דברים ב, יד

וְיוֹמַיָא דִי הַלֶכְנָא מֵרְקַם גֵיאָה עַד דִי עֲבַרְנָא יָת נַחֲלָא דְזֶרֶד תְּלָתִין וְתַמְנֵי שְׁנִין עַד דְסַף כָּל דָרָא גֻבְרֵי מְגִיחֵי קְרָבָא מִגוֹ מַשְׁרִיתָא כְּמָא דִי קַיִים יְיָ לְהוֹן

וְיוֹמַיָא דְהַלִיכְנָא מִן רְקַם גֵּיעָה עַד דְּעָבַרְנָא יַת נַחַל טַרְוַויָא תְּלָתִין וְתַמְנֵי שְׁנִין עַד דְּסַף כָּל דָּרָא גַבְרֵי מַגִּיחֵי קְרָבָא מִגּוֹ מַשְׁרִיתָא הֵיכְמָא דְקַיֵּים יְיָ לְהוֹן

והימים אשר הלכנו מקדש ברנע - ממקום שילוח מרגלים שלשים ושמונה שנה, כי בשנה שניה שלח מרגלים.

אנשי המלחמה - בני עשרים שנה יוצאי צבא. ואני הצעיר אומר: אנשי המלחמה היו אותם שנאמר בהם ויעפילו לעלות אל ראש ההר, כמו שאמר: ותחגרו איש את כלי מלחמתו. ומשה אמר להם: לא תעלו ולא תלחמו. וכן ביהושע הוא אומר: כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר - עד תום כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים אשר לא שמעו בקול ה' אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ אשר וגו' - ולפיכך קורא אותם אנשי המלחמה ואינו אומר אנשי מלחמה סתם, כי אם אנשי המלחמה הידועים לנו שעברו על פי הקדוש ברוך הוא, אבל על הנשארים שנלחמו עם סיחון ועוג אינו קורא אותם אנשי המלחמה, כי ע"פ הקב"ה נלחמו ואותם נכנסו לארץ, כי לא היו בני כ' בעת המלחמה הראשונה בשנה שנייה, כשנלחמו [כשנשלחו] המרגלים.

והימים אשר הלכנו מקדש ברנע לאו הליכה דוקא אלא בין עמידה בין הליכה. אשר הלכנו מקדש ברנע משנה שניה שבאנו לקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד, והא דנקט את נחל זרד משום שהיה ראשון לכל הנהרות שעברו.

שלשים ושמנה שנה. שהרי בשנה השנית שלחו המרגלים ונגזרה גזירה שלא יכנסו לארץ ונשתהו עד ל"ח שנים להשלים ארבעים שנה:

אנשי המלחמה. אנשים הראוים למלחמה מבן עשרים עד בן ששים:

מקדש ברנע. דרומית א״י לצד מערב:

את נחל זרד. צפונית מזרחית:

אנשי המלחמה. לאפוקי כמה זקנים וכדומה שלא היו אנשי המלחמה ונשארו בחיים ולא עוד אלא גם מאשר היו במנין הראשון יוצאי צבא נשארו בחיים כמה אלפים כמש״כ התוס׳ ב״ב דקכ״א בשם מדרש חז״ל. אבל שוב לא היו אנשי מלחמה ונחשבו כמתים כמש״כ בס׳ במדבר כ״ו ס״ד ע״ש:

והימים, ר"ל ואז כלו מתי מדבר, וכבר בארו חז"ל (תענית דף למ"ד) שישראל לא ידעו שכלו מתי מדבר כי באמת כלו שנה קודם הזמן, ועז"א: