בראשית מז, א

וַאֲתָא יוֹסֵף וְחַוִּי לְפַרְעֹה וַאֲמַר אַבָּא וְאַחַי וְעָנְהוֹן וְתוֹרְהוֹן וְכָל דִּי לְהוֹן אֲתוֹ מֵאַרְעָא דִּכְנָעַן וְהָא אִנּוּן בְּאַרְעָא דְגשֶׁן

וְאָתָא יוֹסֵף וְתַנֵי לְפַרְעה וַאֲמַר אַבָּא וְאַחַי וְעַנְהוֹן וְתוֹרֵיהוֹן וְכָל דִלְהוֹן אָתוֹ מֵאַרְעָא דִכְנָעַן וְהָא אִינוּן בְּאַרְעָא דְגשֶׁן

בארץ גשן. כלל. בארץ רעמסס פרט והעי"ן נח. ולפי דעתי כי רעמסס פתוח העין איננה שהיו דרים שם ישראל כי מערי מסכנות פרעה היתה:

אבי ואחי וגו׳. פרוש, כאשר צוית עליהם עשות. והנם בארץ גשן כמו שאמרת (בראשית מה:יח) ״ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים״, וארץ גשן בערך מרעה המקנה היא טוב ארץ מצרים. אבל האחים בדברם לפני פרעה לא באו בטענה כאשר אמרת אלא כמתחנן על דבר טוב, ואמרו (בראשית מז:ד) ״לגור וגו׳ כי אין מרעה״ וגו׳ ועיין בסמוך:

ויבא יוסף ויגד לפרעה. לא כתיב ויעל יוסף. שהקב״ה היסב אשר בבוא יוסף לבית התחתון מושב השרים מצא את פרעה שמה. והי׳ מוכרח להגיד לפני פרעה שמה ענין ביאת אביו ואחיו בכל הפרטים:

ויאמר. לצורך הענין שינה דברו ממה שחשב ואמר אבי ואחי וגו׳. לא הי׳ אפשר לומר באו אלי שהרי השרים ידעו כי לא באו לבית יוסף. וגם לא הי׳ מוצא שעת הכושר להבזות את אחיו לעיני השרים לומר עליהם שהם רועי צאן. כי באמת לא ידעו השרים מזה גם אח״כ כשישבו בארץ גושן לא היו רועי צאן כלל. ורק לפני פרעה הי׳ ההכרח לבזות א״ע כדי להגיע לתכלית המבוקש על כן אמר אבי ואחי וגו׳ והנם בארץ גשן. והנה לפי אשר חשב תחלה לומר לפרעה. הי׳ רצונו לומר אחי ובית אבי. ולא להזכיר את אביו. כדי שלא יבזה גם אותו בעיני פרעה. והוא אך למותר. אבל עתה אמר אבי וגו׳:

ויבא יוסף אולם בבוא יוסף אל פרעה לא אמר לו תיכף שבאו אליו להתישב בקביעות רק אמר סתם שבאו מארץ כנען, והזמין תיכף חמשה מאחיו שהם יגידו יתר הדברים: