דברים יט, טו

עד אחד. זה בנה אב כל עד שבתורה שנים, אלא אם כן פרט לך בו אחד:

לכל עון ולכל חטאת. להיות חברו נענש על עדותו, לא עונש גוף ולא עונש ממון, אבל קם הוא לשבועה אמר לחברו תן לי מנה שהלויתיך, אמר לו אין לך בידי כלום, ועד אחד מעיד שיש לו, חיב להשבע לו:

על פי שני עדים. ולא שיכתבו עדותם באגרת וישלחו לבית דין, ולא שיעמוד תרגמן בין העדים ובין הדינים:

לָא יְקוּם סָהִיד חַד בִּגְבַר לְכָל עַוָיָן וּלְכָל חוֹבִין בְּכָל חֵט דִי יֶחְטֵי עַל מֵימַר תְּרֵין סָהֲדִין אוֹ עַל מֵימַר תְּלָתָא סָהֲדִין יִתְקַיַם פִּתְגָמָא

לָא יִתְקַיֵּים סַהֲדוּ דְּחַד בִּגְבַר לְכָל סָרְחָן נְפָשׁ וּלְכָל חוֹב מָמוֹן וּלְכָל חֵט דְּיֶחֱטֵי בְּרַם עַל מֵימְרָא דַיְיָ לְמִתְפַּרְעָא עַל טוּמְרַיָא עַל מַיָא סָהִיד חָד יוֹמֵי לְמִכְפּוֹר יַת מַה דְּמַסְהִיד עֲלוֹי וְעַל מֵימַר תְּרֵין סַהֲדִין אוֹ תְּלָתָא סַהֲדִין יִתְקַיֵּים פִּתְגָּמָא

והטוען כי חברו הסיג גבולו יביא עדים על כן לא יקום עד אחד. בין לרוצח בין למכה בין למסיג בין לכל דבר רק ע״פ שני עדים דרך קצרה כי במקום אחר ע״פ שנים עדים:

לא יקום עד אחד באיש. נסמך להסגת גבול, ללמדך שאם טען כנגד חברו שהסיג גבולו יש לו להביא שני עדים, וזהו שסמך לא יקום עד אחד, לא יתקיימו דברי עד אחד, שאין בדבריו ממש לענין העונש לא עונש גוף ולא עונש ממון. לכל עון ולכל חטאת. כגון שיעיד בו שעשה עון פלוני בינו לבין המקום במזיד או בשוגג. בכל חטא. זה הוא חטא דברים בינו לבין חברו. אשר יחטא. בממון. אין בדבריו ממש להענישו על פיו אלא על פי שני עדים. ודרשו רז"ל לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה, שאם טען ראובן ששמעון חייב לו מנה ושמעון כפר ועד זה מעיד שחייב מחייבין שבועת התורה לשמעון על פי עד זה.

על פי שנים עדים. דרשו רז"ל מפיהם ולא מפי כתבם. ומה שמוציאין ממון מתוך חתימת העדים שבשטר והתורה אמרה מפיהם, זה מדרבנן הוא, שלא תנעול דלת בפני לווין.

לא יקום עד אחד באיש אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנין ת״ל לכל עון לקרבנות מנין ת״ל בכל חטא אשר יחטא. ולכל עון לשום עון.

לא יקום. לא כתיב לא יעיד אלא לא יקום דמשמעו במקיימי דבר כדאי׳ במכות ד״ח. והכונה דעדות בעלמא ע״ד עבירה אם הוא מהימן כבי תרי רשאי להעיד כדי לשנוא אותו וכדאי׳ בפסחים דקי״ג ב׳ אבל לא יקום לענין עונש ממש. וכן בד״מ נ״מ אי לממון או לשבועה כידוע:

לכל עון. היינו מזיד:

ולכל חטאת. בשוגג:

בכל חטא אשר יחטא. בין חטא קל או חמור:

על פי שלשה עדים יקום דבר. מיירי בממון. ואם אמר התובע שיש לו שלשה עדים מחויב להביא שלשתן ולא סגי בשנים והכי פי׳ הרמב״ן לעיל י״ז ו׳ בד״נ:

[פז] לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת, כבר אמר לא יומת עפ"י עד אחד וידעינן דיני נפשות, והוסיף פה לכל עון ולכל חטאת שבמובן המדויק עון מציין את המזיד והוא עון מלקות, וחטאת מציין השוגג שחייב עליו קרבן, והוסיף לכל חטא שחטא הוא מענין חסרון כגון להעלות לכהונה ולהוריד, ואמר אשר יחטא הוא חסרון שיצויר בו חטא גזל והם דיני ממונות, ובאשר אמר לא יקום באיש שמשמע ולא באשה, לכן אמר לכל עון ולכל חטאת ועון וחטא האשה הלא שוה לאיש בכל דבר, ומה שאמר באיש מפני שבאשה יצויר שיועיל ע"א להתירה להנשא, והנה דעת התוס' והרא"ש והמרדכי והרשב"א והראב"ד והריב"ש דע"א המועיל בעדות אשה הוא רק מדרבנן וכן בדעת הרמב"ם יש כמה פלפולים בזה וכן סתם הרמ"א בחי' (רסי' רפד), ולפ"ז דרוש זה אסמכתא:

[פח] ור"י מדייק מזה שע"א מחייבו שבועה, ועיין בב"מ (דף ג ע"ב ודף ד'), ומ"ש על פי דייק שיגידו בפה לא בכתב (עי' בח"מ סי' כח מ"ש הפוסקים בזה) ושלא יהיו הב"ד שומעים מפי המתורגמים בשאין מבינים לשונם, וזה דייק ממ"ש שני פעמים על פי, וממ"ש לא יקום עד אחד מזה למדו חז"ל שכ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים (שלכן הוצרך לומר אחד) מזה למד שמ"ש בסוטה ועד אין בה היינו שאין על הטומאה שני עדים רק ע"א והיא לא נתפשה אסורה, וכמ"ש בספרי נשא (סי' מא) ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר ועמש"ש בפירושי:

ס ואם תאמר דלמא מכאן משמע כל עד שבתורה א' הוא דמה הכא כתיב עד וכתי' אחד אצלו אף כ"מ שכתוב עד אחד הוא וי"ל דאם כן לא הל"ל כאן אחד דהא עד ל' יחיד הוא והואיל וכתב רחמנא עד אחד ל"ל לומר דוקא כאן אחר הוא הא במקום שכתבו עד סתם שנים הוא. וא"ת ולמה לא פירש זה לעיל גבי לא יומת על פי עד אחד כבר תירצו התוספות בפרק קמא דסוטה דאחד דהתם לעדות מיוחדת לאפוקי זה רואה מחלון זה ועד שני רוא' מחלון אחר ועי"ל דלא יכולין למילף איפכא דכ"מ שנא' עד סתם הוא א' דאם כן מה דכתיב אחר זה כי יקום עד וגומר והנה עד שקר וגומר מיירי נמי באחד וזה אינו דהא כתיב אח"כ ועשיתם לו כאשר זמם והא לעיל כתיב לא יקום עד אחד וגומר אע"כ צ"ל דכ"מ שנאמר עד הוא שנים וכו' ובזה יתורץ נמי למה לא פירש רש"י זה לעיל גבי לא יומת על פי ע"א די"ל דלעיל ה"א איפכא אבל הכא א"א לומר איפכא כדפרישית ודו"ק היטב:

ע פי' כאלו אמר לא יקום עד אחד באיש לחייבו שום עון ושום חטאת ופי' עון עונש כמו כי לא שלם עון האמורי וגו' וסתם עונש כולל של גוף וממון ולכל חטאת דכתיב בקרא פירושו קרבנות והא דלא פירש"י זה מפני שהוא נכלל במה שפי' ממון אך הכ' רצה לפרש אותן בפרטות:

פ מפני שהעד אינו קם על העונש אלא על בעל העונש שע"פ עדותו נענש מי שהוא ראוי ליענש:

צ רצ"ל ליכתב לא יקום וגו' סתם וממילא ה"ל במשמע בין עונש גוף ובין עונש ממון ומתרץ אי כתיב סתם אף שבועה היה במשמע לכך נאמר לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה:

ק וא"ת ולמה לא פירש"י זה לעיל גבי ע"פ שנים או שלשה וי"ל דלעיל י"ל אורחא דקרא הוא נקט ע"פ אבל הכא קשה למה נקט קרא תרי זימני ע"פ ולמה לא כתיב ע"פ שנים או ג' וגומר אלא ע"כ למדרש אתא מולא שיכתבו וכו':

ר כגון שאין הדיינים מכירים בלשון עדים דפי' ע"פ שנים עדים ע"פ שנים המעידי' בב"ד שהב"ד מקבלים העדות מפיהם: