דברים יב, כז

ועשית עלתיך. אם עולות הם תן הבשר והדם על גבי המזבח, ואם זבחי שלמים הם, דם זבחיך ישפך על המזבח תחלה ואחר כך והבשר תאכל ועוד דרשו רבותינו (פסוק כו), רק קדשיך בא ללמד על הקדשים שבחוצה לארץ וללמד על התמורות ועל ולדות קדשים שיקריבו:

וְתַעְבֵּד עֲלָוָתָךְ בִּשְׂרָא וּדְמָא עַל מַדְבְּחָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וְדַם נִכְסַת קוּדְשָׁיךְ יִתָּשַׁד עַל מַדְבְּחָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּבִשְׂרָא תֵּיכוּל

וְתַעֲבֵיד כְּהִלְכָתָא עֲלָוָותָךְ בִּסְרָא וְאַדְמָא עַל מַדְבְּחָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וַאֲדַם שְׁאַר נִכְסַת קוּדְשָׁךְ יִשְׁתְּפֵךְ עַל מַדְבְּחָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּבִשְרָא אִתְכְּשָׁר לְמֵיכוֹל

והבשר תאכל. עם הכהן ידבר אם הוא בכור או חטאת או אשם והשוק והחזה ואם שלמים יאכל רבם הישראלי:

והבשר תאכל וסמיך ליה שמור ושמעת לומר ע"ה אסור לאכול בשר כדאיתא בפסחים:

ודם זבחיך שלמיך.

והבשר תאכל הכהן את הראוי לו וישראל את הראוי לו.

ועשית עולותיך הבשר והדם. והחלב בכלל הבשר. ואעפ"י (שאינו) [שאני] מזהיר על הדם הרבה, שלא לאוכלו, לא מפני שהוא נמאס, אין ראוי [לכם] שתאכלוה. אבל בפני מי שנתנה תבא לכפר על נפשותיכם:

ודם זבחיך ישפך. והדר הבשר תאכל. מכאן שאסור לאכל בשר קדשים עד לאחר זריקת הדם:

ועשית עולותיך הבשר והדם. העולה יהי הקדש הבשר והדם ולא העור. ואשמעינן קרא דס״ד בשלמא כשאומר ה״ז עולה מתחלה. הרי ידוע דין עולה שהעור לכהנים אבל אם הקדיש סתם למזבח ואח״כ עושהו עולה גם העור ה״ז הקדש קמ״ל דמכ״מ אם הוא עולה יעשה רק הבשר והדם ואם הוא זבח היינו שלמים אזי ודם זבחיך ישפך וגו׳ והבשר תאכל. ולא יותר מהמקדיש מתחלה לשלמי׳. [ולא כעובד כוכבי׳ שהקדיש דמסתמא דעתו שיהא כולו לשמים כדאי׳ במנחות דע״ג ב׳]:

[מז] ועשית עולותיך הבשר והדם, היל"ל הדם והבשר, דהא זורק הדם תחלה וס"ל לר' יהושע מובא בפסחים (דף עז) ובזבחים (דף סו) שבא ללמד שלא יזרוק הדם אם נאבד הבשר או נטמא, ור' אליעזר חולק עליו דהא כתיב ודם זבחיך ישפך ולא הקדים לאמר ובשר זבחיך יאכל ודמו ישפך, ובפסחים מפרש שלר' יהושע מ"ש והבשר תאכל הוא תנאי שרק אז הדם ישפך, ואגב שסיים גבי עולה בדם תפס פה דם תחלה ומפרשינן שניהם בענין אחד שהוא תנאי רק כשיש בשר יש דם, ובאמת בספרא ויקרא (סי' יב) למד ר"א גבי עולה שהבשר אינו מעכב ממה שנכפל וזרקו את דמו גבי עולת הצאן, ובזה מיושב קושית התוס' בפסחים (שם ד"ה דם):

[מח] ועשית עולותיך הבשר והדם, משמע רק הבשר לא העצמות וגידים כמו שבארתי בארך (צו סי' קיז) ובמק"א אומר והקטיר הכהן את הכל, ופי' חז"ל שכשהם מחוברים יקטיר את הכל ובזמן שפירש יקריב רק הבשר ועיין בזבחים (דף פה ע"ב) ובחולין (דף צו) ומ"ש בזה בפי' הספרא ויקרא (סי' נז):

[מט] ודם זבחיך ישפך, מביא ע"ז ג' דעות כמו שמובא בזבחים (דף לז) ג' ברייתא, וצריך לגרוס בכל א' דבר אחר, ויתר ההגהות הגיהו כבר מפרשי הספרי:

[נ] ור' ישמעאל מפרש שקאי על תמורת ולדות קדשים שהוא לא ס"ל לרבות תמורה מן אם זכר אם נקבה שדריש בספרא (ויקרא סי' קנט) לרבות תמורות ולדות וריבה מכאן, כי כל הקדשים כבר נאמרו ומה שכפל קדשיך תשא הם תמורות ולדות שלא נודעו מהנחשבים קודם, ובגמ' (נזיר כה תמורה יז) קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הולדות, ר"ל שקדשיך הוא הפך של נדריך, קדשים שבאו שלא ע"י נדר, ומ"ש אשר יהיו ר"ל שיתהוו ע"י תמורה או לידה, והלשון בגמ' יכול יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם כשם שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה כשם שאתה נוהג בשלמים אתה נוהג בולדות שלמים ובסוף הברייתא מסיים יכול אף ולד חטאת ותמורתה ותמורת אשם כן ת"ל רק, רע"א א"צ הרי אומר אשם הוא. הוא קרב ואין תמורתו קרבה:

פ ר"ל למה ליה למכתב עוד פסוק זה והרי כבר כתיב רק קדשיך וגו' תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה' וכלל שם כל מיני קרבנות ועוד קשה והרי ברישא דקרא כתיב ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' ואחר כך כתיב והבשר תאכל ואם כן קשיא אהדדי. ומתרץ דפסוק זה הוא הפירוש של קרא ראשון והכי פירושו אם עולות הן תן הבשר והדם על המזבח ואם זבחי שלמים הם כו' והא דנקט גבי עולה על גבי המזבח וגבי שלמים נקט על המזבח מפני שנתינת הבשר והדם דעולות הוא על גגו של מזבח לא על גוף המזבח ואילו דם השלמים הוא על גוף המזבח לא על גגו:

צ כלומר אם הקדיש בהמה לקרבן והוא בחוץ לארץ חייב לטפל בהבאתה עד שיביאנה לבית הבחירה: