בראשית נ, כא

וידבר על לבם. דברים המתקבלים על הלב, עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד, ועל ידיכם נודע שאני בן חורין, ואם אני הורג אתכם מה הבריות אומרות כת של בחורים ראה ונשתבח בהן, ואמר אחי הם, ולבסוף הרג אותם, יש לך אח שהורג את אחיו דבר אחר עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו':

וּכְעַן לָא תִדַחֲלוּן אֲנָא אֵזוּן יָתְכוֹן וְיָת טַפְלְכוֹן וְנַחֵם יָתְהוֹן וּמַלֵּיל תַּנְחוּמִין עַל לִבְּהוֹן

וּכְדוֹן לָא תִידַחֲלִין אָנָא אֵיזוּן יַתְכוֹן וְיַת טַפְלְכוֹן וְנָחִים יַתְהוֹן וּמַלֵל תַּנְחוּמִין עַל לִבְּהוֹן

וידבר על לבם. פרש"י שנשא ק"ו מעצמו עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד. פי' עשן עשרה נרות שדרכו של עשן לכבות את הנר:

וינחם אותם וידבר על לבם. דרשו רז"ל בדברי תנחומין הללו, היה אומר להם עד שלא ירדתם לכאן היו הבריות מרננין עלי לומר עבד הוא ועל ידיכם נודע שאני בן חורין, ואם אני הורג אתכם מה הבריות אומרות עלי כת של בחורים מצא ואמר אחי הם לסוף הרג אותם כלום יש אדם הורג אחיו, דבר אחר עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד נר אחד איך יוכל לכבות עשרה נרות.

ועתה אל תיראו. אמר שנית שלא יחשבו שאע״ג שלא ירע להם מ״מ לא יכלכל אותם עוד ויותר טוב היה להם שהיה מקבלם לעבדים ושוב לא היו דואגים לפרנסה שהרי דרך אדון לזון עבדיו כמש״כ לעיל מ״ז כ׳ אבל עתה לא יוסיף לפרנסם עוד ע״כ אמר שנית אל תיראו:

אנכי אכלכל וגו׳ ואת טפכם. נתבאר לעיל מ״ז י״ב פי׳ לחם לפי הטף. הכונה בזה שיחוש לפרנסם באופן היותר נאה ומשובח שהטף יאכלו לחם נקי וסולת כמנהג אפרתי עם:

וינחם אותם. שלא ירע להם גם זה שהגיעו לצפות על שלחן אחרים וכדאי׳ בביצה דל״ב ב׳ שהעולם חשך בעדו. ע״ז ניחם אותם.

וידבר על לבם. בדברים המתישבים על הלב:

נ (ג"א), כי י"ב שבטים כנגד י"ב כוכבים המאירים את כל העולם, ולכן א"ל עשרה נרות, רוצה לפרש אף שהיו חושבים להרוג אותו היה ניצל מידם, וכל זה מפני שהיה כל אחד מן השבטים דומה למזל ברקיע אשר אי אפשר ליאבד, כל שכן שהוא יחיד שלא יוכל לאבדם וכו', אבל אין לומר דאין אחד יכול להרוג עשרה, דזה אין ראיה דיוסף היה מלך והיה יכול לצוות על אלף אנשים להרוג אותם: חסלת פרשת ויחי