דברים כח, א

וִיהֵי אִם קַבָּלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ לְמִטַר לְמֶעְבַּד יָת כָּל פִּקוּדוֹהִי דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין וְיִתְּנִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ עִלָאָה עַל כָּל עַמְמֵי אַרְעָא

וִיהֵי אִין קַבָּלָא תְּקַבְּלוּן לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן לְמִנְטַר וּלְמֶעֱבַד יַת כָּל פִּקוּדוֹי דַאֲנָא מְפַקֵיד לְכוֹן יוֹמָנָא וְיִתְנִינְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן רָמִין וְגֵיוְתָנִין עַל כָּל עַמְמֵי אַרְעָא

עליון על כל גויי הארץ. זאת הברכה כלל שלא תהיה אומה בעולם כמוכם:

שמוע תשמע בגימ' לד"ת ולדברי חכמים:

והיה אם שמוע תשמע. אם שמעת בעו"הז בעו"הב תשמע כדאמר ר' יונה בשם ר' אבא היתה צריכה תורה לינתן לישראל בעו"הז שהרי כולם עתידין ללמוד תורה מפי הגבורה אלא כשיבוא ללמדם לעו"הב שידעו באיזה פרשה עשויה לפי' אם שמוע בעו"הז תשמע לעו"הב ד"א אם שמוע לקול רבך לסוף תשמיע לאחרים לשמור ולעשות ולא תהיה למד אלא ע"מ לעשות:

והיה אם שמוע וגו׳. צריך לדעת מקום גזרת הכתוב, אם הוא מאמר ״ונתנך״ וגו׳ היה לו לומר ״יתנך ה׳״, כי מאמרו ״ונתנך״ משמע שמוסיף על הקודם. ואולי שגזרת הכתוב הוא ״תשמע בקול ה׳״, והכונה בזה כי על ידי עסק התורה יעלה במעלות לזכות שה׳ ידבר בו, והוא אמרו תשמע בקול ה׳ אלהיך. עוד ימשך לך מהשמיעה לשמר ולעשות, שהתורה מצלת מן החטא הרמוז בשמירה, גם תלמוד תורה גדול כחו שמביא לידי מעשה, והוא אמרו ולעשות, ועוד לך ״ונתנך ה׳ עליון״ וגו׳.

וחוץ מדרכנו יכון הכתוב לומר שצריך שיעסוק בתורה בגדר מעלתם על הדברים שממקום קדוש עליון באו, והוא אמרו תשמע פרוש, תהיה שמיעתך אותם כפי ערך המדבר אותם שהוא ה׳ אלהיך, ועוד לשמר ולעשות על דרך אמרם זכרונם לברכה (אבות ד,ה) הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד על מנת לעשות וכו׳ עד כאן, הרי שמובחר הלמוד הוא לקים, והוא אמרו אם שמוע תשמע וגו׳ פרוש, שתשמע לשמר ולעשות.

ונתנך ה׳ עליון וגו׳. הנה האדון חלק יעודי הטובה כנגד קיום המצוות, כל אחד כפי מה שראוי לו. כללות המצוות הם שלשה הרשומים בפסוק ״אם שמוע תשמע״, והם: תלמוד תורה, ושמירת לא תעשה, וקיום מצוות עשה. כנגד תלמוד תורה יעד ברכה ״ונתנך ה׳ עליון ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך״, ופרוש הכתוב שזה יהיה כנגד שכר ״אם שמוע״ וגו׳ במה שגמר אומר ״כי תשמע בקול ה׳ אלהיך״, הרי שיעוד זה הוא כנגד שכר תלמוד תורה, והוא גם כן מכון אליו כי באמצעות התורה ישתנו למעלה מכל האמות שאינם בני תורה.

ואמר עוד ובאו עליך כל הברכות וגו׳, פרוש, נוסף על יעוד ״ונתנך ה׳ עליון״ עוד לו ברכות אלו בשכר תורה. ואמרו והשיגוך יתבאר על דרך אמרם זכרונם לברכה (ילקוט ראובני פרשת ויקרא) כי האדון אלהי ישראל מדותיו רחמים, על הדופק על רחמיו ימלא ה׳ משאלותיו להריק עליו טובה כאשר יחפץ, אלא שבהגעת הטוב ההוא למטה ישפטו סנהדרי מעלה אם ראוי, אם אינו ראוי לא יגיעו. לזה אמר ״והשיגוך״ הברכות, שזה הוא עקר ההבטחה שלא יתעכבו בבתי דינים שלמטה.

והנה תמצא שכל הברכות האמורות בענין הם מכונים כנגד שכר תלמוד תורה על זה הדרך, אמרו ברוך אתה בעיר וגו׳ על דרך אמרם זכרונם לברכה (עבודה זרה יט:) דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשלש בכתובים כל העוסק בתלמוד תורה נכסיו מצלחים.

ואמרו ברוך פרי בטנך, צא ולמד מעובד אדום הגתי אשר נכנס אצלו ארון התורה, מה עצמו פרי בטנו בזמן מועט, כאמרם זכרונם לברכה (ברכות סג:) שאשתו ושמנה כלותיו ילדו כאחד ששה בכרס אחד:

ואמרו ברוך אתה בבואך וגו׳, שתהיה יציאתו מן העולם בלא חטא וכו׳, (בבא מציעא קז.), וזה יהיה באמצעות תלמוד תורה שתגן עליו מהחטא:

ואמרו יתן ה׳ את אויביך וגו׳, על דרך אמרו (דברי הימים ב כ:כב) ״ובעת החלו ברנה נתן ה׳ מארבים על בני עמון והר שעיר וגו׳ וינגפו״, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות רבה פמ״ז) אין רנה אלא תורה.

ואמרו יצו ה׳ אתך את הברכה וגו׳, גם לא סדר ברכה זו למעלה עם הצלחות קניני הטובות כי שם מקומה ולא אחר מפלת אויב, בא להבטיח שלא יארע לו אשר יארע לבעל הנס אשר יתקנאו בו המקטרגים על שנעשה לו דבר חדש ושמשוהו עליונים וזה הפך הטבע, וצא ולמד ממעשה רבא (תענית כד:) שהוריד גשמים שלא בעתם וכדומה לזה. אשר על כן אמר סמוך למאמר יתן ה׳ את אויביך וגו׳ שזה הוא נס – יצו ה׳ אתך את הברכה, שלא ישלוט עין הרע בה. גם אמר וברכך בארץ וגו׳ פרוש שלא יאספו האמות עליכם לנקום נקמת הנגפים כמו שאמר יעקב לבניו במעשה שכם (בראשית לד:ל).

אם שמע תשמע בקול. תתבונן בדברי התורה שהוא קול לדקדק בם כמו שביארנו לעיל כ״ז ואמנם אם שמוע תשמע. משמע ללמוד בעצמו וללמד לאחרים שגם המה ידעו איך להבין בקול:

לשמור. תכלית הדיוק לא לפלפולה בעלמא אלא כדי לעשות מזה משנה שהיא הלכה ברורה. וכבר דרשו כ״פ בת״כ ובמס׳ קדושין דף ל״ז דשמירה היא משנה:

לעשות. ותכלית זה וזה הכל כדי לעשות:

ונתנך ה׳ אלהיך עליון. כבר ביאר לעיל כ״ו י״ט במה המה עליון על גויי הארץ:

והיה אם שמוע תשמע. כפל השמיעה להורות שישמע על דעת לחזור ולשמוע עד שתקטן בעיניו המדרגה שהגיע אליה וישתוקק לעלות ממדרגה למדרגה ע"ד שאמרו חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב. וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה':

בקול ה' כבר כתבנו שהשמיעה בקול ה' כולל ד' דברים וכיון כאן לכלם. א) להבין חפץ ה' במצותיו. ב) גם המצות שקשה על האדם לקיימם בשביל הטורח או חסרון כיס ישתדל לעשותם. ג) להכין ההכנות לעבודת ה'. ד) לשמוע אל נביא אמת שמצוה לשאול בנביאי אמת ולהיות בביתם. כמ"ש נביא אקים לך וגו' אליו תשמעון:

לשמור. זו מצות ל"ת ולעשות כל מצותיו לקיים כל מצות עשה ואמר לשמור ולעשות כל מצותיו ולא כל מצותיו לשמור ולעשות אותם. בכדי להסמיך מצותיו למצות עשה. שהעובד מאהבה יקיים גם מצות עשה רק בשביל מצות ה' כנ"ל. ולא יעלה במחשבתך אם כל היום תהגה רק ביראת ה' ולא יספיק לך לעסוק בעניני עצמך רק בהכרחיות בבית ובשדה ולא תוכל לחשוב בטובת האומה בכלל. וא"כ איך יהיו עניניך נגד הגוים אשר סביבותיכם הם יחשבו עליך רעה ואתה לא תדע ולזה אמר:

ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. והעליון אף אם הוא חלש אין לו לירא ממי שתחתיו אף אם יהיה גבור:

והיה אם שמוע תשמע וגו' עד והיה אם לא תשמע. דעתי בביאור הפרשה הזאת שמשה אדוננו ביאר בה הקדמה תוריית. והיא שהשכר האלהי יהיה לאחד משני אנשים. אם לשומעים דברי הש"י ומצותיו רוצה לומר השלמים באמונות ועם זה עושין מעשה המצות גם כן בכל לבבם ובכל נפשם וזאת היא המעלה העליונה כוללת המדרש והמעשה. והמין הב' הוא מהאנשים המאמינים התורה האלהית בשלמותה ושומעים למצותיה אבל מפאת מונעים שיש להם אם לאימת אויבים ויתר הסבות לא יקימו המצות המעשיות. והם עם המדרש ולא עם המעשה. והמדרגה הזאת היא למטה מהראשונה מאד. והנה באלה הברכות זכר בראשונה המעלה העליונה מהעובד כמו שזכרתי. באמרו והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וגו'. כי כלל בזה השמיעה שהיא האמונה והמעשה. ואמר לשמור לעשות שהשמירה היא כנגד מצות לא תעשה והעשייה היא כנגד מצות עשה. וכאלו יאמר כשתגיע אל מדרגת השלמות הכולל הזה שכרך הרבה מאד ועצום הוא. וזהו ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ. כי כמו שהעבודה היא היותר עליונה וכוללת מכל העבודות. כן השכר יהיה היותר כולל והיותר עליון שאפשר. ואחרי שזכר המדרגה העליונה הזאת מהעבודה והשכר המתיחס אליה זכר מיד אחרי זה המדרגה הב'. ועליה אמר ובאו אליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך. לא אמר לשמור ולעשות ולא לשון אחר מורה על מעשה המצות. כי היה המין הזה העבודה באמונות לבד מבלי המעשה. ואמר שבשכר זה עם היות שלא יהיה עליון על כל גויי הארץ כמו שזכר בשכר המדרגה העליונה הראשונה. הנה יבאו עליו הברכות אשר יזכור. ואמר ובאו עליך והשיגוך. להגיד שהם יבאו בעצמם וישיגום אף על פי שלא יבקשום. והטעם שמבלי עמל ויגיעה ישיגו הטובות ההם שהם ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. רוצה לומר אם שתהיה מהאנשים שעסקיהם בעיר כמו הסוחרים ובעלי אומניות תהיה ברוך ומושפע בכל אשר אתה עושה בעיר. ואם תכין בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך. אם בעבודת האדמה, ואם במרעה הצאן, גם ברוך תהיה ומושפע בשדה בכל תבואתך ובכל מרעך, ואחרי שזכר בכלל ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, פירש אותם, ויען וביען פרי הבני' ממוצע לאשר בעיר ולאשר בשדה, ולפי שהבנים עוזרים לאבותם אם לאומנותם בעיר ואם לעבודת האדמה ומרעה הצאן בשדה, לכן אמר ביניהם ברוך פרי בטנך להיותו כולל לעיר ולשדה, ופירש מיד ברכת השדה באמרו ופרי אדמתך ופרי בהמתך כי פרי אדמתך ירמוז לעבודת האדמה, ופרי בהמתך הוא מרעה הצאן והבקר כאמרו שגר אלפיך ועשתרות צאנך, ולפי שעובדי האדמה ורועי הצאן יצטרכו לרבוי הלחם למשרתים וכמו שאמר (קהלת ה׳:י׳) ברבות הטובה רבו אוכליה, ואמר ומי אוהב בהמון לא תבואה, לכן סמך לעבודת האדמה ולמרע' הצאן והבקר ברוך טנאך ומשארתך ר"ל שיהיה מושפע בכל אשר יש לו לאכול ויאכלו וישבעו, ולפי שהדרכים בחזקת סכנה הם אם מפאת לסטים ואם לחרב ביום וקרח בלילה, לכן סמך ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך ר"ל ברוך אתה בבאך מן השדה לעיר, וברוך אתה בצאתך מן העיר לשדה, והנה לא זכר באלה הברכות הרפואה והבריאו' ואורך החיים, אם לפי שנכללו באמרו ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך וגומר כי הנה בהיות המזונות מתברכות לא יחלה האדם הנזון בהם ואם שנכלל באמרו ברוך אתה בבואך וברוך בצאתך. כי חלוף המנהגים מן העיר לשדה ומן השדה לעיר מסבב החלאים כי גם כן באמרו והותירך י"י לטובה בפרי בטנך וגומר כי בזה מהבטחון והיעוד שימלטו מן הדבר והחלאים ולא יחלה בקיץ ובחורף בשדה ובעיר. ואמר עוד שאם יום או יומים יצאו אנשים בני בליעל לבוז את אשר לך בשדה הנה אז לא תהיה כעובדי האדמה הסובלים עול אנשי המלחמה ועוברי הדרכים אבל תוכל להלחם עמהם ולנצח אותם וזהו יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך וגו'. הנה בכל זה פירש הברכ' אשר תהי' אל אנשי השדה השומעים בקול ה':

אחר זה פיר' הברכה אשר תהיה לאנשים בעיר, ועל זה אמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך רצה לומר אם תהיה מהסוחרי' שסחורותיה' באסמיהם, יצו ה' אתך את הברכה, וכלל גם כן בזה שיתברך בכסף וזהב וסגלת מלכי' אשר לאנשי' בעיר, ואם תהיה בעל אומנות יברכך בכל מעשה ידיך, ואמ' בארץ אשר נתן ה' לך, כלומר שלא תצטרך ללכת מארץ אל ארץ אחרת לבקש הסחורה והאומנות כי בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך יבאו אליך, ושם יתן לך את הברכה והשפע' הטובות בהיותך שאנן ושקט בביתך ובארצך, הנה כלל בשכר הזה כל מיני הטובו' הגופיות מהבנים ומהקניני', ומהשובע, ומהבריאות והנצחון, והתשועה במלחמו' ולא זכר דבר מהשלמות הנפשיי, ובזה השלים שכר השומעים את דבר ה' ומשלימי' עצמם באמונות אף כי מפאת המעיקים המונעים לא יספיקו לקיום המצות ועשייתן, ולפי שבתחלת הברכות זכר המדרגה העליונה מהעובד והשכר המתיחס אליו באמרו ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ, ולא פירש באיזה דבר יהיה עליון אם בטובות המדומות או בנפשיות, ואם היה בדברים הגופיים כבר נזכר במדרגה השנית שכרה ומה הבדל יש ביניהם, ואם יהיה השכר בנפשיות האם יהיו האנשים פרושים סובלים הסגופים במיעוט אכילה ושתייה ועניני העולם או באיזה אופן יהיו, הנה לבאר זה אמר יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמור את מצות ה' אלדיך והלכת בדרכיו, ומדרגה הזאת היא הראשונה שזכר כי יקימך ה' לו לעם קדוש הוא פירוש ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ, כי הקדושה היא המעלה העליונה ולזה אמר כאשר נשבע לך, והשבועה היא מה שאמר בתחלת הברכות ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ, ולכן אמר בזה כי תשמור את מצות ה' אלהיך והלכת בדרכיו, שכולל העבודה והאמונות ועם זה המעשה גם כן שהוא הנרמז בו בוהלכת בדרכיו, וביאר שהמעלה שזכר שיתנהו הש"י עליון על כל גויי הארץ הוא שיקיימהו לו לעם קדוש מיוחד להנהגתו והשפעתו ודבק דבוק נפשיי עד שיראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו וייראו ממנו וישתעבדו באמר' שאלדים קרובים אליה'. ואמר עוד שלא יחשבו להיותם עם קדוש שלא ישתמשו בתענוגים הגופיים כלל, ולכן אמר והותירך ה' בפרי בטנך ופרי אדמתך, שהם הברכות הגופיות אשר זכר ולא די שלא יאסור עליך הדברים האלה אבל ישפיע עליך להיותך עם קדוש רבוי מופלג מהטובות, וזהו אמרו יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וגו' וזהו המתיחס לשדה, ולברך את כל מעשה ידיך והלוית גוים רבים והוא המתיחס לבעלי התורה והאומנות, ואמר ואתה לא תלוה להגיד שיהיה עשרם כל כך שהסחורות אשר יקחו מהזרים המביאים אותם לארצותם יקחו אותם בכסף מלא במעות בעין, כי אז יקנו בזול, וכאשר ימכרו את סחורותיהם לנכרים יהיה בדרך הלואה לפרוע המעות לזמן ארוך כדי להרבות במחיריהם לכן אמר והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה, וביאר עוד שעם היותו עם קדוש כמו שיותיר לו הקב"ה בני חיי ומזוני, ככה יזכה גם כן לכבוד ומעלה, ועליו אמר ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, רוצה לומר שלא יהיו טובותיה' והצלחותיה' כאות' הנמשכות מפאת המערכה שפעמים אחרי היות האדם עולה בהם מעלו' ישוב וירד מטה מטה ולא כן יהיו טובותיהם כי להיותם מפאת ההשגחה יהיו תמיד למעלה ולא ירדו למט' הנה אם כן זכר אדון הנביאים בכאן ביאור היותו עליון לכל גויי הארץ שהוא בשלמות הנפשיי בעצם וראשונה ובגופיי בשלמות גדול. ונתן הסבה למה ישתלם בשתי השלמיות גופיי ונפשיי ואמר כי תשמע אל מצות ה' אלהיך לשמור לעשות את כל המצות וגומר, רוצה לומר כי כמו שהעבודה היתה נפשיית באמונות וגופנית במעשיות כך השכר יהיה נפשיי בדבוק האלדי וגופני בכל מיני הטובות שזכר מדה כנגד מדה:

ואמנם במה שאמר עוד ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם וגו'. בא להתיר ספק אחד אפשר שיסופק בו והוא איך יגיע שכר רב לשומר המצות ויודעם מבלתי שיעשה ויקיימם, כי אולי לא ימנע מעשותו כי אם להיותו עובד עכו"ם ולא ירצה לעבוד את הש"י. האם ירצה לזכותו בשכר בהיות הדבר כן, הנה להשיב לזה אמר כמבאר ולא תסור מן הדבר, רוצה לו' מה שאמרתי לך שיהיה שכר טוב לשומע המצות אף על פי שלא יעשם הוא בתנאי שלא ימנע ולא יסור מהם אפילו כחוט השערה והוא אמרו ימין ושמאל להיותו עובד אלהים אחרים שאם יהיה כן לא יהיה די שלא יקבל שכר אבל גם יקבל עונשים רבים כמו שיתבאר בפרשה הנמשכת, ולכן הזהיר ולא תסור מכל הדברים ללכת אחרי אלהים אחרים שאם תעשה כן לא תזכה לשכר כלל כי אם לעונש, ואפשר עוד לפרש שהפסוק הזה הוא נמשך ומחובר לפרש' הנמשכת, והיא התחלת התוכחות יאמר הנה כל זה שיעדתי מהברכות הוא לשומע בקול ה' ועושה מצותיו, אך השמר לך ושמור נפשך מאד פן תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם, כי כאשר תעשה זה ולא תשמע בקול ה' אלהיך וגו' יבאו עליך כל הקללות האלה וכמו שיזכור, הנה התבארו כל פסוקי הברכות על בוריים, והותרו הספקות י"ד וט"ו וי"ז: