דברים יט, ח

ואם ירחיב. כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני וקנזי וקדמוני:

וְאִם יַפְתֵּי יְיָ אֱלָהָךְ יָת תְּחוּמָךְ כְּמָא דִי קַיִים לַאֲבָהָתָךְ וְיִתֶּן לָךְ יָת כָּל אַרְעָא דִי מַלִיל לְמִתַּן לַאֲבָהָתָךְ

וְאִין יַפְתֵּי יְיָ אֱלָהָכוֹן יַת תְּחוּמְכוֹן הֵיכְמָא דְקַיֵּים לְאַבְהַתְכוֹן וְיִתֵּן לְכוֹן יַת כָּל אַרְעָא דְקַיֵּים לְמִתַּן לְאַבְהַתְכוֹן

ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך הפרשה הזו עתידה וכבר הזכרתי מזה בפרשת ראה אנכי (לעיל יב כ) כי מתחילה אמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם ו"הגויים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם" ירמוז לכל השבעה אשר יזכיר בכל מקום וכן יאמר עליהם ונשל את הגוים האל מפניך (דברים ז׳:כ״ב) וברשעת הגוים האלה (שם ט ד) והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (שם יא כג) רק מערי העמים האלה (דברים כ׳:ט״ז) וכן במקומות רבים וצוה כי לאחר ירושה וישיבה בארצם יבדיל שלש ערים ובהם תשלום המצוה כמו שאמר (במדבר לה יג) שש ערי מקלט תהיינה לכם ואמר (שם פסוק יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ולא צוה בתורה ביותר משש הערים האלה וכן בכל מצות שבתורה הנוהגות לאחר ירושה וישיבה מתחייבין בהן לאחר ירושת שבעה גוים אלו אבל במצוה הזאת לבדה הוסיף בכאן ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ולא אמר כאשר דבר לך כמו שאמר בכי ירחיב ה' אלהיך את גבולך של בשר תאוה (לעיל יב כ) כי ה' לא הבטיח אותם בשום מקום לתת להם רק שבעת הגוים האלה אבל הזכיר כאן האבות ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם והתנה בזה כי תשמור את כל המצוה וגו' והנה דבר ברור הוא כי השבעה גוים עצמם לא יירשו אותם בעברם על התורה כאשר אמר פעמים רבים למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ד׳:א׳) למען אשר תבא אל הארץ (דברים כ״ז:ג׳) כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (לעיל יא כב כג) וכאשר עבר עכן על החרם והוא איש אחד נאמר (יהושע ז יב) ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם ערף יפנו לפני אויביהם א"כ מה התנאי הזה אשר יתנה בשלשת העממין האלה לבדם ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כי תשמר את כל המצוה וגו' והטעם בזה כי היה הרצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבעה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר כי היה גלוי לפניו שתגיע זכותם לכך ומפני זה חייב אותם בכל המצות בירושה של אלו וחייב אותם בשש ערי מקלט והבדילם יהושע אבל על השלשה הנשארים התנה כי תשמור את כל המצוה לאהבה את השם וללכת בדרכיו וגו' והוא לומר שיקיימו כולם כל התורה כולה ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש הערים האלה ומה טעם לאמר כי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים תוסיף לך שלש הערים כי מי יודע מה יהיה אחרי כן כל הימים ואמר ר"א (אבן עזרא על דברים י״ט:ט׳) כל הימים בלי הפסק ביניהם ואיננו נכון אבל כי תשמר כאשר תגיע זכותך שתשמור כל המצוה לאהבה את השם אהבה שלימה קיימת לעולם שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם אז ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים והוא לימים אשר אמר (דברים ל׳:ו׳) ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך ולבב זרעך יורה על כל הימים העתידים לבוא וכענין שנאמר בקבלה (ירמיה לב לט מ) ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי ואז כאשר יכרות להם ברית עולם יבדילו שלש הערים האלה:

ואם ירחיב ה' אלהיך. אם ישמרו כל התורה על כן כתוב כי תשמור את כל המצוה הזאת והיא שלש ערים:

ואם ירחיב - לתת לך כל העשרת עממים שנתנו לאברהם בין הבתרים.

ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך. פרשה זו הבטחה לעתיד, והוא מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (בראשית טו) לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, ושם מונה והולך עשר עממין, כבשו השבעה בימי יהושע, ונשארו שלשה, קיני קנזי וקדמוני שלא כבשום מעולם אבל הם לעתיד. ולשון ואם לשון ודאי, ויורה על זה מה שאמר כאשר נשבע כלומר שבועה יש בדבר זה. וכמוהו (שמות כ) ואם מזבח אבנים תעשה ל,י שהוא לשון ודאי, וכן (שם כב) אם כסף תלוה, וכן (ויקרא ב) ואם תקריב מנחת בכורים, שהרי מצאנום בתורה במקום אחר מצות בפני עצמם, וזה יורה שלשון אם לשון ודאי הוא.

ואם ירחיב וגו׳ לאבתיך. פרוש עצמן, כי הם ינחלו הארץ לעתיד לבא, ואמר זה יושג להם אם ישמרו את כל התורה ויעשוה, ותהיה השמירה והעשיה מאהבת ה׳ ולא מיראה. הדור ההוא אשר יעמד בזה, בימיו יקים ה׳ דברו הטוב לתת כל העשרה עממין ויעמיד ביד ישראל כל הטוב שהבטיח לעשות לאבות ביום עמדם בתחיה. ורבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צט:) העירו שגאלה העתידה תלויה בעבודת ה׳ מאהבה דוקא.

ונתן לך את כל הארץ אשר דבר. היינו קיני קנזי וקדמוני. לפי הפירושים שבב״ב דנ״ו אבל אין זה הרחבת הארץ שכתוב לעיל י״א כ״ד. דשם מיירי בשעת כיבוש הארץ. שאם היו זכאים היו מתפשטים למערב ולקצה דרומית מערבית עד ים אוקינוס. אבל כאן מיירי בהבטחה של שלש ארצות שהבטיח ה׳ לאברהם וזה אינו אלא לעתיד לבא:

[פב] ואם ירחיב ה', כתב הרמב"ן פרשה זו עתידה, שבכ"ע הזכיר רק ז' אומות וכן במצוה זו צוה שלאחר ירושה וישיבה של ז' אומות יבדיל שלש ערים ובהם תשלום המצוה שאז כל השש קולטות כמ"ש שש ערי מקלט תהיינה לכם, וכן בכל המצות שנוהגים לאחר ירושה וישיבה הוא אחר ירושת ז' עמים, רק במצוה הזאת לבד כתיב אם ירחיב ה' את גבולך, והגם שכן אמר גם בבשר תאוה, שם אמר כאשר דבר לך שלהם לא הבטיח רק ארץ ז' עממין, ופה אמר אשר דבר לתת לאבותיך וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם, והתנה בזה כי תשמור את כל המצוה הזאת, ור"ל שהגם שגם לירושת ז' עממין היה צריך שישמרו את התורה, וראה ה' שהיה זכותם אז מספיק לזה, אבל לשיתן להם נחלת ג' עמים צריך זכות יותר גדול לאהבה את ה' אהבה שלמה קיימת לעולם שיהיה גלוי לפניו שילכו בדרכיו כל הימים כמ"ש ומל ה' אלהיך את לבבך, ואמר ונתתי להם לב א' ודרך אחד ליראה אותי כל הימים, וז"ש בספרי עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' את גבולך, ואמר כאשר נשבע לאבותיך הכל בזכות אבות ואמר ויספת לך עוד שלש ערים הרי תשע, ור' נהוראי מדקדק מלת עוד, שהוא מיותר והרי כאלו אמר ויספת שלש ועוד שלש הרי י"ב, ואבא שאול מדקדק מ"ש על השלש האלה שמלת האלה מציין נגד השלש שבעבר הירדן שגם עליהם יוסיף שלש, וחוץ מזה תוסיף על השלש האלה שבא"י ובזה תוסיף שלש ועוד שלש הרי חמש עשרה, וי"ל שאבא שאול ס"ל כרבי שאמר בספרי עלפסוק כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך שגבי בשר תאוה, מפאת קדים עד פאת ים דן אחד שקאי על גבולי יחזקאל שיהיה לעתיד לבא, ובפי' יחזקאל בארתי שאז יתוסף אדום עמון ומואב בצד דרום, ובצד צפון יתרחב הגבול ויכנס צור וצדון ועוד שטח גדול, וכן יתרחב הגבול בצד מזרח, ובכל הרחבת הגבול יתוספו שלש ערים הרי בשלשה גבולים תשע ערים:

מ פי' הש"י הבטיח לתת עשר אומות ולא נתן לישראל רק שבע אומות וקני וקנזי וקדמוני עדיין לא נתן אלא שעתידים להיות לנו ירושה לקיים שבועת האבות: