך על קבלתו מאבותיו, וזה שאמר:

לב לדעת להתעורר מעצמכם ועינים לראות שיתעוררו ע"י ראית העינים, שהוא מדרגה למטה מראשונה. ואף גם ואזנים לשמוע ולא סמכתם אף על קבלת אבותיכם עד היום הזה הוא כמאמר המוסגר שרק עד היום הזה לא השכילו בנפלאותיו אשר עשה אבל היום קבלו עליהם עבודת ה' מאהבה כנ"ל, והלא תבינו איך גברה בכם חולי הנפש:

ב לא לדעת המסות הגדולו' והאותו' והמופתים כפי המובן מפשט הכ' כי לא יפול בם לומר ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגומר:

ג ר"ל איך יתכן זה דלא היה להם קודם לכן עינים ואזנים:

ד פי' על התורה: