דברים כה, ב

והפילו השפט. מלמד שאין מלקין אותו לא עומד ולא יושב אלא מטה:

לפניו כדי רשעתו. ולאחריו כדי שתים מכאן אמרו, מלקין אותו שתי ידות מלאחריו ושליש מלפניו:

במספר. ואינו נקוד במספר, למד שהוא דבוק, לומר במספר ארבעים ולא ארבעים שלמים, אלא מנין שהוא סוכם ומשלים לארבעים, והן ארבעים חסר אחת:

וִיהֵי אִם בַּר חַיָבָא לְאַלְקָאָה חַיָבָא וְיִרְמִנֵהּ דַיָנָא וְיַלְקִנֵהּ קֳדָמוֹהִי כְּמִסַת חוֹבְתֵהּ בְּמִנְיָן

וִיהֵי אִין מִתְחַיֵּיב לְמִלְקֵי חַיָּיבָא וְיִרְבְּעִינֵיהּ דַּיָינָא וְיַלְקִינֵיהּ קֳדָמוֹי כְּמֵיסַת חִיּוּבֵיהּ בְּדִינֵיהּ

וְיֶהֱוֵי אִין צָרִיךְ חַיָּיבָא לְמִילְקֵי וְיִרְבְּעֵי יָתֵיהּ דַּיָּנָא וְיִמְחֵי יָתֵיהּ קֳדָמוֹי כְּמֵיסַת חוֹבָתֵיהּ בְּמִנְיָן:

בן הכות. בחיר״ק כמו בן נון (ס״א בן) יקה והטעם כמו בן בליעל. וכן שבן לילה היה. והוא חייב. להכותו לפי דעתי שהכה חברו:

והפילו השופט. בציווי וכן והכהו והעד לפניו:

כדי רשעתו במספר. המכות. היה נראה לנו שיש עון שיוכה עליו עשר גם עשרים ופחות ויותר והעד כדי רשעתו רק לא יוסיף על ארבעים לולי דברי הקבלה והוא לבדו האמת וי״א כי טעם רשעתו במכות גדולות או קטנות וכלם במספר ארבעים:

והפילו השופט. ימתחנו על העמוד:

והיה אם בן הכות הרשע בן הוא ל' בינה לומר לך שצריך שיכה בענין האמוד שאומדין אותו כמה מכות ראוי לקבל ושיכו אותו מכות הראויות להשתלש. וכן דברי אגור בן יקה שאגר הבינה והקיאה וכן יהושע בן נון שהיה מלא חכמה ובינה:

והפילו השופט והפילו בגימ' כפול שצריך שתהיה הרצועה כפולה:

כדי ב' במס' הכא ואידך והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו שנגאל ונפטר:

כדי רשעתו במספר. אות הבי"ת נקודה בשבא וסמך לו ארבעים כלומר במספר ארבעים, ולא ארבעים ממש אלא מספר הסמוך לארבעים והן ל"ט, וא"כ כשאמר במספר ארבעים כאלו אמר ל"ט. וטעם המספר הזה של ל"ט למלקות לפי שהמת צריך תחיה, וזה שחטא ועבר על מצות אדוניו נתחייב מיתה וחל על נפשו עונש כרת, כי בזה יחיה וישוב לו טל של תחיה כאותם החיים שהנפש מעותדת להן, וזהו שאמרו במסכת מגילה כל חייבי כריתות שלקו נפטרין מידי כריתתן. בארו לנו בזה כי ל"ט של מלקות הוא כפרת כרת, וישוב לו טל של תחיה כי תזכה נפשו ותשוב לשרשה. ועוד טעם אחר, כי חיוב המלקות בב"ד של מטה אינו אלא מבן י"ג שנה ולמעלה, והמכות הן משולשות, ושלשה פעמים י"ג הם ט"ל, וכן המלקות בב"ד של מעלה אינו אלא מבן עשרים ולמעלה, על כן הוא ששים, שלשה פעמים עשרים הרי ששים, וזהו אתיוהו לאליהו ומחיוהו שתין פולסי דנורא. ומה שמזכירין רז"ל בכל מקום מלקות ארבעים ואינן אלא ט"ל, ולא אמרו לוקה ארבעים חסר אחת כמו שאמרו בענין שבת אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, הלכו אחר לשון הכתוב שאמר ארבעים יכנו, אף על פי שמלת במספר הסמוכה לארבעים תורה שאין כונת הכתוב ארבעים ממש. וטעם כדי רשעתו, שנותנין לו המכות גדולות או קטנות כפי רשעו וכלן במספר ארבעים.

בן הכות בן מלקות כמו בן מות ובן זה כמו יהושע בן נון אגור בן יקה.

והכהו לפניו לשופט קאי וכן אמרו רבותינו.

כדי רשעתו לפי רשעתו שהרשע יכנו מכות גדולות או קטנות וכולן במספר הקצוב.

אם בן הכות וגו׳. אמר בן בחיריק, רמז שצריך להתבונן בו לדעת אם יכול לסבול הארבעים, אבל אם אמדוהו לפחות מכן אינו לוקה אלא לפי מה שאמדוהו (מכות כב:).

במספר, ארבעים יכנו. מלקין אותו שתי ידות מלאחריו ואחת מלפניו (מכות כג) כי כל חוטא פונה עורף אל השכינה ועושה עין של מעלה כאילו אינו רואה, ויש לך חוטא שמעיז פניו נגד ה' כמ"ש (משלי כא כט) העז איש רשע בפניו. וכשם שהחמירה תורה בגנב יותר מבגזלן והוטל עליו הכפל לפי שמכחיש עין של מעלה ואינו משוה עבד לקונו משא"כ בגזלן (ב"ק עט:), כך הוטל עליו הכפל ללקות פי שנים מאחוריו וחלק א' מלפניו כי בכל חטא יש לספק אם העז בפניו או אם פנה עורף אל ה' ואז חטאו כפול.

וי"א אחד לפניו, שהיה לו לזכור אחת לפניו, כי בא מטיפה סרוחה ושתים מאחוריו, שהיה לו לזכור כי הוא הולך למקום רמה, ולזכור לפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון והם לאחוריו, ונכון הוא.

וטעם למספר ל"ט, לפי שכפר באחד העולה למספר י"ג ובתורה שנדרשת בי"ג מדות ומרד ביצר טוב הבא אחר י"ג שנה וכל חוטא נכנס בו רוח שטות והוא נעדר מן הבינה הבאה למ' שנה, לכך נאמר והיה אם בן אם נחקור את הבינה הבאה בשנת מ' והוא דומה כאילו לא הגיע לשנת מ' בזאת תדע כי ראוי להלקותו במספר שאינו ארבעים ממש אלא סמוך למספר זה כי לא עם בינות הוא.

והיה אם בן הכות הרשע. אם יבינו שראוי הרשע להכותו על הריב כגון שהרים יד על חברו והכהו בפחות מש״פ או שראו ב״ד לצורך השעה שראוי ללקות בשביל הריב וכדתניא בספרי מי גרם לזה ללקות הוי אומר זו מריבה היינו שגורם להביא דברים שלוקין עליהם כמו שתקנו חז״ל ללקות להקורא חבירו ממזר וכדומה ע״ז הזהיר הכתוב והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר. לא יהא הפקר לשוטרים להכות כמו שחפצים אלא יהא כדי רשעתו. לפי ערך הרשעות ובמספר מצומצם:

והיה אם בן הכות הרשע, שעיינו בהל"ת שעשה ויש בו מלקות:

והפילו, אין לפרש כפשוטו שיפילו לארץ כדרך הנופלים ויהיה מושכב, א) משום שנלמד להלן שילקהו שליש מלפניו ושני שליש מלאחריו שא"א כשהוא שוכב, ב) כי שרש נפל יורה רק שהתנועע ממקומו וע"פ רוב יאמר על המקום ששם נפל כמו נופל בשדה ועוד הרבה (ובזה יתיישב מה שותפול מעל הגמל (בראשית כד סד) תרגם אונקלוס ואתרכינת מעל גמלא, מפני שלא נזכר להיכן נפלה, וע"י נס לא נפלה לארץ או שהעבדים הקימוה) וכן כאן דכתיב והפילו ולא אמר להיכן פי' שינענעוהו ממצבו הראשון וזה שאמרו לא עומד ולא יושב (וכ"ש לא שוכב גם מפני טעם הא') אלא מוטה:

השופט והכהו לא שהשופט בעצמו יפילו ויכהו שא"כ לא היה לומר לפניו שאם הוא המכה מוכרח שיהיה לפניו, ואף שחז"ל אמרו שלפניו קאי על המוכה שיכהו שליש מלפניו ושני שליש מלאחריו, אבל א"כ הי"ל לכתוב מלפניו ולא לפניו, ע"כ שרק ע"פ צוויו נעשה ולכן יקרא שהוא המפיל והמכה כאשר נתבאר לעיל גבי כי תקצור:

לפניו, קאי על השופט שתהיה ההכאה בפניו שיהיה באותו מעמד ולא כדיני נפשות שא"צ להיות בשעה שימיתוהו, מפני ששם אחת דתו להמיתו ורק אולי ימצא לו זכות מוסרים עמו שני ת"ח אם יראו שיש ממש בדבריו יחזירוהו, אבל המלקות יש בו הרבה פרטים שהדיינים צריכים בעצמן לראות שלא יכהו המכה יותר מכחו וגם לא בפחות מכחו, וגם שאם יתקלקל ברעי יהיה נפטר. גם אם תפסק הרצועה או שיראו בו חשש סכנה יפסקו המכות כי התורה לא צותה רק להכותו ולא להמיתו, אבל היה לכתוב והפילו השופט לפניו והכהו שיהיה סמוך לפניו אל השופט, ומדסמיך לפניו לוהכהו שמדבר גם על המוכה למדו שקאי גם על המוכה שיכהו שליש מלפניו (ויתכן שחז"ל ידעו מבנה האדם שאם יוכה במק"א לא יסבול הל"ט מכות, א) שהמכות יהיו תכופות זו אחר זו ולא יוכל השיב רוחו, ב) שיתהוה שם קבוצת הדם ויבא לדלקת, ואף אם תחלק המכות בג' מקומות מלאחוריו, יעשה תנועה חזקה את הדם לצד פניו, לכן בהכרח שיכהו גם מלפניו להחזיר מרוצת הדם לאחריו, ומפני שמלפניו עצמות הצלעות אינם שלמים כמלאחריו לכן אמר שליש מלפניו ושני שלישים מלאחריו):

כדי רשעתו, כדי הוא משרש די, ופירושו שההכאה תהיה די לרשעתו, ובכ"מ שיאמר די ולא אמר והותר פי' ולא יותר כמו דבש מצאת אכול דיך:

במספר, יש הבדל בין מנה לספר. מנה יורה על המונה לדעת מה שיש לו או מה שהוא נותן ואז ידקדק אף באחת, ומספר הוראתו סכום ואז לא ידוקדק באחת, וביותר יבא על מי שרוצה לעשות דבר בסכום ידוע ויש שהסכום מתחלק עוד לסכומים קטנים ומכולם יהיה סכום אחד כמו וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים (ויקרא כה ח') וספרתם לכם וגו' שבע שבתות (שם כג טו) (ומה שנאמר (שם טו כח) וספרה לה שבעת ימים שלפ"ז היה לומר ותמנה לה שבעת ימים, אבל גם שם כל שבעת הימים הם סכום אחד שאם תראה בהם תסתור הכל) וכן מונה מספר לכוכבים פי' שיש להכוכבים כמה מספרים שהם סכומים גדולים והשי"ת מונה המספרים, ומספר שמות הנזכר כמה פעמים בסדר במדבר, פירושו שהיו יודעים בכל בית אב כמה יש משם ראובן וכמה משמעון וכדומה, ובכל א' מהשמות ידעו גם שמות אבותם, וכשהיו צריכים לאחד עי"ז היו מוצאים אותו, וזה שאמר לבית אבותם במספר שמות (ובזה יובן מ"ש (הושע ב' א') והיה מספר ב"י ומסיים ולא יספר, וכפי שכתבנו שמספר הוא סכום כך היא המליצה שבאיזה סכום יסכמו ב"י, ומסיים שידובר הסכום שלהם באלה הדברים כחול הים אשר לא ימד ולא יספר) וא"כ במספר הנאמר כאן הוא סכום, ובזה סמכו חז"ל שהמלקות יהיו משולשים שלשה פעמים י"ג שהם ל"ט, ואם אמדוהו שלא יוכלו להכותו רק כ' לא היה לוקה רק י"ח ג' פעמים וי"ו, וגם מקום ההכאות נחלק לג' מקומות שליש מלפניו ושני שלישים מלאחריו, היינו שליש בכל צד מכתפיו וגם כולם הם סכום א' לכמה פרטי דינים, ומדלא אמר מספר רק במספר נלמד שבא גם על המנין הפשוט, א' פן יתן לו א' יתרה, ב' שדרך כל מונה למנות במתינות והמכה לא יכה עד שישמע מהמונה, ועי"ז יהיה להמוכה ריוח מעט להשיב רוחו אליו, ויש שכתבו כי אחרי שהמכה ישים מעינו במספר המכות פן יטעה ויוסיף אחת ויתחייב גם הוא מלקות ועי"ז יחלש מעט כחו וירוח מה להמוכה, ונמצא שבמספר י"ל ב' הוראות, א' שימנה, ב' שיהיה בסכום. ואם במספר הוראתו על המנין ודרך המונה להתחיל מא' ב' כסדר וא"כ עד כמה יהיה מונה. ואמר הכתוב:

ד הרי ג' רשעיות אחת מלפניו כלומר שליש מלפניו וב' ידות מאחוריו. וי"מ כדי רשעתו היינו י"ג מכות משום דבן י"ג בר עונשין הוא ולפניו ר"ל כנגד לבו ולאחוריו על גבו דאותן ב' חלקים קנס הוא:

ה ר"ל בפת"ח תחת הבי"ת:

ו כלומר שצריך למנות ולהזכיר במנין מ'חסר אחת ולא שיאמר ל"ט אלא יאמר מ' חסר אחת והטעם כדי שלא ישכח וילקה אותו עוד מכה א' ויעבור על פן יוסיף וגו' מ"ה הוא מזכיר מ' חסר אחת כדי שיזכור ובזה נמי ניחא שמזכיר בקרא מ' ולא ל"ט: