בראשית ו, כא

וְאַתְּ סַב לָךְ מִכָּל מֵיכַל דְּמִתְאֲכֵל וְתִכְנוֹשׁ לְוָתָךְ וִיהֵי לָךְ וּלְהוֹן לְמֵיכָל

וְאַתְּ סַב לָךְ מִכָּל מֵיכַל דְמִיתְאָכִיל וִיהֵי לָךְ וּלְהוֹן לְמֵיכָל

ואתה. עתה קח מכל מאכל. מאכלים שונים למינים שונים:

ולהם ג' במסורה הכא וגבי יוסף ולהם לכדם. ולהם ולגמליהם אין מספר. כמו גבי יוסף שאכל הוא לבדו והמצרים לבדם כך נח ובניו והחיות והבהמות כל א' לבדו לכל א' מאכלו וזה הוא ולהם ולגמליהם שהכניס זמורות לפילים ומאכל לגמלים וכן לכל מין ומין:

מכל מאכל לפי שיהא שם מכל האוכלים צריך לאסוף מכל המאכלים, שיש שאינו אוכל ממאכל זה ואחר אוכלו.

קח לך מכל מאכל וגו'. לך משמע משלך לא משל אחרים, כדרך משלכם הנאמר בד' מינים כדי שלא יחשוב נח הרי היום או מחר ימותו כולם וממונם כלה סד״א שמותר ליקח משלהם ת״ל קח לך משלך דווקא, להגדיל הנס אע״פ שכפי הטבע לא יספיק כי אם לך לבד שהרי ודאי לא היה לנח מותרות, מ״מ על צד הנס ישלח ה' את הברכה באסמיך והיה לך ולהם לאכלה, וכן עשה לך תיבה וגו'. שבדרך הטבע תכיל אותך לבד ועל צד הנס תחזיק כל הבעלי חיים כמו פילים וראמים.

קח לך. לעצמך אינך צריך להכין ממרחקים מאכלי בריות הבאים ממרחק וא״כ היה נצרך לשלוח אנשים להביא מכל צדדי העולם לפי טבע הברואים שבהם. אבל לא הטריחו המקום כ״כ אלא קח לך מכל מאכל אשר יאכל: ואפי׳ לבהמות דנקרא מאכל כמ״ש בס׳ ויקרא פ׳ שמיני:

והיה לך ולהם. יהי׳ די וטוב לכל הברואים והוא הבטחה:

ואתה קח לך. והגם שהחיות יבאו מעצמם אל תחשוב כי יביאו עמם מזונותיהם אל התיבה כמו שכל בע"ח מכין לעצמו מזון בקיץ על החורף, כי זאת מוטל עליך, והמזונות תכין בשבילך, שע"ז אמר קח לך. ויהיה מכל מין מכל מאכל אשר יאכל. ואספת אליך והם יזונו משלחנך, וזה היה הכנה אל מה שהותר אח"כ בשר לאכילה, כי הוא פרנסם משלו עד שמציאותם יתיחס אליו כי הוא הצילם ממות ויכלכלם כל השנה ההיא: