דברים י, כא

הוּא תֻשְׁבַּחְתָּךְ וְהוּא אֱלָהָךְ דַעֲבַד עִמָךְ יָת רַבְרְבָתָא וְיָת חֲסִינָתָא הָאִלֵין דִי חֲזוֹ עֵינָיךְ

הוּא תוּשְׁבַּחְתְּכוֹן וְהוּא אֱלָהָכוֹן דְּעָבַד עִמְכוֹן יַת רַבְרְבָתָא וְיַת חֲסִינָתָא הָאִילֵין דַּחֲמִיתוּן בְּעֵינֵיכוֹן

וטעם הוא תהלתך והוא אלהיך הוא יהיה תהלתך שתתן כל תהלתך אליו אותו תהלל תמיד וכבודו לאחר לא תתן ותהלתו לפסילים ולא אל האלהים והאדונים הנזכרים או יאמר הוא תהלתך שבו אתה מהולל על כל העמים כלשון כי תפארת עזמו אתה (תהלים פט יח) ה' עזי ומעזי (ירמיהו טז יט):

והוא אלהיך שיחד שמו עליך שתהיה לו לעם והוא יהיה לך לאלהים ולא כשאר האומות אשר הוא להם אלהי האלהים אשר חלק להם כמו שפירשתי (ויקרא יח כה) כי עשה עמך הגדולות והנוראות שמהם תכיר כי אתה חבלו ונחלתו ועיניו תמיד עליך לטוב:

הוא תהלתך. הטעם כי יש לך להתהלל בו כי עשה עמך נוראות:

הוא תהלתך. תתהלל שתהיה עבד למי שמולך על כל המציאות:

הוא תהלתך. ע"ד הפשט הוא ראוי שיהיה תהלתך, שלא תהלל לשום כח כי אם לו לבדו יתעלה. או יאמר הכתוב הוא תהלתך והוא אלהיך, הוא תהלתך שיהיה אלהיך.

וע"ד הקבלה הוא תהלתך אלהי ישראל, והוא אלהיך השם המיוחד. וכן גלה לך הכתוב כי ישראל נתונים לשתי מדות אלו, הוא שאמר (דברים כ״ו:י״ט) ולתתך עליון לתהלה ולשם ולתפארת, לתהלה שהוא השם, ולתפארת השם המיוחד, והכוונה לומר כי התהלה שהוא השם בו התפארת, מדת רחמים במדת הדין, וכענין שכתוב (תהלים פט) כי תפארת עוזמו אתה.

והתבונן בדבר הנביא שאמר (ישעיהו מ״ח:ט׳) למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך, באור הכתוב אראה לך החוטם שהוא סימן הרצוי, והוא כאילו אמר אקבל ריח הקרבנות, וכענין שנאמר (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך, כי הקטרת למדת הדין הנקראת תהלה, והזכיר הלשון הזה בהפך מן הקץ בריח שהוא דוחק חוטמו בידו, והוא סימן הרחוק כענין (ויקרא כ״ו:ל״א) ולא אריח בריח ניחוחכם. וכתיב אחריו (ישעיהו מ״ח:י׳-י״א) למעני למעני אעשה כי איך יחל, כלומר אם אכריתך יחל שמי, והוא כענין שאמר יהושע (יהושע ז׳:ט׳) והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול.

הוא תהלתך יש לך להתפאר בו כמו שמפרש והולך.

הוא תהילתך. תהילה גדולה ופאר גדול הוא לך, שיש לך מלך גדול שאין כמוהו:

והוא אלהיך. דיין שלך ונוקם נקמתך אשר עשה עמך:

הוא תהלתך. המנהג שבמקרא הקודם. שהוא אינו בהליכות העולם וההולך בדרך שאינה כבושה לרבים מיקרי שוגה אשר לא יחכם והוא לחרפה. ע״כ העיר הכתוב כי השוגה באהבת ה׳ ובאהבת ת״ח מה שמהנהו תמיד מנכסיו אינו לחרפה. ואדרבה הוא תהלתך. שהגעת למדרגה זו:

והוא אלהיך אשר עשה אתך. הוא המסייעך להגיע לידי כך:

את הגדולות. היינו עשירות של ובו תדבק כמש״כ לעיל שהצליח הקב״ה אותך שתוכל להנות לת״ח כ״כ:

ואת הנוראות. היינו דרך החסידות של ואותו תעבוד. שהוא מפנה עצמו רק לתורה ועבודה. והרי הוא למעלה מגדר איש המוני ונורא עליהם. כ״ז בא בס״ד דוקא והיינו דכתיב אשר עשה אתך. ולא כתיב עשה לך. אלא הכונה שאתו ממש נעשה גדולות ונוראות:

אשר ראו עיניך. להיות איש מופשט מהליכות עולם הטבע ולהיות כצבא המרום:

הוא, אבל בצד אחר יחויב לך האהבה בשתזכור כי עמך נהג במדת החסד עד שהיא תהלתך שאתה מתהלל בכל הטוב שעשה לך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הגדולות שהגדולה מציין מדת החסד כי בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ככוכבי השמים לרוב שזה מרוב טובו וחסדיו ומזה נמשך כי: