דברים כה, יד

לא יהיה לך. אם עשית כן, לא יהיה לך כלום:

לָא יְהֵי לָךְ בְּבֵיתָךְ מְכִילָא וּמְכִילָא רַבְּתָא וּזְעֶרְתָּא

לָא יֶהֱוֵי לְכוֹן בְּבָתֵּיכוֹן מְכִילַן דִּנְכִיל מְכִילַן רַבְרְבִין לְמֶהֱוֵי זַבִּין בְּהוֹן וּמְכִילַן זְעִירִין לְמֶהֱוֵי מְזַבִּין בְּהוֹן

לָא יֶהֱוֵי לְכוֹן בְּבָתֵּיכוֹן מְכִילָן וּמְכִילָן מְכִילָא רַבָּא לְמֶהֱוֵי זַבָּן בְּהוֹן וּמְכִילָא זְעֵירָא לְמֶהֱוֵי מְזַבֵּן בְּהוֹן:

לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה. אחר שהזכיר דרכי השראת שכינה בישראל הזהיר שלא בלבד שנא האל את עוות הדין אבל ישנא ג"כ המחזיק בכלים מוכנים לעשות עול ושצריך להרחיק אותם הכלים פן תגעל נפשו אותנו כאמרו כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה:

[קסג] לא יהיה לך בביתך יתפרש כדלעיל, והזהיר באבן ובאיפה מפני שיש באיפה מה שאין באבן כי האיפה הוא בביתו ויבא לידי טעות ע"י בני הבית משא"כ באבן שמדבר ממשקלי כסף וזהב מה שנותנים בכיס והוא תחת ידו, ויש באבן מה שאין באיפה שבאבן אין הכל בקיאין בהם אבל באיפה הכל בקיאין ולא יוכל לבא לידי טעות לכן הזהיר בשניהם:

ד דאל"כ לך ל"ל לא יהיה בכיסך אבן ואבן מיבעי ליה ויהיה פי' הקרא הכי לא יהיה לך כלומר אם יהיה בכיסך אבן ואבן אז לא יהיה לך מפני שא"א לומר אם אתה עושה כן כו' אלא לאחר שתפרש הבנת גדולה וקטנה פירש תחלה גדולה וקטנה ואח"כ לא יהיה לך שלא ע"ד המקרא:

ה ר"ל וכי אסור להיות אבנים בביתו ומתרץ משקלות ששוקלין בהן דומיא דאיפה שהוא שם מדה ה"ה באבנים: