דברים יח, טז

כְּכֹל דִי שְׁאֶלְתָּא מִקֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּחֹרֵב בְּיוֹמָא דִקְהָלָא לְמֵימָר לָא אוֹסֵף לְמִשְׁמָע יָת קָל מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהַי וְיָת אֶשָׁתָא רַבְּתָא הָדָא לָא אֶחֱזֵי עוֹד וְלָא אֵמוּת

כְּכל דְּשַׁיִּילְתּוּן מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּחוֹרֵב בְּיוֹמָא דְאִתְכַּנָּשׁוּ שִׁבְטַיָא לִמְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא לְמֵימָר לָא נוֹסִיף לְמִשְׁמַע יַת קַל דִּיבּוּרָא מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וְיַת אֵישָׁתָא רַבְּתָא הֲדָא לָא נֶחֱמֵי תּוּב דְּלָא נְמוּת

ככל אשר שאלת וגו' לא השלים הכתוב בכאן השאלה ששאלו כי באמרם לא אוסיף לשמוע את קול ה' לא יזכו לנביאים אבל כאשר אמרו (דברים ה׳:כ״ד) קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו אז קבלו להאמין בנביאיו ולשמוע ולעשות ככל אשר יצוה השם על ידם ולכך אמר בכאן נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' ותאמין בו כאשר אתה מאמין בי כי כן שאלת להיות דברי השם עמכם על ידי ושתשמעו אלי אם כן האמינו גם כן בשאר הנביאים הבאים אחרי כי כמוני כמוהם וזה טעם הטיבו אשר דברו להאמין בנביאי וכן אעשה להם לדורותם ויתכן שהיתה שאלתם שם לדורות וקבלתם שאמרו לשמוע ממשה באמרם "ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו" גם כן לדורות עולם ויהיה טעם ואת כמו ואתה וכל נביא השם כמוך כאשר פירשתי שם:

ככל אשר שאלת ככל עולה ע' לומר ששמעתי לשאלתכם ושמתי עליכם ע' זקנים וגם כאשר ישאלו ישראל נביאים יותן להם נביאים:

לא אסף הסמ״ך בצרי.

ככל אשר שאלת וגו׳. אולי שבא לומר שהם גרמו לעצמם שאין כלם נביאים, כמו שאמרו ביום הקהל ״קרב אתה ושמע״, ופחדו מצער הנסבב מהנבואה. לזה גם ה׳ יתן להם נביא, והצריך לדבר אליו יבא ויגידנו, ולטעם זה אמר הכתוב כל האמור בענין.

ככל אשר שאלת וגו׳. כמש״כ לעיל ה׳ כ״ד שנכלל בדבריהם ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר וגו׳ גם דברי תורה גם הבא לשעה. ומש״ה אמרו ואת בלשון נקבה יע״ש:

ואת האש הגדולה וגו׳. דבל״ז א״א לשמוע דבר ה׳ בלי צרוף הגוף. וזה א״א אלא למי שהוא פרוש ונבדל לאהבת ה׳ והתבודדות או ע״י יסור הקולות באותה שעה כמש״כ שם ולעיל ד׳ ל״ו ע״ש. ואחר שאין אנחנו פרושים א״א לשמוע קול ה׳ אם לא בראות האש הגדולה הזאת שקשה לסבול גם זה כמראה:

[סט] ככל אשר שאלת, הנה בארתי במקומו שתחלה רצו לשמוע כל התורה מפי ה' בלא אמצעי, וזאת היתה נגד הכונה העליונה שרצה שיהיה להם בחירה ושיצויר יראת ה' שזה רק אם י"ל יצה"ר ויש להם אפשריות לעשות טוב ורע, משא"כ אם היו תמיד מופשטים מן החומר כמו בעת מתן תורה שפקע יצה"ר מלבם לא היה להם בחירה ולא יצויר יראת חטא אחר שלא היה להם אפשרות על החטא, וע"ז כשבקשו שמשה יהיה האמצעי בינם לבין ה' אמר ה' היטיבו אשר דברו כוונו לדעתי, והזמין את משה לאמצעי בין ה' ובינם, ועז"א מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי שעי"כ יהיה לבבם ברשותם ויהיה להם בחירה ועי"ז יצויר היראה. וזה נאמר גם על לעתיד שגם אחרי משה יעמדו נביאים אחרים יהיו אמצעיים בין ה' ובינם, וז"ש שבזו זכו שעמדו להם נביאים, ואמר שבשכר יראה זכו שעמדו להם נביאים, אולם אמר ונתתי דברי בפיו, שזה מיותר שכבר אמר נביא אקים להם כמוך, ופי' חז"ל שר"ל שבכ"ז לא יהיה לגמרי כמוך שנבואת משה היה פנים אל פנים, והם רק קבלו הדבור, שזה מדרגה קטנה מפה אל פה אדבר בו, כמו וישם ה' דבר בפי בלעם, ועל זה אמר שמכאן ואילך רק רוח הקדש ניתנה בפי הנביאים, והתנה ודבר אליהם שהוא לא ידבר ע"י אמצעי ומתורגמים רק בעצמו ושידבר את כל אשר אצונו תיכף וכסדר שאצונו. וכמ"ש במשה ויצא ודבר אל בנ"י את אשר יצוה, כמ"ש במכילתא בא [סי' ה] ויצא ודבר מיד: