דברים כז, ט

הסכת. כתרגומו:

היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת עמו בברית:

וּמַלִיל מֹשֶׁה וְכָהֲנַיָא לֵוָאֵי לְכָל יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר אֲצֵית וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל יוֹמָא הָדֵין הֲוֵיתָא לְעַמָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ

וּמַלֵיל משֶׁה וְכַהֲנַיָא בְּנֵי לֵוִי עִם כָּל עַמָא לְמֵימָר צַיְיתוּ וּשְׁמָעוּ יִשְרָאֵל יוֹמָנָא הָדֵין אִתְבְּחַרְתּוּן לְמֶהֱוֵי עַמָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן

וידבר משה והכהנים הלוי. כאשר כתוב וזקני ישראל והעיקר משה:

הסכת. פירושו לפי מקומו כי אין ריע לו:

היום הזה נהיית לעם. שיכרות עמך ברית:

וידבר משה והכהנים הלוים. שתף עמו הכהנים להזהיר על העיון בתורה בהיות מוטל על הכהנים ללמד דעת את העם כאמרו יורו משפטיך ליעקב:

הסכת. צייר במחשבתך כמו את סכות מלככם:

ושמע. והתבונן:

היום הזה נהיית לעם אחרי שאתה מקבל עליך שבועת התורה.

הסכת ושמע ישראל. אמר משה עשו כתות והטו לבבכם לשמוע ד"ת:

והכהנים הלוים. היינו גדולי תורה כמש״כ כ״פ. וכבר נתבאר לעיל דמשום הכי דיבר כאן משה יחד עם הכהנים משום שהכהנים דברו אח״כ דברים הללו בהר עיבל:

אל כל ישראל. הם גדולי וחכמי האומה:

הסכת ושמע ישראל. התבונן היטב במה שנצטוינו לכתוב על האבנים בשבעים לשון בשביל אוה״ע. אשר היום הזה נהיית לעם לה׳ אלהיך. משמעות עם מובן כ״פ אנשי חיל נושאי המלוכה כמש״כ בס׳ בראשית מ״א מ׳ ובס׳ שמות א׳ ט׳ ובכל מקום מתפרש לפי הענין. וכן כאן משמעו שנהיו בזה הברית לאנשי חילו של הקב״ה להכיר מלכותו ית׳ לכל העולם לאמר ביחוד לישראל. כי רק גדולי ישראל וחכמי התורה המה מאירים לכל אדם ככוכבי השמים כמש״כ בס׳ בראשית כ״ב י״ז. והיינו דאיתא במס׳ ב״מ דל״ג ב׳ והגד לעמי וגו׳ אלו ת״ח כו׳. ומש״ה במס׳ ברכות ד״ס ב׳ פירשו מקרא זה ביחוד בת״ח ודרשו הס ואח״כ כתת ומבאר עוד

וידבר משה. והכהנים הלוים וגו' להבנת הפרשה נקדים ההבדל שבין ברית הר חורב שהוא מעמד הר סיני ובין ברית ערבות מואב. והוא כי במעמד הר סיני לא היה ההתעוררות מצד בני ישראל לקבל התורה אלא מצד ה' ששלח את משה להגיד להם דברים טובים כמו שבא בארך בפ' יתרו וה' נראה להם בהר סיני בקולות וברקים וענן כבד שתהיה נשרשת בהם היראה כמ"ש ויאמר משה וגו' ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ולכן אמרו רק כל אשר דבר ה' נעשה כדרך העושה מיראה שיאמר שיעשה ככל אשר יצווה ולא אמרו נשמע כי העושה מיראה אינו רוצה להבין כלל תכלית המעשה, רק אחרי ששמעו עשרת הדברים והמשפטים שבפ' משפטים ואחרי שקרא משה באזני העם את ספר הברית אז אמרו נעשה ונשמע שבתחלה יעשו מפני היראה וגם ישמעו ויראו להבין טעם הדברים והתחילו גם מצדם להתעורר להתקרב לתורת ה'. אבל ברית ערבות מואב שהיה אחרי שאמר משה כל דברי התורה שכתבנו לעיל שנתלהבה נפשם להתדבק בה' וקבלו על נפשם בחשק נפלא לקבל כל התורה וע"י התעוררותם הבטיחם ה' כל הדברים שהבטיח להם מקודם בהר סיני ולכן אצלם תהיה השמיעה קודם המעשה שהשמיעה היא ההבנה. שכן דרך העושה מאהבה כשישמע צווי מאוהבו הוא משתדל לדעת תכלית חפץ אוהבו המצוה ומה תועלת ימצא במעשה הזה למען יוכל למלאות כל חפץ אוהבו לא למען דעת אם יש טעם לחפץ הזה יעשה ואם לא יעשה. ובזה יבואר הפרשה וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר כאשר יבואר להלן כי עד עתה היו במדרגת בנים לה', ועתה נעשו במדרגת עם ה' וה' מלכם. ודרך המלך כשיצוה מה לעמו יצרף עמו גם מנבחרי העם. ולזה צריך עתה הכהנים והלוים שהמה הנבחרים לעמוד לפני ה' בעניני הקדושה. הסכת ושמע ישראל שתשמע ותבין. כדרך העובד מאהבה. היום הזה שסיים משה משנה התורה. נהיית לעם לה' אלהיך בעצמך קבלת עול מלכותו באהבה ודבקות כנ"ל שע"י משנה התורה נכנסו לברית ערבות מואב:

ג פי' מדכתיב נהיית לעם לה' אלהיך ולא כתיב תהיה משמע שעל הברית הקודם קמיירי ומדכתיב היום הזה למדנו שרמז להם שבכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת כו' הרא"ם ול"נ דמהיום הזה דייק כמו גבי היום הזה ה' אלהיך מצוך דאין לו' כמשמעו שהרי באותו היום קבלו עליהם הברכות והקללות האמורות הר גריזים ובהר עיבל. דאי מש"ה נאמר היום הזה א"כ ה"ל להקדים ולומר ויצו משה את העם וגומר שהוא פרשת הקללות ואחר כך ה"ל למנקט פרשת היום הזה דאין שייך לומר הכא אין מוקדם ומאוחר בתורה כיון דהוא עיקר הטעם לפי שנאמר היום הזה: