דברים ב, לד

מתם. אנשים בבזת סיחון נאמר בזזנו לנו לשון בזה, שהיתה חביבה עליהם ובוזזים איש לו, וכשבאו לבזת עוג כבר היו שבעים ומלאים והיתה בזויה בעיניהם ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים ולא נטלו כי אם כסף וזהב. לכך נאמר (דברים ג, ז) בזונו לנו, לשון בזיון. כך נדרש בספרי בפרשת (במדבר כה, א) וישב ישראל בשטים:

וּכְבַשְׁנָא יָת כָּל קִרְווֹהִי בְּעִדָנָא הַהִיא וְגַמַרְנָא יָת כָּל קִרְוֵי גֻבְרַיָא וּנְשַׁיָא וְטַפְלָא לָא אַשְׁאַרְנָא מְשֵׁזִב

וּכְבַשְׁנָא יַת כָּל קִירְווֹי בְּעִדָנָא הַהִיא וּגְמַרְנָא יַת כָּל קִרְוַיָא גוּבְרַיָא וּנְשַׁיָא וְטַפְלַיָא לָא אַשְׁאַרְנָא מְשֵׁזִיב

ונחרם את כל עיר מתים והנשים והטף שהיו מן האמורי ונצטוו בכך שנאמר (דברים כ׳:ט״ז) רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה ואף על פי כן פתח להם בשלום שכך היא המצוה כאשר אפרש בעה"י (רמב"ן על דברים כ׳:י׳) אבל לעוג מלך הבשן לא קרא לשלום שהוא יצא אליו למלחמה קודם שבאו לעיר שלו כלל וכבר פירשתי הענין בסדר זאת חקת (במדבר כא כא):

מתם. בני אדם:

ונחרם את כל עיר מתים. פי׳ הכתוב מתים היינו אנשים דמשמעות חרם העיר יש לה שני משמעות. א׳ חרבן בתים. ב׳ חרבן האנשים. מש״ה פי׳ הכתוב עיר מתים אנשי העיר החרבנו. ומשמעות מתים. אנשים מצוינים בגבורה וכדומה. כמו ויהי מתיו מספר וכתיב בס׳ ישעיה אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל. לא השפלים ביעקב ייראו ולא המצוינים בישראל. וע׳ להלן כ״ו ה׳. ובויקרא רבה פ״ג ממתים ידך ה׳ מה גבורים הם כו׳:

ונלכד את כל עריו בעת ההוא, ר"ל שע"י זה לכדנו הערים תכף בעת ההיא, ולא הוצרכנו לצור על הערים ימים רבים עד שנכבשם כי היו כלם עזובות מאין איש, ונחרם את כל עיר מתם ר"ל שבעיר נשארו מתים שהם אנשים חלשים לא גבורי חיל למלחמה לכן החרמנו אותם בקל: