דברים כד, ח

השמר בנגע הצרעת. שלא תתלוש סימני טמאה, ולא תקוץ את הבהרת:

ככל אשר יורו אתכם. אם להסגיר אם להחליט אם לטהר:

אִסְתַּמַר בְּמַכְתַּשׁ סְגִירוּ לְמִטַּר לַחֲדָא וּלְמֶעְבָּד כְּכֹל דִי יַלְפוּן יָתְכוֹן כָּהֲנַיָא לֵוָאֵי כְּמָא דִי פַקֶדְתִּנוּן תִּטְרוּן לְמֶעְבָּד

אִסְתַּמָּרוּ דְלָא לְמִקְטוֹעַ בִּישְרָא דְבֵיהּ בַּהֲקֵי אֱלָהֵן לְמִנְטוֹר לַחֲדָא לְמֶעֱבַד בֵּינֵי מַכְתַּשׁ צוּרְעָתָא לְמַכְתַּשׁ נוּתְקָא בֵּינֵי מְסָאָבָא לְבֵינֵי דַכְיָא הֵי כְּכָל מַה דְּיַלְפוּן יַתְכוֹן כַּהֲנַיָא דְּמִילְשֵׁבַט לֵוִי הֵיכְמָא דְפַקֵידְתִּינוּן תִּנְטְרוּן לְמֶעֱבַד

השמר בנגע הצרעת גם זו מצוה מבוארת יוסיף לאו בקוצץ בהרתו או גם בנמנע מהראות נגעו לכהן ובדין הנגעים עצמם לא הזכיר כאן אלא הזהיר בכאן רק ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתים לפי שהכהנים זריזים הם ודי להם במה שצוה אותם כמו שפירשתי כבר (בתחלת הספר):

הכהנים הלוים. שהם מבני לוי:

השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות - שאפילו הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגר שבעת הימים וישלחוהו ובדד ישב.

ככל אשר יורו אתכם - שהרי - תזכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים - שאף על פי שהיתה נביאה ואחות משה לא חלקו לה כבוד אלא תסגר שבעת ימים.

השמר בנגע הצרעת. הוצרך לכפול אזהרה זו לפי שהיא מכה משתלח' בכל אדם אפילו במלכים כדאשכחן בעוזיהו מלך יהודה שנצטרע ובושה גדולה היא לכך צריך לומר שאפילו נצטרע המלך צריך להרחיקו ולעשות לו ככל אשר יורו הכהנים ולכך נמי סמך לכאן זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים שהיתה אחות המלך ואחות כהן גדול ואפ"ה הרחיקוה והסגירוה כשאר המצורעים:

השמר בנגע הצרעת. יזהיר שלא יקצץ אדם סימני בהרת, אבל מילה בצרעת אם היתה צרעת בערלה מלין אותו ואין חוששים, וכן אמרו ז"ל אתי עשה דמילה ודחי לאו דצרעת.

השמר בנגע הצרעת שלא תהדר פני גדול לפטור מלשלחו חוץ לשלש מחנות שהרי זכור את אשר עשה ה׳ אלוקיך למרים שהיתה אחות למלך וכהן גדול ואעפ״כ נסגרה חוץ למחנה שבעת ימים.

השמר בנגע הצרעת לשמור מאד. לפי' הוצרך לכפול האזהרה לפי שהמכה הזאת משתלחת בכל אדם אפילו במלכים כדאשכחן גבי עוזיהו מלך יהודה שנצטרע ובושה גדולה היא לו לכך צ"ל דאפי' המלך שצריך להרחיקו ולעשות לו ככל אשר יורו הכהנים אתכם כדכתיב והובא אל הכהן או אל א' מבניו הכהנים ולכן סמך לכאן זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים שהיא אחות מלך ואחות כ"ג ואפ"ה הרחיקוה והסגירוה:

השמר בנגע וגו׳ זכור וגו׳. לדבריהם זכרונם לברכה (שבת קלב:) שאמרו שבא להזהיר לבל יקוץ בהרתו, נתכון בהסמכת זכור את אשר עשה ה׳ למרים להודיע שרש שממנו יהיה הנגע ואותו יצו ה׳ לקץ ורפא.

השמר בנגע הצרעת. סתם נגע אינו אלא עפ״י סימני טומאה דוקא כמש״כ בפ׳ נגעים:

לשמור מאד. היינו שלא יקצץ הבהרת:

ולעשות. שיבא לכהן ולא יסתיר הדבר:

ככל אשר יורו אתכם. אחר שיבא לכהן:

כאשר צויתם. ולא כתיב כאשר צויתיך כמו לעיל גבי שחיטה אלא משום דתנן שלהי פ״א דחגיגה דנגעים מקרא מרובה והלכות מועטות. וא״כ לא בא הקבלה ע״י משה כל הנצרך אלא בבוא מעשה לידי כהן הוא מדקדק בקראי והיינו מה שכתב הראב״ד בת״כ פ׳ מצורע שכהן שבא אליו צרעת מראה לכל כהנים שבעירו ומלמדם איך להורות שהוא משום שאין בזה קבלות ומשניות כפי ההכרח ובשעת מעשה יש לדקדק ולהורות והכח ניתן לכהן או לחכם שבדור והוא יאמר לכהן. מש״ה כתיב כאשר צויתם שיהיה אז הערה בד״ק לדקדק בקראי ולהורות למעשה וכיב״ז להלן ל״א י״ד ע״ש:

הכהנים הלוים. היינו ת״ח כמו שביארנו לעיל י׳ ט׳ דודאי יותר טוב וראוי שיהא הכהן הרואה בעצמו חכם משילך אצל ע״ה ויאמר כדבר חכם שבישראל:

[קמ] השמר בננע הצרעת. הרשב"ם ואחריו נמשכו כל הפשטנים לפרש שצוה ה' לעשות בהצרוע כדין שיסגר וישב מחוץ למחנה. ולא ישאו לו פנים אפי' הוא מלך כנודע מעוזיהו המלך, וזה שהסמיך לפ' זו זכירת מרים שאף שהיתה אחות משה ואהרן והעם היו נחפזים ללכת, ועכ"ז נסגרה שבעת ימים והעם לא נסע, ויש להתפלא מאין הוציאו כמה אזהרות ודינים כמבואר בספרי, אבל אחר העיון לא יתכן כדברי הפשטנים מפני ג' דברים, א' שא"כ היה נאמר השמר בהצרוע ומדאמר בנגע משמעו שהצווי על הצרוע שישמור בהצרעת, ב' שהסגר מרים לא בשביל הצרעת היתה כי צרעתה היה גדול כ"כ עד שאלו לא נרפאת מיד היתה מתה כדכתיב אל נא תהי כמת וכאשר משה התפלל עליה תיכף נתרפאה, וההסגר היה מטעם הנאמר שם ואביה ירק וגו' שהיה רק כדרך נזיפה, ג' אם אשר עשה יורה על ההסגר הי"ל לומר אשר צוה ה' לעשות למרים, כי העונש אשר לא יבא ע"י מעשה אדם יקרא שה' עשה, כמו אשר עשה לפרעה, אבל ההסגר הנעשה ע"י בנ"א לא שייך לומר אשר עשה רק אשר צוה ה', לכן בהכרח שזכירת מרים יורה על הצרעת בעצמו, שהיה ע"י שדברה במשה לה"ר, ובהכרח שהוא אזהרה על הנהגת המצורע, ואין לומר שהכל הוא אזהרה א' שיעשה ע"פ הכהנים, לא היה להאריך כ"כ, וגם דלא אמר לשמור לעשות רק ולעשות משמע שהשמירה דבר בפ"ע והעשיה דבר בפ"ע, ולכן יתפרש השמר בנגע הצרעת הוא אזהרה כוללת לכל הענין ואח"כ פרט הכתוב א' לשמור מאד ב' שיעשה ככל אשר יורו הכהנים, ומוכרח שיש בזה לאו ועשה. וכל השמר הוא לאו, וכ"מ שיבא לאו ועשה בדבר אחד, הלאו הוא שלא יעשה מעשה שיתבטל עי"ז העשה. כמו לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם, שאם לקח ה"ה מבטל את העשה, וכן כאן העשה הוא שיעשה בהצרעת ככל אשר יורו אותו הכהנים אם להסגר או להחלט, והלאו בזה שלא יעשה דבר שלא יוכלו הכהנים להורות כדין ע"י שיקוץ הבהרת או שיתלוש את סימני הטומאה, ודריש בנגע זה שער לבן דבנגע משמע בתוך הנגע כדכתיב (ויקרא י״ג:ג׳) ושער בנגע. והצרעת שהוא מיותר נדרש בפ"ע וקאי השמר גם על הצרעת, והוא כמו שהיה כתוב השמר בהנגע השמר בהצרעת וקאי על גוף הצרעת אם קצצה כולה, ומדאמר הצרעת בה' הידיעה דריש על המחיה שנאמר בה צרעת נושנת היא, ומ"ש מקצתם מנין פי' אם לא תלש כל שעור סימני הטומאה כי השערות י"ל שעור שתים. והמחיה בכעדשה, ולא תלש רק שערה אחת או פחות מכעדשה (וע' שבת (צד ע"ב) שיש פלוגתא ר"מ ור"ש אם רק כשעי"ז נתמעט מכשעור שלא היו רק ב' שערות ותלש א', או אף שצמצם השעור שהיו ג' ותלש א' ולא נשאר רק שעור מצומצם). ומ"ש אין לי אלא מתוך החלט, פי' מדכתיב בנגע הצרעת, וע' בפ' תזריע דבכ"מ דכתיב נגע צרעת הוא טמא באין הסגר. ומ"ש ולעשות כו' עושה אתה כו' פי' דדריש מלעשות שהוא מיותר שקאי על תשמרו ופירש"י שמה שאמרתי לך שתשמרו הוא בעשה אם הוא בכונה אבל וכו':

ה מפני שבתלישת סימני טומאה או בקציצת הנגע עצמו לא יוכל הכהן להבחין את הנגע אם הוא טהור או טמא: