בראשית מו, ה

וְקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵרָא דְשָׁבַע וּנְטָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת יַעֲקֹב אֲבוּהוֹן וְיָת טַפְלְהוֹן וְיָת נְשֵׁיהוֹן בַּעֲגַלְתָּא דִּי שְׁלַח פַּרְעֹה לְמִטַּל יָתֵהּ

וְקָם יַעֲקב מִבֵּירָא דְשָׁבַע וּנְטָלוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל יַת יַעֲקב אֲבוּהוֹן וְיַת טַפְלְהוֹן וְיַת נְשֵׁיהוֹן בִּסְדָנֵי דְשָׁדַר פַּרְעה לְמֵיטַל יָתֵיהּ

וישאו בני ישראל. שהיו צריכים מכאן ואילך להיותם עם בני ישראל להשתרר עם אלהים ועם אנשים המתקוממים בלכתם עתה אל אדמת נכר:

את יעקב אביהם. שבלכתו אל שמחתו זאת אשר אין אחרי התוגה אחר שעברו עליו כל הצרות שעברו הורה מה שיקרא לו בעקב ובאחרית הימים כאמרו רנו ליעקב שמחה:

ויקם יעקב מבאר שבע. באשר היה קשה על יעקב הליכה זו שיודע הי׳ שהולך לגלות ע״כ כתיב ויקם נדרש להזדרז ולילך. וע׳ לעיל י״ט ל״ה:

וישאו בני ישראל את יעקב אביהם. בהלוכו למצרים השפיל דעתו. וע״כ לא עצר כח לילך בעצמו:

בעגלות אשר שלח פרעה. אחר שהודיע יעקב לבניו דבר ה׳ לילך לשבת למצרים עד עת קץ הודיעו בניו לו ג״כ כי כך גזר פרעה על יוסף שלא ישלח תבואה לא״י כ״א להביאם מצרימה. ולב מלך ביד ה׳:

ויקם יעקב. ואז קם לרדת ע"מ להשתקע שם, וע"כ מעתה נשאוהו בעגלות אשר שלח פרעה: