דברים כט, יז

פן יש בכם. שמא יש בכם:

אשר לבבו פנה היום. מלקבל עליו הברית:

שרש פרה ראש ולענה. שרש מגדל עשב מר כגידין, שהם מרים, כלומר מפרה ומרבה רשע בקרבכם:

דִילְמָא אִית בְּכוֹן גְבַר אוֹ אִתְּתָא אוֹ זַרְעִית אוֹ שִׁבְטָא דִי לִבֵּהּ פָּנֵי יוֹמָא דֵין מִדַחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָנָא לִמְהַךְ לְמִפְלַח יָת טַעֲוַת עַמְמַיָא הָאִנוּן דִילְמָא אִית בְּכוֹן גְבַר מְהַרְהַר חֶטְאִין אוֹ זָדוֹן

אִזְדַהֲרוּן דִלְמָא אִית בְּכוֹן הַשְׁתָּא וְלָא יֶהֱוֵי בָּתַר דְנָא בַּר נַשׁ אוֹ אִיתָא אוֹ גְנִיסָא אוֹ שִׁיבְטָא דְלִבֵּיהּ מִתְפְּנֵי לְמִטְעֵי יוֹמָנָא מִדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָנָא לְמִפְלַח יַת טַעֲוַות עַמְמַיָא הָאִינוּן דִלְמָא אִית בְּכוֹן טְעוּ דְשָׁרִישׁ דְלִבֵּיהּ מְהַרְהַר עֲלוֹי בָּתַר חִיטָאֵיהּ דְשֵׁירוֹי חִיטָאֵיהּ חוֹלִי וְסוֹפֵיהּ מְרִיר כְּאַגְרָנַיָא דְמוֹתָא

דְלָא יֶהֱוֵי לְכוֹן גְבַר אוֹ אִתְּתָא אוֹ זַרְעָא אוֹ שִׁבְטָא דְלִבֵּיהּ סָטֵי יוֹמָא דֵין מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהֵן לְמֵזַל לְמִפְלַח יַת טַעֲוָותָא דְעַמְמַיָא הָאִנוּן דִלְמָא יֶהֱוֵי בְּכוֹן גְבַר דְלִבֵּיהּ מְהַרְהֵר בְּחֶטְאָה דְהוּא מְדַמֵי לְשׁוֹרֶשׁ קְבִיעָא בְּאַרְעָא אֲרוּם רֵישֵׁיהּ חֲלֵי כְּדֻבְשָׁא וְסוֹפֵיהּ מָרִיר כְּלַעֲנָתָא דְמוֹתָא:

פן יש בכם וגו' לפיכך אני צריך להשביעכם לשון רש"י (רש"י על דברים כ״ט:י״ז) ויפה פירש והטעם לומר אני צריך להביאכם באלה ובשבועה עתה בברית הזאת מיראתי אולי נפתה לב קצתכם לשקוצי מצרים כאשר עשיתם בעגל או לשקוצי עמון ומואב אשר ראיתם בדרך כאשר היה לכם בבעל פעור כי בברית הראשונה של שעת מתן תורה לא היו שם אלות וקללות והזכיר איש או אשה מפני שהאשה דעתה קלה עליה וכן יעשה בענין ע"ז (דברים י״ז:ב׳) והזכיר יחידים ומשפחה ושבט שהוא עם רב ולא אמר על כולם דרך כבוד או שלא יתכן שיהיה לב כולם פונה היום לע"ז כי לא היו באים בברית השם ובאלתו כי מי יכריחם אבל משפחה או שבט יבואו בברית מפני פחד הרוב ואמר פן יש בכם וגו' אשר לבבו פנה היום על הנפתה כבר לע"ז והוא בלבו מאמין בה היום הזה או פן יש בכם שרש רע שיפרח וישגה ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות וזה על אשר איננו פה עמנו היום כי האב שרש והבן נצר משרשיו יפרה והזכיר השרש לומר כי הוא יכול להביא באלה הדורות הבאים שהשרש אשר ממנו יצמחו הוא לפניו היום והוא בא בברית ובאלה הזאת ואמר פרה ראש לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב (יחזקאל יח י) והוליד בן פריץ כי אמת הדבר וסוד גדול לא אוכל לפרש בו:

וראש ולענה עשבים מרים או ממיתים ושמם כן בלשון הקדש או הם כנויים יקראו האחד ראש שהוא ראש המרורים מר מכולם והשני יקראו לענה מענין לענות מפני (שמות י ג) כי האוכל אותו נגש ונענה לענות נפשו יאכלנו:

וטעם פרה ראש ולענה. כי הראש מזיק השלמים והוא מהחליי' המדביקים:

פן יש בכם איש או אשה. פן נפתה לבם להבלי המואבים בשבתם עמהם ויחשבו לבטל קבלת הברית בלבב' ולכן אמרתי שכולכם נצבים לפני ה' בוחן כליות ולב שלא תוכלו להטעותו:

פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה. חושב להדיח רבים אל דעותיו הנפסדות:

פן יש בכם. זאת היא נתינת טעם אחר לקבלת הברית

אשר לבבו פונה היום ותהיה מחשבתו לרעה לעזוב את השם לזה יש לחוש. ועוד

פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה ותפרה ותרבה מחשבה רעה עד שיביאנה למעשה כדמפרש ואזיל:

פרה חסר וי"ו, קדי ביה פרה. רמז כפרה סוררה סרר ישראל:

פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה. הארס נקרא ראש לפי שהוא ראש לכל המרורים, והוא מר מכל השאר, טוסיג"י בלע"ז. ויש שפירש שנקרא ראש לפי שהארס בראשו של פתן הוא נמצא. ולשון לענה הוא מין עשב, מלשון (במדבר ל) לענות נפש, כי הוא ענוי נפש גמור.

פן יש בכם שרש פרה וגו׳ מסתיר בלבו העבירה כשרש זה המכוסה בארץ ואחר כך פורה, אבל אם יעשה העבירה בגלוי יש כח בידנו לעשות ממנו משפט.

פן יש בכם. זו נתינת טעם לקבל הברית אשר לבבו פונה היום ותהי מחשבתו רעה לעזוב את ה' לזה יש לחוש ועוד פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה ותרבה מחשבה רעה עד שיצרפוה למעשה כדמפרש ואזיל:

פן יש בכם איש או אשה וגו' יש לשאול איך נתן טעם לפן יש בכם ותראו את שקוציהם שנראה שהסבה שיעבדו ע"ז לפי שראו שקוצים וגלולים והוא בהפך שהרי ראו שהם שקץ וגלל הבל וריק אבל כוונת הפסוק אמת שראיתם שהם שקוצים וגלולים אבל ראיתם שהגוים מושפעים מאד ועשירים גדולי' עושר ונכסי' וכבוד ומזה הצד תחשבו שיש בהם ממש וז"ש כסף וזהב אשר עמהם ר"ל עם העובדי ע"ז ולכן פן יש בכם איש או אשה וגו'. ובאלו הפסוקים יש ספקות: הספק הא' למה אמר ב' פעמים פן פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה ועוד מה שורש רע ומר איפשר מלהיותו פונה היום מעם ה' ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם ועוד מה צ"ל לא יאבה ה' סלוח לו דבר ידוע הוא שלא יסלח העבירה היותר חמורה שבכל התורה ואם שב בתשובה מדוע לא יסלח הרי ארז"ל שובה ישראל עד ה' אלהיך אפי' כפרת בעיקר ועוד אחר שאמר כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה מה צורך לומר עוד והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל מובדל הוא לרעה אחר שתרבץ בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמי' ואחשוב שהכוונה בזה שהעבירות שהאנשים עושים הוא לא' משתי סבות האחת שכופרים בעיקר ואומרים לית דין ולית דיין. השנית שיודעים כי ה' אלהים אמת וי"ג עקרי הדת אמת אבל יצר הרע מעכב וחוטאים מצד התלהבות היצר ולזה אמר למי שמודה עקרי הדת פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום והטעם לזה אינו לפי שכופר בעקרי הדת אלא לפי שהם מוצלחים בכסף וזהב אשר עמהם וכמו שפירשתי ומצד תאות העושר עובד ע"ז וזה טעם היום שאומר היום שאין לי עושר אעבוד ע"ז ואחר שיהיה לי עושר אשובה לעבוד את ה' וכנגד הכופר בעיקרי הדת אמר פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה שורש ועיקר הכל אחד שכופר בשרשי האמונה ועיקריה ואחר שאמר אלו השתי סבות לעבירה חזר לשניהם ואמר כנגד המודה בעיקרי הדת אמר והיה כשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי והטעם שיהיה לי שלום אע"פ שאני חוטא לפי שהיצר הרע מכריח לי בעבור תאוה גשמית ובשרירות לבי הוא מלשון שריר וקיים לומר מתחזק וקם עלי. וכנגד הכופר אמר למען ספות הרוה את הצמאה פירוש למען היתרון לרשע שמשביע עצמו מעבירות עם הצמא מהם שבעיני אני רואה שהרשע מושפע והצדיק אינו מושפע ויש יתרון בזה העולם לרשע מל הצדיק או ירצה לפי שאני רואה שבאף תספה הצדיק עם הרשע וחזרו עוד הפסוקים על אלו השני מיני חוטאים ואמר כנגד אותו שאינו כופר לא יאבה ה' סלוח לו שעלה על הדעת שאחר שאינו כופר שה' יסלח לו אמר שאינו כן שמי שהוא כופר לא יטעו אחריו האנשים שכולם יאמרו כופר הוא אבל זה שאינו כופר רבים יטעו אחריו אחר שהוא לתכלית עושר וזהו טעם אז לומר הפך הוא ממה שחשבת כי אז באותו עתה ולאותה הסבה שהוא חושב שלא חטא יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ולא לבד זה אלא ומחה ה' את שמו מתחת השמים אבל מי שחטא בכפירה לא ימחה ה' את שמו אלא יחול עליו כל האלה הכתובה בספר התורה הזה ובפרשת וילך אפרש יותר זה הענין ב"ה:

פן יש בכם וגו׳ ללכת לעבוד וגו׳. כאן הזהיר הכתוב על מחשבת עבודה זרה, שמזהיר כאמרו ״פן״ על אשר לבבו פונה ללכת לעבוד וגו׳:

פן יש בכם וגו׳ שרש וגו׳. צריך לדעת מה הוא השרש פרה ראש וגו׳, אם חוזר לאשר לבבו פונה וגו׳ האמור בסמוך לא היה לו לומר ״פן יש בכם״ פעם שניה, אלא היה לו לומר על זה הדרך: ״פן יש בכם איש וגו׳ שרש פרה ראש ולענה אשר לבבו״ וגו׳. עוד צריך לדעת כונת הדברים עצמן של שרש פרה וגו׳, שנראה שאינו פרה ראש ולענה, אלא שרש. עוד צריך לדעת ברכה זו שמתברך זה השרש פרה ראש בלבבו במה מתברך. עוד אמרו ״לאמר״. עוד נתינת טעם זה שאומר ״כי בשרירות״ וגומר, ומה הוא אמרו ״למען״ וגומר?

אכן כונת הכתוב הוא לבל יחשב אדם בדעתו להקל מעליו על הענש, ויסבור בדעתו שאינו עושה עול בזה, אלא משתדל בשכלו לבל יתחיב בכל הקללות, ולעולם אינו חושב בדעתו לעבר פי ה׳ גדולה וקטנה, וכנגד זה אמר הכתוב פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה, פרוש שעתה אינו אלא שרש, ומודיע שממנו יפרה ראש ולענה כאשר אבאר.

ופרש הכתוב מה הוא השרש ואמר ״והיה בשמעו את דברי האלה״, אמר והיה לשון שמחה כי ישמח בשמעו שהדבר חיובו הוא מצד האלה שזה יגיד שזולת האלה לא יתחיב, והתברך בלבבו יבטח שלא תבא עליו הקללה בסבת לבבו על זה הדרך, לאמר פרוש יאמר שלום יהיה לי כי בשרירות וגו׳, פרוש הגם שישביעם משה ויענה אמן הוא יבטלנו בלבו, והעקר בשבועה הוא הלב, וכדברי רבי עקיבא שאמר (שבועות כו.) ״האדם בשבועה״ שצריך שיהיה לבו ופיו שוים, וכל שמבטל בלבו הגם שמוציא בשפתיו אין אנו הולכים אלא אחר מחשבת הלב, והוא אמרו כי בשרירות לבי אלך כי העקר שתלוי בו ענין השבועה הוא הלב ולזה כנה לו השרירה, ובמה שלא יקבל השבועה בלבו לא יתחיב כל הענש האמור בין על עצמו לא יתחיב אלא ענש עברה אחת כמו שכתבנו, בין הבנים בניו לא יחיבם בכח שבועתו, בין בענין הערבות על הזולת, והוא אמרו למען ספות הרוה את הצמאה פרוש ״ספות״ לשון כריתה, ופרוש ״רוה״ הוא כנוי לרבוי, ו״צמאה״ הוא כנוי למועט, והכונה שמתחכם לכרות רבוי הענש לעשותו מועט במה שמבטל בלבו השבועה.

ודבר זה קראו משה ״שרש״, שממנו יפרה ראש ולענה. הטעם כי כלום עקר טעם השבועה הוא, כדי שבזה יתחזק נגד המחטיא, כדרך אמרו (תהלים קיט:קו) ״נשבעתי ואקימה״, וכמעשה בעז שנשבע ליצרו (במדבר רבה טו:טז). ולזה אדם שחושב מחשבה זו הוא פתוי בחינת הרע, שמשריש בו שרש רע, כדי שאחר כן יהיה נקל להשריש במעיו שרש רשע להתעיב מעשיו, ויאמר אליו: כלום הדבר תלוי אלא בשבועה, אתה לא נשבעת, קום עשה לך אלהים ועשה אשר תתאוה עשות.

וקרא למעשה הרע ״ראש ולענה״, לצד שהעבירות טעמם ראש ולענה, והוא סוד טפה מרה שבחרב מלאך המות (עבודה זרה כ:), שתתהוה מעברות האדם, בסוד ״תיסרך רעתך״ (ירמיה ב:יט), ולהיפך במעשה הטוב בסוד ״טעמו וראו כי טוב ה׳״ (תהלים לד:ט).

וייחד הכתוב עונש לזה יתר על המקבלים הברית, ואמר ״לא יאבה״ וגו׳, פרוש, הגם שה׳ מדתו היא למחול ולסלוח לעונות עמו ישראל כשמחלין פניו כידוע, זה האיש ״לא יאבה ה׳״. אמר לשון זה ״לא יאבה״, נתכון לומר שה׳ יהפוך בו רצונו שסולח ולא יאבה לסלוח. והיוצא מדבר זה כשלא יאבה ה׳ סלוח לו, הוא ״כי אז יעשן אף ה׳״. אמרו ״אז״, פרוש, כשיחטא אחר כך שפרה ראש ולענה, אז במקום שחשב להקל ענשו, ונהפוך הוא שיעשן אף ה׳ וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה.

ונמצא כי מלבד שלא הרויח כלום במחשבתו הרעה, שהרי כל הרעה תבואנו, עוד לו שתרבץ בו כל האלה, מה שלא יהיה לו כן אם יקבל השבועה עתה, שהגם שיתחיב בה בבוא עליו הרע ויקרא אל ה׳ יסלח לו, ולא תרבץ בו כל האלה, כיון שעשה מה שעליו וקבל האלה עתה, אלא שהתנצח מיצרו ירחמהו עושהו, מה שאין כן אדם הבליעל שיבטל השבועה עתה בלבו שהוא מקשה עצמו לדעת וגורם רעה לעצמו.

והנה הגם שאמר הכתוב באיש ההוא, הוא הדין משפחה או שבט, וכמו שגלה הכתוב לבסוף כאמרו (דברים כט:כא) ״ואמר הדור האחרון וגו׳ וראו את מכות הארץ ההיא״ וגו׳, הרי כי לא לאיש אחד יחד ענש האמור, אלא גם לרבים אשר יזמו ככה.

פן וגו׳ או שבט. ולא אמר או כולכם דאם היו כולם חלילה מסרבים על קבלת הברית לא היה נכרת כלל ולא היו נכנסים לא״י. אבל כאשר רוב ישראל קבלו הברית ורק אולי יש איזה מעוט המסרבים יהיה יחיד או משפחה שלמה או אפילו שבט שלם אשר לבבו פונה היום וגו׳. טעם הסירוב הוא משום שבדעתו לעבוד ע״ז לאחר זמן. אלא שירא כעת לעשות בפועל:

פן יש בכם שרש וגו׳. או בא״א שאינו רוצה לעבוד ע״ז אלא שאינו רוצה לקבל עול מלכות שמים ג״כ. אלא להיות חפשי משום עבודת אלוה. והוא באמת רע ומר מעובד עבודת כוכבים כיון שאין עליו שום עול ואינו מאמין בדין ומשפט כלל. או הוא מיפר תורה לומר שלא ניתנה התורה אלא כדי להפריש מאלילים. וזהו הרעיון גרוע מהכל וכמש״כ בס׳ במדבר ט״ו ל׳. וכ״ז הוא שורש פורה וגו׳ וכתיב פורה ראש ולא כתיב שורש ראש ולענה. ללמדנו דזה הקלקול עוד גרוע מע״ז. דהעובד עבודת כוכבים אינו חושק להשחית ולהתעות את אחרים באשר הוא אינו עובד עבודת כוכבים אלא לתיאבון כי יקל לפניו עבודתו ומה לו ולאחרים משא״כ המושחת בדעותיו ונושא דעו כי הכל פתיים מאמינים לכ״ד הוא להוט להשכילם דעתו הגסה וכמש״כ בס׳ ויקרא י״ג מ״ד ע״ש. והרי זה פורה ראש ולענה. והנה כאן הקדים הכתוב ראש ללענה. ובקינות אומר זכר עניי ומרודי לענה וראש. והענין דלענה בתחלת אכילה אינו מר כ״כ שהרי יוצאים בו ידי מרור והוא דתנן במשנה פסחים פרק ב׳ ובמרור ופרש״י פופרץ וכתבו האחרונים שהוא לענה וא״כ הוא רך בתחלה משא״כ ראש מראשית אכילתו הוא מר מאד. ומש״ה לפי דרך הכתובים לכתוב הקל תחלה והקשה אחריו מש״ה כאן כשמדבר במרות הדעות שממררים את חיי הנפש. הוא מקדים דעה הנשחתה ביותר שהוא לחשוב דאדם כבהמה בלי דין ומשפט כלל. שזו הדעה אע״ג שנראית גרועה ביותר. מ״מ איננה פורה ומשחית לאחרים כ״כ ומי שיש בו דעה ישרה משכיל כי האדם נוצר להיות תחת השגחת אלוה משא״כ דעה הנשחתה בקיום תורת משה לבד וכדומה היא עלולה להטעות ולהפרות בוגדים באדם וזהו לענה שגרוע ביותר בזה הפרט שאין מבינים מראש כמה היא מרה באחרונה וכיב״ז נתבאר בס׳ במדבר ט״ו ל׳. אבל בקינות דמיירי במרירות הגוף ורוח האדם הוא להיפך מתחלה לענה שלא היה תחלתו מר כסופו ואח״כ ראש מהחל ועד כלה מרה:

פן יש בכם איש וגו', ואף אם אין עתה פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה הם מיני עשבים מרים, אשר ברבות הימים יצמח מזה עובדי ע"ז:

נ יש מקשים והא כתיב לעיל בפרשת ואתחנן פן תשכח את הדברים ופן תשא עיניך וגו' ובפ' עקב פן יפתה לבבכם ולא פי' שם שהוא ל' שמא ולפי מה שפירש הרא"ם דהאי פן יש בכם הוא מדברי רש"י ולא בא לפרש אלא משום חבור הקרא נקט אותו רש"י ל"ק ולא מידי ואפי' בלא"ה נמי י"ל דהא דפרש"י כאן פי' של פן ולא לעיל יש לומר דלעיל הוא ל' לא תעשה כמו שאמרו כל מקום שנא' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה אבל הכא ע"כ ליכא לפרש שהוא לא תעשה כלומר שלא יעשה זאת דהא כתיב פן יש בכם דפי' שכבר ישנם לכן פרש"י שהוא ל' שמא:

ס זהו מלשון רש"י ולא שרש"י מפרש עכשיו הא דכתיב בקרא שמא יש בכם אשר לבבו כו' ותדע דאם לא כן היה קשה הרי רש"י בעצמו כבר פירש לעיל ועוד דבקרא משמע שקאי אעבודת אלילים ואם כן איך פירש הוא שקאי אהעברת ברית אלא הוא מלשון רש"י והא דנקט קרא דפן יש בכם שורש וגומר ולא נקט פן יש בכם איש או אשה וגו' דרצונו של רש"י לתרץ תרתי פן יש בכם למה ליה ותירץ שמה שכתב פעם אחרת פן יש בכם הוא מפני שהראשון מדבר בע"ז והשני בקבלת הברית כאלו אמר שמא יש בכם אשר לבבו פונה היום מעם ה' ללכת אחרי ע"א או שמא יש בכם אשר לבבו פונה היום מלקבל עול הברית ויהיה מלת היום קאי אתרווייהו ששניהם יחד אינם חפצים לקבל הברית. רא"ם:

ע כגידין מין עשב מר הוא וכן מרה כלענה במשלי לענה וראש באיכה ת"י גידין: