דברים א, מג

וּמַלֵלִית עִמְכוֹן וְלָא קַבֶּלְתּוּן וְסָרֶבְתּוּן עַל גְזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וְאַרְשַׁעְתּוּן וּסְלֶקְתּוּן לְטוּרָא

וּמַלֵלִית לְכוֹן וְלָא קַבֵּילְתּוּן וְסָרֵיבְתּוּן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְאַרְשַׁעְתּוּן וּסְלִיקְתּוּן לְטַוְורָא

ותמרו וגו׳ ותזידו. פרוש: המרו פי ה׳ שאמר להם שלא לעלות, ועוד שהיה ענין שתחששו ביותר שלא להמרות, כי הוא הגשתכם לפני אויביכם, וזה יגיד זדון לבבכם, והוא אמרו ותזידו וגו׳. עוד ירצה לומר שלא עשו העליה להר לעוצם ההבטחה בה׳ כדי שיהיה להם תקון למיעוט הבטחה ואמונה שהיה להם בה׳ עד שאמרו שאינו יכול חס ושלום להצילם ולהוריש העמים, אלא בזדון עשיתם הדבר בלא מרדות והכנעה ובקשת תקון לפני ה׳, לזה ״ויצא האמורי״ וגו׳.

ואדבר אליכם. מוסף על דבר ה׳ אלה שאינו אלא בתורת הודעה אבל הרי היו באמירה לא בדברי קשות. אבל אני הוספתי לדבר קשות ולהפציר בכם ולא הועיל.

ואדבר אליכם, והנה היה בכאן שני צויים [א] בקום ועשה שיחזרו המדברה דרך ים סוף, [ב] בשוא"ת שלא יעלו אל ההר, ונגד הראשון אמר ואדבר אליכם ולא שמעתם, ונגד השני אמר ותמרו את פי ה' אלהיכם שכבר בארתי (יהושע א יח) שהמרי הוא בלא תעשה והבלתי שמיעה הוא בקום ועשה, ובזה מוסיף שלא לבד שלא שמעו לחזור לאחוריהם מרו את פי ה' ותזדו לעלות ההרה :