דברים כח, יב

יִפְתַּח יְיָ לָךְ יָת אוֹצָרֵהּ טָבָא יָת שְׁמַיָא לְמִתַּן מְטַר אַרְעָךְ בְּעִדָנֵהּ וּלְבָרָכָא יָת כָּל עוֹבָדֵי יְדָךְ וְתוֹזֵף לְעַמְמִין סַגִיאִין וְאַתְּ לָא תְזוּף

אַרְבְּעָא מַפְתְּחִין בִּידֵי דְמָארֵי עַלְמָא דְלָא מְסָרִינוּן בִּידָא דְטַפְסְרָא מַפְתְּחָא דְחַיְיתָא וּדְקִבְרַיָא וְדִמְזוֹנֵי וּדְמִטְרָא וְכֵן אָמַר משֶׁה נְבִיָא הָכָא יִפְתַּח יְיָ לְכוֹן יַת אוֹצָרֵיהּ טַב דְעִמֵיהּ בִּשְׁמַיָא לְמִתַּן מְטַר אַרְעֲכוֹן בְּזִמְנֵיהּ בַּכִּיר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלָקִישׁ בְּנִיסָן וּלְבָרְכָא יַת כָּל עוֹבָדֵי יְדֵיכוֹן וְתוֹזְפוּן לְעַמְמִין סַגִיאִין וְאַתּוּן לָא תִצְטַרְכוּן לְמֵיזִיף

אוצרו. שהוא בכחו לצאת וכן אוצרות שלג על כן אחר הותירך אמר דבר הגשם כי העוצר סבת הרעב:

והלוית גוים רבים. כי ירעבו ולא יבא זמן שתלוה אתה והכלל שתהיה לעולם לראש:

והלוית גוים רבים שפירותיהן יהיו נרקבים.

והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך יש בזה ספק והוא מדוע שינה בקללות מבברכות שבברכות אמר בראשונה ברוך פרי בטנך ובפרי אדמתך ואח"כ אמר ברוך טנאך ומשארתך ובקללות בראשונה אמר ארור טנאך ומשארתך ואח"כ אמר ארור פרי בטנך ופרי אדמתך וכן בענין נגיפת האויבים אמר בברכות נגיפת האויבים בראשונה ואח"כ יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך ובקללות אמר בראשונה ישלח ה' בך את המארה את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך אשר תעשה וקללות אחרות ואחר כך אמר יתנך ה' נגף לפני אויביך. התשובה בברכות הקדים היותר הטוב בתחלה ואמר ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך שזהו עיקר הברכות וטוב ויפה שיבואו מיד ואחר כך יבוא להם אותו שאינו כ"כ עיקר והוא טנאך ומשארתך אבל בקללות קלל בראשונה טנאך ומשארתך שזה התראה ואם לא ישמע ארור פרי בטנך ופרי אדמתך וכן לענין נגיפת האויבים הקדים בברכות אויבינו נגפים בתחלה ואח"כ יצו ה' אתך את הברכה באסמיך וגו' כי מה יועילו הברכות אם אויבינו ינצחו לנו ויקחו כל אשר לנו אבל בקללות הקדים המארה וקללות אחרות להתראה ועדיין אין אויבינו שולטים בנו ואם לא ישמעו יתנם השם נגפים לפני אויביהם:

יפתח ה׳ וגו׳. מכאן מתחיל יעוד הטוב שכנגד מעשה המצוות עד לבסוף, ולזה גמר אומר כי תשמע אל מצוות ה׳ אלהיך – אלו מצוות עשה. והנה יעודים אלו הם מכונים כנגד קיום המצוות, כי על ידי המצוות מתפתחים צנורי השפע ומתיחדים המדות העליונות.

ואמר יפתח ה׳ לך בכנוי, שמבטיחו ה׳ שיפתח לו, פרוש בשבילו לבד. הכונה, הגם שיסובבו אחרים לסתם, באמצעות הצדיק יפתח אוצר הטוב, ושם הטוב הוא סוד הנהר, והוא סוד (משלי י,כה) ״צדיק יסוד עולם״. ואמרו את השמים הוא סוד השפעה עליונה למעלה כידוע ליודעי חן.

ואמרו והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה, הנה ידוע שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום, השפע של כל העולם בא על ידי ישראל, והעולם כלו נזון מתמצית עם בני ישראל, ולהיפך נזונין ישראל מתחת ידי האמות. לזה אמר ״והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה״ ממנו. הצרך לומר ״ואתה לא תלוה״, שאם לא כן אין הכר לברכה, כי דרך העולם הוא שהגדולים והעשירים לווים זה מזה, ולאחר מכן חוזר גם כן המלוה ולווה ממנו. לזה אמר ואתה לא תלוה, ובזה יהיה הכר למאמר ״והלוית״.

ואמרו ונתנך ה׳ לראש וגו׳, פרוש שיהיו ישראל תחת ממשלת ראש העולם שהוא אלהי ישראל, ולא לזנב שהם שרי מעלה, ובזה תמיד יהיו במדרגה העליונה, כאמרו והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, על דרך אמרם זכרונם לברכה (תנחומא, ויצא) בפסוק (ירמיה ל:י) ״ואתה אל תירא עבדי יעקב״ שראה יעקב בסלם עולים ואחר כך יורדים, חשב שגם הוא כן אחר שיעלה ירד, תלמוד לומר ״אל תירא״ וגו׳, והוא אמרו ״ולא תהיה למטה״. הטעם כי תשמע וגו׳, פרוש כנגד מצוות עשה כמו שגמר אומר ולעשות. וטעם שלא אמר בפרוש ״כי תעשה מצוות״, לפי שיש מצוות כמה וכמה שאינם ביד האדם לעשותם, לזה אמר כי תשמע וגו׳ ולעשות, פרוש, תקבל עליך לעשות. וטעם אמרו לשמר ביעוד זה, בא הכתוב להודיע כי אין יעוד למצוות עשה אלא אחר שהקדים להם שמירת מצוות לא תעשה, שאם לא כן זבחי רשעים תועבה, וכל מצוה שעושה בעל עברות שורה עליה סטרא אחרא ואינה עושה פרי, לזה הקדים לומר ״לשמר״ ואחר כך אמר ״ולעשות״ שהוא מעשה המצוות שעליו באו היעודים הטובים האמורים מ״והותירך״ עד סוף.

יפתח וגו׳. עתה מדבר באנשים שמתעסקים בשני ענינים יחד. בעבודת האדמה ובעסק אחר. ולצורך הפרנסה הלא די לו ברכת ה׳ בענין א׳ ומ״מ באה הברכה יפתח ה׳ לך גם אוצרו הטוב גם את השמים ששם נכלל כל הברכות ופי׳ אוצרו הטוב הוא לתת מטר ארצך בעתו. ואת השמים. הוא לברך את כל מעשה ידך. הוא מסחור כדאיתא בתענית ד״ח ב׳ שהוא פרוטה שבכיס עד והלוית וגו׳. עי׳ לעיל ט״ו: