בראשית מז, ו

אנשי חיל. בקיאין באומנותן לרעות צאן:

על אשר לי. על צאן שלי:

אַרְעָא דְמִצְרַיִם קֳדָמָךְ הִיא בִּדְשַׁפִּיר בְּאַרְעָא אוֹתֵיב יָת אֲבוּךְ וְיָת אַחָיךְ יֵתְבוּן בְּאַרְעָא דְגשֶׁן וְאִם יָדַעְתְּ וְאִית בְּהוֹן גֻּבְרִין דְּחֵילָא וּתְמַנִּנוּן רַבָּנֵי גֵיתֵי עַל דִּי לִי

אַרְעָא דְמִצְרַיִם קֳדָמָךְ הוּא בְּבֵית שְׁפַר אַרְעָא אוֹתִיב יַת אַבָּךְ וְיַת אָחָךְ יֵתְבוּן בְּאַרְעָא דְגשֶׁן וְאִין חַכִּימְתָּא דְאִית בְּהוֹם גוּבְרִין דְחֵילָא וּתְמַנִינוּן רַבָּנֵי גֵיתֵי עַל דִידִי

שרי מקנה. כסוס וכפרד:

אנשי חיל - ראויים לגבורה ולשררה כמו: אשת חיל את. ואני הצעיר מצאתי תרגום, שרי מקנה רבני חילא כפירוש רבינו.

ויברך יעקב. ולא השתחוה לא בבואו ולא בצאתו:

במיטב הארץ בגימטריא גושן:

ושמתם ב' במסורה הכא ואידך ושמתם בארון. מלמד שהיו ממונים ושרים על ראשי החיילים והיו שמם כתובים ומונחים בארגז המלך וזה הוא ושמתם בארון:

במיטב הארץ הושב את אביך כי הוא זקן ואינו מבקש רק מנוחה ואויר טוב. אבל אחיך בחורים ישבו בארץ גשן. ארץ מקום מרעה, ואל תשיבני מן האתנחתא לומר שהיא מפסקת שהרי דוגמתו מצינו זבולן עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה.

אנשי חיל פרש״י בקיאים באומנותם וכו׳ דוגמא אשת חיל כלומר חכמה, ואין לומר כמשמעו שאין דרך נשים לצאת לחיל או לצבא.

ושמתם שרי מקנה על הסוסים ועל הפרד ועל הגמל. והראיה בדברי הימים ויקהל דוד את כל שרי ישראל ושרי כל רכוש ומקנה וגו׳ ולמעלה כתיב ועל הגמלים. ד״א לפי שהצאן הולכות במדבר לרעות במקום גדודי חיות ולסטים צריכים הרועים להיות גבורים.

אנשי חיל. לפי שראה אותם בעלי קומה ותואר נתן את לבו להם כי אנשי חיל הם:

שרי מקנה כסוס כפרד:

במיטב הארץ וגו׳ ישבו בארץ גשן. הנה חש לומר ״במיטב הארץ״ לבד, לצד שיוסף רמז בדבריו כי חפץ בארץ גשן, יחשב כי אינו חפץ שישבו בארץ גשן ממה שלא הסכים על דבריו. ואם היה אומר ״ישבו בארץ גשן״ יהיה נשמע שהוא כמסתפק להם בנתינת ארץ גשן לבד ולא בטוב ממנה אם יכשר בעיני יוסף, וזה סותר מה שקדם בדבריו (בראשית מה:יח) ״ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים״. לזה אמר ״במיטב וגו׳ בארץ גשן״. וזה שעור דבריו: במיטב הארץ הושב וגו׳ ואני מודיעך כי ארץ גשן היא המיטב. ומצינו שכן העיד הכתוב דכתיב (בראשית מז:יא) ״ויושב יוסף וגו׳ במיטב הארץ בארץ רעמסס״ וגו׳:

או יהיה שעור הכתוב על זה הדרך: במיטב וגו׳, ואם בחרו להם ארץ גשן – ישבו בה. ובזה אין החלט לומר כי הוא זה מקומם, אלא עודם בשער הרצון, אם ייטב בעיניהם מקום אחר – הרשות בידם לשבת במיטב הארץ.

במיטב הארץ וגו׳. מצדי לא יבצר להושיב אותם ולתת להם מקומות טובים מגושן ולא כמו שחשב יוסף שיהיו מתועבים בעיני פרעה בשביל שהיו רועי צאן. אך לבקשתם ישבו בארץ גשן. רצונם הוא כבודם וטובם:

ואם ידעת וגו׳. הרי שלא היו מתועבים בעיני פרעה. ונשארו בארץ גושן בדרך כבוד:

ארץ ובכ"ז אין אתה צריך רשות כלל, כי ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ חושב, שישבו בקביעות, וגם במיטב הארץ, ותוכל להושיבם בארץ גשן, ואם יש בם אנשי חיל ואתה ידעת שיהיו ראוים אל ההתמנות, דהיינו שהם נאמנים וי"ל המעלות הראוים להיות שרים ומנהיגי בעבודת המלך, תשימם שרי מקנה על המקנה אשר לי:

ט רוצה לפרש אין חיל זה לשון חסידות או לשון ממון:

י מדכתיב רועה צאן עבדיך, וכיון שלא אמרו לפרעה אלא שהם רועי צאן, ודאי מקנה דכתיב בקרא גם כן קאי על צאן: