דברים יח, ג

מאת העם. ולא מאת הכהנים:

אם שור אם שה. פרט לחיה:

הזרוע. מן הפרק של ארכבה עד כף של יד שקורין אשפלדו"ן [עצם השכם]:

והלחיים. עם הלשון דורשי רשומות היו אומרים, זרוע, תחת יד, שנאמר (במדבר כה, ז) ויקח רמח בידו. לחיים, תחת תפלה, שנאמר (תהל' קו, ל) ויעמד פינחס ויפלל, והקבה. תחת (במד' כה) האשה אל קבתה:

וְדֵין יְהֵי דְחָזֵי לְכָהֲנַיָא מִן עַמָא מִן נָכְסֵי נִכְסָתָא אִם תּוֹר אִם אִמָר וְיִתֵּן לְכַהֲנָא דְרוֹעָא וְלוֹעָא וְקֻבְתָא

וְדֵין יְהֵי חוּלְקָא דְּחָמֵי לְכַהֲנַיָא מִן עַמָּא מִלְוַת דִּבְחֵי דִבְחִין אִין תּוֹר אִין אִימַר וְיִתְּנוּן לְכַהֲנָא אִדְרָעָא דְיַמִּינָא וְלוּחַיָא אַרְעֲיָא וְלוּחַיָא דִרְקִיתָא וְקֵיבְתָא

וזה יהיה משפט הכהנים זו מצוה מחודשת לא נזכרה בתורה כי במדבר שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים לא הזכירה להם שאינה נוהגת במוקדשים ועתה כשבאו ליכנס לארץ חדשה להם וזה טעם מאת זבחי הזבח כלומר כאשר יזבחו הזבח שהתרתי לכם (דברים י״ב:כ״א) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך והנה לא נתן אותה לאהרן בפרשת ויאמר ה' אל אהרן (במדבר יח ח) אע"פ שנתן לו שם התרומות והבכורים שאינם נוהגים אלא בארץ והטעם כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש כי גם החרם קדש הוא אבל הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז הן חולין גמורין אין בהם זולתי מצות המתנה וכן לא הזכיר שם גזל הגר ועל מדרש רבותינו כולם נרמזות שם ראשיתם זו ראשית הגז אשר יתנו זו הזרוע והלחיים והקיבה לה' זו חלה בספרי (קרח קיז) אם כן גם זו מצוה מבוארת ועל סמך המדרש שאמרו (חולין קלד) זרוע תחת ויקח רמח בידו (במדבר כה ז) לחיים תחת תפלה שנאמר (תהלים קו ל) ויעמוד פינחס ויפלל וגו' הקבה תחת האשה אל קבתה (במדבר כה ח) נרמזו שם על הזכות שעתיד להיות וזיכה לכל השבט בזכות פנחס כאשר זיכה לפנחס להיות כהן עמהם והרב אמר במורה הנבוכים (ג לט) כי הלחיים בעבור היותם ראשית לגוף והזרוע בעבור היותו ראשית האברים המשתרגים בגוף והקיבה ראשית המעים כי הראשית בכולם ינתנו למשרתי עליון לכבודו:

מאת זובחי הזבח. פי' שוחטי השחיטה ולא זבח קרבן ממש קאמר שהרי זרוע לחיים וקיבה נוהגין בחולין אבל לא במוקדשין כדמסיק במס' חולין פ' הזרוע

זובחי לרבות בהמת שותפין:

וזה יהיה משפט הכהנים. מנהג פדיון הבן, אבי הבן מברך שתי ברכות - על פדיון הבן ושהחיינו, ונותן חמש סלעים לכהן. וכהן מברך על הכוס בורא פרי הגפן ועל ההדס בורא עצי בשמים, ועוד מברך ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק אבריו. מאתים וארבעים ושמנה אברים. ואחר כך נפח בו נשמה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סככו. שנאמר עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. וצוה לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג. וזמן לו שני מלאכים לשמרו בתוך מעי אמו. שנאמר חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי. אביו אומר זה בני בכורי הוא. ואני מוזהר לפדותו שנאמר (שמות י"ג) וכל בכור אדם בבניך תפדה. יהי רצון מלפניך ד' אלהינו כשם שזכית את אביו לפדותו כן תזכהו להכניסו לתורה לחופה ולמעשים טובים ברוך אתה ד' מקדש בכורי ישראל לפדיונם. ונוטל הכהן הכספים ומעבירם על ראש הבן ואומר זה תחת זה. זה חלוף זה. זה מחולל על זה. יצא זה לכהן ויכנס הבן הזה לחיים לתורה וליראת שמים. ונותן הכהן ידו על ראש הבן ומברכו. כגון יברכך ד' וישמרך וגו' ואורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך וכיוצא באלו:

וזה יהיה משפט הכהנים. נסמכה פרשה זו לשל מעלה, לפי ששם הזכיר שאין לבני לוי נחלה, ועתה בא לומר כי חקי המתנות האלו הם נחלתם מאת ה' יתעלה. ודרשו רז"ל במסכת חולין, מאת העם ולא מאת הכהנים.

מאת זבחי הזבח. הדין עם הטבח. אם שור אם שה, להוציא חיה. הזרוע, מן הגוף, והוא מן הפרק של הארכובה עד כף היד. הלחיים עם הלשון הוא מן הראש. והקיבה מבני מעים מהאברים הפנימים. ומתנות אלו חולין גמורין הן ולכך לא הזכירם בכל מתנות כהונה שבפרשה ויאמר ה' אל אהרן, שאותם שהזכיר שם קדש הם ולכך לא רצה הכתוב להזכיר הזרוע והלחיים והקבה שהן חולין להזכירן בכלל מתנות הקדש, ואף על פי שלא הזכירם בפירוש רמזם שם, הוא שאמר (במדבר י״ח:י״ב) ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים, ודרשו רז"ל ראשיתם זה ראשית הגז, אשר יתנו אלו מתנות הזרוע והלחיים והקיבה, לה' זו חלה. וטעם המתנות האלו, הזרוע כנגד היד, שנאמר (שם כה) ויקח רמח בידו, הלחיים כנגד תפלה, שנאמר (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמוד פנחס ויפלל, הקיבה תחת (במדבר כ״ה:ח׳) האשה אל קבתה, כן דרשו רז"ל.

והרמב"ם ז"ל כתב בטעם המתנות האלו, כי האברים האלו הם ראשית ולכך נתנו לכבוד הש"י למשרתיו, הלחיים הם ראשית הגוף, הזרוע ראשית האברים המשתרגים מן הגוף, הקיבה ראשית המעיים,.

וזה יהיה משפט הכהנים אחר שכתב שאין להם נחלה כתב שיקחו מן הזבח הזרוע בשכר השחיטה והלחיים בשכר הברכה והקיבה בשכר הבדיקה.

[וזה יהיה משפט הכהנים ישא ויזכיר מה שהכהנים צריכים].

מאת זובחי הזבח. פי' שוחטי שחיטה ולא זבח קרבן ממש קאמר שהרי זרוע לחיים קיבה נוהגים בחולין ולא במוקדשים כדמסי' במסכת חולין כך נראה לי:

וזה יהיה משפט הכהנים וגו'. רוב המפרשים חתרו למצוא דרך לסמיכות פרשה זו לפרשה של מעלה ולא מצאו ביאור מספיק, עיין בספר מהרי"א אשר הביא דעות הרבה בזה ואומר אני לפי שנאמר (בשמואל א' ח יא–יד) זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם וגו' ואת שדותיכם וכרמכם יקח וגו', הורה במלת עליכם לומר שכבר נרמז בתורה משפט המלך ומעשיהו כמ"ש שום תשים עליך מלך. שיהיה מושל עליך בגופך וק"ו במאודך ע"כ סמך לפרשת המלך שמשפטו ליקח הכל בזרוע, אבל משפט הכהנים אינו כן אלא שכר שירותו הוא נוטל כמ"ש לעמוד לשרת וגו' לא כמ"ש קרח שהם לוקחין דרך שררה כמלך כמבואר במקומו, ויכול להיות שרמז למלך שלא יגע בכל אשר זכו הכהנים משלחן גבוה ומנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהן (עזרא ז כד).

וטעם הזרוע והלחיים והקבה, קרוב לשמוע שהזרוע שכר נשיאת כפיו והלחיים שכר ברכת כהנים בפה, והקבה כי בזכותו ישלח ה' את הברכה שאוכל קמעא ומתברך במעיו.

משפט הכהנים. במס׳ חולין דק״ל איתא דמש״ה כתיב משפט ללמדנו שהמתנות דין. ופי׳ דלא משלחן גבוה קזכו אלא שהוא ממונו. ולפי הפשט משמעות משפט כך ראוי להיות אחר שאין להם חלק בישראל אם כן נדרשים כל ישראל להספיק צרכיהם ההכרחי מש״ה כך משפטם ליתן להם חלק יפה בבשר ובדגן תו״י וגז לכסות. ומש״ה כתיב דגנך תו״י ולא כתיב כל זרעך לפי דעת הגאונים והרמב״ם אלא משום דאלו חיי הנפש ומש״ה המשפט להיות כן וכמש״כ לעיל י״ד כ״ג ע״ש:

מאת זבחי הזבח. הוא מיותר והכי מיבעי מן העם מן הזבח. אלא ללמדנו דאפילו כהן עצמו אם הוא טבח תמידי חייב במתנות כדאיתא שם דקל״ח כהן קצב שנים ושלש שבתות א״צ ליתן יותר מכאן חייב ליתן ופרש״י שהוא מה״ת. והתוס׳ הקשו א״כ מ״ש שנים ושלש שבתות. ולדברינו מבואר דלשון זובחי הזבח משמע אחר שהוחזק לקצב. וחייב לרבי אחר שתי פעמים ולרשב״ג שלש פעמים מיקרי חזקה:

[מב] וזה יהיה משפט הכהנים, כבר בארתי באילת השחר (כלל רמח) שכל מלות המושאלות השתדלו חז"ל להשיבם אל הוראתם העצמיי, ובתוכם מלת משפט שבא על הנהגה או סדר יפרשוהו מענין משפט הנרדף עם דין, ומזה הוכיחו שהמתנות יוצאות בדיינים ממ"ש משפט הכהנים, ופלפלו בזה בחולין (דף קל ע"ב), ומן כנוי הרומז וזה שמציין תמיד מעוט זה ולא אחר ממעט קדשים ממתנות ר"ל שמשפט זה רק מאת זובחי זבח של חולין, ובחולין (דף קל) ממעט קדשים ממתנות מן ואתן אותם (וכן הוא בספרא צו (סי' קנז), וממ"ש וזה משפט הכהנים ממעט חולין מחזה ושוק, [וע"כ הגיה הגר"א דברי הספרי שיסכים עם הש"ס] ולק"מ שהספרי לשטתיה שאמר בפ' ראה גבי בשר תאוה יכול יהא חולין חייבים בחזה ושוק ת"ל כצבי וכאיל, וזה דלא כשטת הש"ס, ממילא מוכרח שמן פסוק דבכאן ממעט קדשים כקושית התוס' בחולין (שם ד"ה זה):

[מג] מאת העם, ממעט עכו"ם וכהנים, דלא מקרי עם, והיינו כמ"ש במשנה (דף קנב) השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות:

[מד] מאת זובחי הזבח, בא ללמד שהחיוב חל בשעת זביחה ונשחטה עד שלא נתגייר פטור, וגם שיהיה זבח כשר שיקרא בשם זבח וראוי לאכילה לא טרפה:

[מה] אם שור אם שה, כבר בארתי בהתו"ה (ויקרא סי' קס) שמלת אם הונח בעצם על התנאי או על החלוקה וכדומה לא כמלת בין בין, ובכ"מ שבא על כוונה זו יפורש לרבותא כמו אם דל ואם עשיר כל דל ועשיר שיהיה וכן דרשו פה כל שהוא שור וכל שהוא שה, וא' מרבה כלאים וא' מרבה ח"ל אף שה שבח"ל, שסתמא דספרי ר"ש לא ס"ל כר' אלעאי שס"ל שאין נוהג אלא בארץ כמו שמבואר מדברי הש"ס חולין (דף קלו ע"ב) מ"ט דר"ש וכו' ע"ש, וכן יסבור כר"א דכוי פטור מן המתנות ולכן לא דריש אם שה לרבות את הכוי:

[מו] ונתן לכהן, לכהן עצמו, אף שזכה הכהן המתנות לאחר אסור ליתן לו אא"כ הזוכה ת"ח (ז"ר), הזרוע בה"א הזרוע הימנית, והלחיים זה לחי התחתון ומקרי לחיים מפני שהם שני עצמות, וכל המאמר נמצא בגמ' (דף קל"ד ע"ב), ומדעת ר' יהודה נראה שמצוה זו נתחדשה אחר שקנא פינחס והרג לזמרי, ובזה נכון שלא נאמרה מצוה זו עד עתה ולא חשב מתנה זו בין מתנות כהונה בפ' קרח, אולם גם ראשית הגז לא נאמרה שם ובספרי, (שם סי' כ"ז) פי' שרמז שם גם שניהם וזה שלא כדעת ר' יהודה, והרמב"ן כתב שנתנו להם מתנות אלה בתחלה ע"ש מה שיעשה פינחס בעתיד, עיי"ש:

ר שהכהנים פטורים מלתת המתנות מבהמתן לכהן אחר והלוים הן בספק אם הם בכלל העם אם לא והמוציא מחבירו עליו הראיה לפיכך הם פטורים מלתת ואם נטלו לא יחזירו:

ש דאם לא כן הל"ל בהמה סתם והכל במשמע בין שור בין שה ומתרץ אי כתיב בהמה סתם גם חיה היה במשמע דהא חיה היא בכלל בהמה לכך נאמר אם שור אם שה פרט לחיה:

ת ובלשון אשכנז קורין שויביל:

א דאם לא כן למה לו העצם של לחי אלא ודאי עם הלשון ועוד נראה לי כיון שהלחיים נותנים לו תחת התפלה כמו שפירש"י משום הכי נותנים להם גם הלשון שהוא עיקר כלי הדבור:

ב פירוש פסוקים הכתובים (בבא קמא דף פב):

ג ר"ל הכהנים זכו לזרוע תחת היד של פנחס שנמר ויקח וגו':