דברים יז, טז

לא ירבה לו סוסים. אלא כדי מרכבתו, שלא ישיב את העם מצרימה, שהסוסים באים משם כמה שנאמר בשלמה, ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה (מלכים א' י, כט):

לְחוֹד לָא יַסְגֵי לֵהּ סוּסָוָן וְלָא יָתֵב יָת עַמָא לְמִצְרָיִם בְּדִיל לְאַסְגָּאָה לֵהּ סוּסָוָן וַיְיָ אֲמַר לְכוֹן לָא תוֹסְפוּן לְמִתוּב בְּאֹרַח הָדֵין עוֹד

לְחוֹד לָא יִסְגוּן לֵיהּ עַל תְּרֵין סוּסְוָון דִּלְמָא יִרְכְּבוּן רַבְרְבָנוֹי עֲלֵיהוֹן וְיִתְגָאוּן וְיִתְבַּטְלוּן מִפִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא וִיחוֹבוּן חוֹבַת גָּלוּתָא לְמִצְרַיִם וַיְיָ אָמַר לְכוֹן לָא תוֹסְפוּן לְמֵתוּב בְּאָרְחָא הָדֵין תּוּב

לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו כדי שלא ישיב את העם מצרימה שהסוסים באים משם שנאמר (מלכים א י כט) ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף לשון רש"י (רש"י על דברים י״ז:ט״ז) והוקשה לי בזה כי אמרו בירושלמי בסוף סנהדרין (סוף פ"י) לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה לפרקמטיא ולכבוש הארץ ואם ישלח המלך ויקנה משם הסוסים והרכב סחורה היא זו ומותר ויתכן שדרך הכתוב כי הזהיר לא ירבה לו סוסים אפילו מארצו ומארץ שנער או בדרך סחורה המותרת שלא יבטח על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו מאוד אבל יהיה מבטחו בשם אלהיו ואחר כך הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס כענין שנאמר בשלמה (מלכים א ט יט) ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב וגו' וכן היו לו במצרים כמו שאמר (שם י כח) ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוה סחרי המלך וגו' שלא היה אדם רשאי להוציא ממצרים סוסים שלא ברשות מלך מצרים והיו נותנים לו מכס מהם ונתן פרעה לשלמה מוצא הסוסים לומר שיוציא הוא כרצונו והוא שיתן הרשות לאשר ירצה ויהא המכס שלו והיו לו שם הסוחרים עומדים במצרים קונים הסוסים כולם ושולחים אל אדוניהם כרצונו ומוכרים האחרים לשאר מלכי הארץ והוא שאמר (שם פסוק כט) וכן לכל מלכי החתים ולכל מלכי ארם בידם יוציאו כלומר על ידי סוחרי שלמה יוציאו אותם ולו יתנו המכס:

וטעם רק לומר אף על פי שתשים עליך מלך ככל הגוים אשר סביבותיך רק לא יהיה כמלכיהם שלא ירבה סוסים כאשר יעשו הם שכל חפצם במלכים למען הרבות להם סוסים ופרשים:

וטעם וה' אמר לכם כי השם אומר לכם שלא תוסיפון לשוב בדרך מצרים וכן כאשר צוך ה' אלהיך (דברים ה׳:ט״ז) שהוא מצוה אותך כן או אמר לכם שאמר לי כן לצוות אתכם כדרך ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' (שמות יא ד) ועל דרך רבותינו (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א) כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות יד יג) מצוה ומשה הזכיר וה' אמר לכם שלא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד וכבר פירשתיו (שם) וטעם המצות הזאת מפני שהיו המצרים והכנענים רעים וחטאים לה' מאד כמו שאמר (ויקרא יח ג) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' והנה רצה ה' שלא ילמדו ישראל ממעשיהם והכרית בכנענים כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז) ואמר (שמות כג לג) לא ישבו בארצך והזהיר במצרים שלא נשב אנחנו שם בארצם:

לא תוסיפון. מצוה היתה ולא נכתבה ויש אומרים מטעם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם וזאת דרך אחרת:

רק לא ירבה לו סוסים. יאמר אע"פ שיהיה לכם מלך כשאר מלכי האומות יהיה ממעט ממדות שאר המלכים, כי יש מלכים משתדלים ברבוי סוסים ומרכבות, ומלך ישראל לא ירבה לו סוסים ולא נשים ולא כסף וזהב, יש מלכים עושין מאלו הדברים עקר ומלך ישראל יחסר ברבויים ויעשה מן התורה והיראה עקר, זהו שאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה, יש מלכים יתגאו ברוב עשרם וגודל ממשלתם וירום לבבם על כל העולם, ומלך ישראל לבלתי רום לבבו מאחיו. ויבטיחנו הכתוב כי בקיימו זה יאריך ימים על ממלכתו. ופירשו רז"ל שלא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו, כלומר מרכבת פרשיו וחייליו, אבל לא שיהיו לו שנים או שלשה למרכבתו, פעמים על זה ופעמים על זה. וטעם הדבר נכתב בצדו ולא ישיב את העם מצרימה, כדי שלא ישיב את העם מצרימה, שמשם היו מביאין הסוסים באותו זמן, וכן מצינו בענין שלמה (מלכים א י׳:כ״ט) ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה.

וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. זו מצוה לשעה כדי שלא ילמדו ישראל מעשיהם, ולפי שהיו המצריים נודעים ומפורסמים בכל תועבה כענין שכתוב (ויקרא י״ח:ג׳) כמעשה ארץ מצרים וגו', לכך צוה להם כן, ואינה מצוה לדורות שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם, והרי אנו רואין כמה קהלות דרות שם מאז ועד היום, ואילו היתה מצוה לדורות לא היו ישראל קדושים מקילין בזה לדור שם, ואילו עשו כן היו החכמים שבכל דור ודור מוחים בידם.

ויש שסוברין שמצות דורות היה, אבל לא אסר הכתוב הדירה במצרים אלא לאותן שבאים שם מא"י, וכן יורה לשון בדרך הזה שאתם הולכים שמגמת פניכם לארץ לא תשובון ממנו למצרים.

וה׳ אמר לכם לא תספון מצוה היתה ולא נכתבה.

ולא ישיב את העם מצרימה אינה מצוה לדורות שהרי הרבה קהלות דרים שם ולא מיחו החכמים אלא הוראת שעה לפי שהיו אז רשעים מאד ולא ילמדו מעשיהם וי"א לדורות הוא אבל לא אסר הדירה שם אלא לבאים מארץ ישראל וזה יורה לשון בדרך הזה שמגמת פניכם לארץ לא תשובו ממנו למצרים או שסנחריב בלבל האומות ויושבי מצרים אינם מצריים:

וה׳ אמר לכם לא תוסיפון וגו׳. כבר פי׳ הראשונים שהוא המקרא שבפ׳ בשלח לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. וכ״ה ברבה מגילת אסתר בשם רשב״י בג׳ מקומות הזהיר הקב״ה כו׳. ולא שעיקר פשטא דקרא הוא לאזהרה דודאי אינו אלא הבטחה רק למדנו משה רבינו בשם ה׳ שיש באותו מקרא כוונה שניה שהוא אזהרה ג״כ והיינו לשון וה׳ אמר לכם וגו׳ ואלו היה כך פשט המקרא לא היה נצרך לפרש הכי אלא משום שאינו לפי הפשט הוצרך ללמדנו שיש בדבר עוד כוונה שניה. ומזה למדנו שיש בדבר ה׳ כוונות שונות לבד הנראה ממשמעות הענין . והיינו ממה שאמר בשם ה׳ לא תוסיפו לראותם עוד. והוא כפל לשון דהוספה היינו עוד הפעם. אלא ללמדנו בזו אזהרה שלא יוסיפו ברצון לראותם עוד. ומעתה מדויק האי עוד לפרש כדתנן שלהי מס׳ סנהדרין לא תבנה עוד לכמות שהיתה כו׳. ה״נ דוקא כמו שהיו במצרים. וכדאיתא בירו׳ והביא הרמב״ן ז״ל לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה לפרקמטיא ולכבוש הארץ דאלו דברים מטרידים את הדעת ולא יבוא ללמוד דרך אנשי מצרים. והיינו שדייק הכתוב כאן לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד:

[לב] רק לא ירבה לו סוסים, ממ"ש לא ירבה לו היינו לעצמו שהם סוסים בטלים שאין בהם צורך אבל סוסים הצריכים לרכבי המלך ופרשיו שהם לצורך המלחמה שיהיה להם חיל רוכבי סוסים ופרשים מוכנים למלחמה ע"ז אין מוזהר, רק על סוס בטל מוזהר ועובר אף בסוס א' דכתיב למען הרבות סוס, ומ"ש ולא ישיב את העם מצרימה, פי' רש"י שלא ישיב את העם מצרימה שהסוסים באים משם והרמב"ן הקשה עליו שאמרו בירושלמי סוף סנהדרין לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולפרגמטיא ואם ישלח המלך ויקנה סוסים ממצרים הוא דרך מסחר, ופי' הרמב"ן שהזהיר שלא ירבה לו סוסים אפי' מארץ שנער או מארצו שלא יבטח על רכב כי רב ומן ה' יסור לבו, והזהיר שנית ולא ישיב את העם מצרימה שיהיה לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס כענין שנאמר בשלמה (מלכים א י׳:כ״ח) ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים וכו' שהם קנו את המכס ממלך מצרים ואת מוצא הסוסים, והזהיר ע"ז באשר ה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב וכו' וכ"ז דוחק, וחז"ל בספרי פירשו כמו שתרגם יב"ע לא יסגון ליה סוסון דלמא ירכבון רברבניה עליהון ויתגאון ויתבטלו מפתגמי אורייתא ויחובון חובת גלותא למצרים וה' אמר לכון לא תוספון למיתב בארחא הדין תוב, שר"ל שע"י עבירה זו יגרום להשיב העם למצרים בגלות, ומ"ש למען הרבות סוס פי' בעבור עברה של הרבות סוס, ומ"ש וה' אמר לכם פי' והדברים ק"ו הלא אל מצרים אמר ה' והבטיח לכם שלא תוסיפו לשוב בדרך הזה ובכ"ז תגרום העברה שתגלו לשם וכ"ש שתגלו עי"ז לשאר ארצות שאין ברית כרותה:

ט מדכתיב לו דמשמע לו הוא דלא ירבה שיהיו לו סוסים בטלים אבל כדי הצריך לו מותר דהיינו כדי מרכבתו:

י והואיל וסוסים באים משם ודאי ישלח המלך שם עבדיו שיהיו תמיד שם כדי שישלחו סוסים טובים ונמצא שישובו למצרים ויהיו דרים שם (סמ"ג) אבל יש לתמוה על כמה קהלות השוכנים שם וכו' והאריך בזה ותירץ משם הר"ר אליעזר ממי"ץ שאמר לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד לא אסרה תורה אלא בדרך הזה כלומר מארץ ישראל למצרים אבל משאר ארצות מותר ונכון הוא: